נועם ירושלמי על נשים צב

בכלל וכמו דאמר (בפ"ג דשבועות) בהא דשלא אוכל משחיטת פלוני אין בה חלב דבכה"ג לא חל בכולל וע"כ צריך לומר דהטעם דחל ההקדש הוא משום דאתוסף איסור חפצא וע"כ הנדר חל על השבועה מה שאין כן לשיטת הש"ס דילן דלר' יוחנן חל בכולל אפי' בשלא אוכל תמרים וחלב ע"כ אמר אקדשי' מיגו דאתוסף איסורא דהנאה וכיון דהש"ס דילן לא קאמר משום דההקדש חל על החפץ ונדרים חלים על האיסרין משמע כמו שכתבו התוס' דהש"ס דילן חולק על הירושלמי דהא דנדר חל על המצוה היינו בביטול מצוה אבל לא בקיום מצוה וכמו שכתבו התוס' (ועי' לקמן פ"ב הל' ג') ושם יתבאר עוד בזה)

שם כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה שמואל אמר לצדדין היא מתניתא או בנזיר או בקרבן או בשבועה ר' זעירא אמר נדר בשלשתן אמר ר' אבין מאן דבעי מיפתר הדא דר' זעירא הי' לפניו אשכול א' ובא א' ואמר הריני נזיר ממנו ה"ז נזיר ובא א' ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן ובא א' ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה ובא א' ואמר מה שאמרו שלשתן עלי לא נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' א') שהארכתי בזה אי אמרינן דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו וא"כ איך חל דהא שבועה לא חל על הנדר עיי"ש שביארתי דהכלל דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו אלא דוקא במקום שהם סותרים זה לזה. אבל במקו' שאין שבועה חל על הנזירות מחמת שכבר מושבע ועומד זה אם דוקא הי' נזיר מתחילה אבל בב"א חל עיי"ש שהארכתי בזה ועי' לקמן פ"ב ה"ג]

שם (ה"ב) מתניתין האומר כו' פד כדון עצמו מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם (ופי' הפ"מ עד כדון עצמו עד כאן לא שמענו במתניתין דקונם הוא נדר אלא באוסר דבר על עצמו מהו שיקדיש לשמים דקונם אם יכול להקדיש נכסיו בקונם שיאסרו על כל העולם או שיאסר נכסי חבירו עליו והוא דחוק ובנדרים (ד' ל"ה) איתא דקונם כללי יש לו פדיון אך איפשר דהתם אמר קונם ככר זו הקדש ובירושלמי (פ"ד דנדרים ה"ב) אמר ככר זה הקדש אכלה בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לו פדיון אם אמר הרי הוא עלי אכלו מעל בטובת הנא' כו' אך אעפ"כ כיון דקונם הוא כינוי להקדש א"כ מאי נפקא מינה בין לעצמו בין לאחר וכן נדחק בזה הק"ע

ע"כ נ"ל דהבעי' הוא כמו דאית' בנדרים (ד' ל"ד) בעא מיני' ר"ח מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנ' מהו ככרי א"ל כי איתי' ברשותי' הוא דאסור או דילמא עליך א"ל עילוי' שוותי' הקדש א"ל פשיטא אע"ג דיהביה לי' במתנה אסור אלא ככרי עליך לאפוקי מאי לאפוקי אי אזמני' עלי' (פי' דההיא שעתא נמי ככרי הוא אבל אם נתן לו במתנה מותר

) וכן מיבעי' לי' בירושלמי עד כדון עצמו (פי' אמר קונם על עצמו בודאי אסור מהו שיקדיש לשמים בקונם כגון שאמר לחבירו קונם נכסי עליך אי שוותי' עלי' כהקדש ואסור אע"ג דיהביה ליה במתנה או דלא אסר עלי' אלא כל זמן שהוא ככרו אבל אם נתן לו מותר) וע"ז אומר נשמעינה מן הדא א"ל השאיליני קרדומך אמר קונם קורדום יש לי קונם נכסי עלי (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל נכסי עליך) ועיין בנדרים (ד' ל"ה ושם) וכצ"ל קונם קורדום יש לי נכסי עליך ויש לו קורדום נכסיו אסורין בידוע שאין לזה קורדום. (פי' אבל אם לאו אסורין נכסיו על האחר) וא"כ כיון שאמר דאין לו היתר אלא א"כ ידוע שאין לו קורדום אבל אם לאו הכי חיישינן דילמא יש לו קורדום וא"כ ש"מ דהנכסים אסורין אפי' נהנה לו שאומר דאין לזה היתר אלא א"כ ידוע שאין לו קורדום משמע אפי' אם נותן לו נמי אסור (והוא הברייתא שמביא ג"כ בש"ס דילן לפשוט הבעי' דנכסי עליך רק דבש"ס דילן פשיט מדתנא בברייתא מת או שנתנה לו במתנה ה"ז מותר ובירושלמי לא הובא זה אלא דפשיט דודאי אסו' אלא א"כ ידוע שאין לזה קורדום) וע"ז אמר ר' תחליפא קסריי' שני' היא שבו בלשון שהתפיס את הקורדום בו בלשון התפיס את הנכסים מה נפשך קדש קורדום קדשו נכסים לא קידש קורדום לא קדש נכסים אלו אמר קונם קורדום יש לי וחזר ואמר קונם נכסי עליך ויש לו קורדום נכסיו אסורין (והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד)

