נועם ירושלמי על נשים קנא

ישראל נימר אם ידע רבו השני שניהם נותנים את דמיו ואם לאו הראשון נותן את דמיו והשני משחררו (ופי' הפ"מ לעובד כוכבים אפי' בארץ ישראל מי משחררו אם מכרו לעובד כוכבים אפי' בארץ ישראל קנסינן אותו כו' מי משחררו דקתני יצא בן חורין רבו ראשון נותן דמיו והשני משחררו וקשה דהא רבו השני אינו קונהו רק למעשה ידיו וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ל"ז) רבו שני ממאן קני לי' משבאי שבאי גופי' מי קני לי' אין קני לי' למעשה ידיו וע' בתו' גיטין (ד' מ"ג) וא"כ כיון דלא קני לי' רק למעש' ידיו א"כ איך יכול לשחררו ובש"ס דילן בגיטין (ד' מ"ג) אמרינן תנו רבנן המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו ראשון

[ע"כ נראה לי (שט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) לעובד כוכבים אפי' בארץ ישראל ובח"ל אפילו ישראל מי משחררו רבו ראשון נותן דמיו והשני משחררו נימר אם ידע רבו השני שניהן נותנים