ע"כ נראה לי שאמר לו שמזה אין ראיה דכיון דאמר קונם קורדום יש לי ועל עצמו אסר כהקדש ע"כ מה שאמר לחבירו נכסי עליך קאי אהא דאמר בתחלה קונם קורדום יש לי וזה ודאי כונתו להקדש ע"כ מה שאמר לחבירו נכסי עליך דקאי אהא דאמר תחילה קונם קורדום כו' וא"כ כיון שלגבי עצמו כהקדש לגבי חבירו כונתו להקדש וע"כ אפי' נתנם לו נמי אסורין (וכמו שהגהתי תחילה קונם קורדום יש לי נכסי עליך א"כ הא דקאמר תחילה קונם קאי אקורדום שיש לו ואנכסיו לאסור על האחר) וע"ז אומר אילו אמר קונם קורדום יש לי וחזר ואמר קונם נכסי עליך ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות (פי' אילו אמר קונם קורדום יש לי וחזר ואמר פי' שאמר עוד קונם נכסי עליך ויש לו קורדום נכסיו אסורין שמזה מוכח דשוי' הקדש על האחר). אבל כיון דבריית' תני קונם קורדום יש לי נכסי עליך א"כ קאי האי קונם על חבירו ג"כ וא"כ כיון דלגבי עצמו הוא הקדש א"כ לגבי האחר נמי הוי הקדש אמר ר' יהושע צ"ל ר' יוסי בר חנינא (דר' יהושע בן חנני' תנא) אלו אמר נכסי מותרין (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אסורין) וקם לי' יאות (פי' דא"כ ליכא למיפשט מינה דילמא נכסיו מותרין אם נתנה לו במתנה) לא אמר אלא שאין לזה קורדום (צ"ל) אלא בידוע שאין לזה קורדום הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין משמ' אפי' ע"י שיתנו לו במתנ' והא דא"ר תחליפא שני' שבו בלשון שהתפיס את הקורדום התפיס את הנכסים וא"כ כיון שקדש קורדום לעצמו הוא הקדש א"כ נמי לאחרים דהא בברייתא תני תחילה קונם קורדום יש לי נכסי עליך וא"כ קאי האי קונם אנכסי עליך ג"כ וא"כ ודאי שני' עלי' כהקדש זה לא סבר ריב"ח והוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק ה"א) ריב"ח אמר שניהם אסורים זה בזה כמאן דאמר ואנא מינך אמר היא הרי אני לך הרי אני עליך כו' ופי' הפ"מ שאסור משום ידות נדרים וכן איתא ההם שאיני אוכל לך שאיני טועם לך ר' אלעזר בשם ר' הושעי' תופסין אותו משם יד לקרבן (ופי' הפ"מ אפי' לא אמר קונם אלא שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך הוי יד לקרבן וא"כ נכסי עליך הוי נמי יד כמו ידות נדרים וא"כ הא שאמר נכסי עליך אין האיסור משום שאמר תחילה קונם קורדום יש לי אלא דנכסיו עליך אסור משום יד לקרבן וא"כ כיון דהא דנכסי עליך אינו מחמת שאמר מתחילה קונם קורדום שלי א"כ מוכח שמקדיש לשמים בקונם (פי' אפי' נתנה לו במתנה)

וע"ז אומר הדא אמרה שקדש קורדום (פי' שקדיש לשמים אף שאמר קונם קורדום יש לי אעפ"כ שוי' עלי' הקדש אפי' אם בא ליד אחר והוא דלא כדברי ר' תחליפא שאמר שני' שבו בלשון שהתפיס את הקורדום התפיס את הנכסים (פי' דכיון שאמר קונם קורדום יש לי ע"כ הנכסין אסורין). א"כ מוכח שקידש קורדום לשמים אף שאמר קונם קורדום יש לי היינו שאם יש לו קורדום הקדישו לשמים הדא אמרה שקדשו נכסים (פי' מדברי ריב"ח שדחה דלא קאי קונם על נכסי עליך אלא שנכסי עליך אסורין משום יד) הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם (פי' כיון שדחה ריב"ח שקונם לא קאי אהא דנכסי עליך א"כ מוכח שמקדיש לשמים בקונם וע"כ אפי' נתנה לו נמי אסו') וכן מסיק בנדרים (ד' ל"ה)

עוד שם ר' ירמי' בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו לוסר עצמו בו והא תנינ' קונס קונסא שמה כו' בס' נחלה יהושע (ס' ו') כתבתי שם שהוא תמוה דמאי בעי ר' ירמי' הא מתני' הוא סתם נדרים להחמיר וביארתי שם דהבעי' הוא אם הא דסתמן אסור היינו בתורת ספק אבל לא להיות בודאי או כיון שכונתו כמו שחכמים מפרשים וחכמים תופסים לחומרא א"כ ממילא חזר להיות כודאי וע"ז מביא והא תנינן קונם וא"כ כיון שמועלין בקונם ודאי אעפ"י שהוא ספק אעפ"כ חוזר להיות כודאי עיי"ש שהארכתי בזה

[וכעת נראה לי דמיבעי' ליה על כינוין (וכמו דאיתא בנדרים (ד' ה') דידים שאין מוכיחות לא הוין ידים וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' א') על שהוכיח המהרי"ט בחדושיו שכל שאינו מוכח מעצמו אף שיש הוכחה מדבר אחר לא מקרי ידים מוכיחות עיי"ש וע"כ בעי בכינוין ג"כ דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו לוסר עצמו בו וע"כ אף אם אמר שכונתו היה לשם קרבן אעפ"כ כיון שאינו מוכח מעצמו שהוא לשם קרבן ע"כ אינו אסור משום כינוי וע"כ פשיט מהא דתנן קונס וא"כ יש לפרשו לענין אחר אפ"ה הוי כינוי וע"ז משני קונסא שמי']

שם (ה"ג) מתני' לא חולין לא אוכל לך לא חולין לא אוכל לך כו' פיגול לא שני' היא פיגול של עולה היא של שלמים (פי' דפיגול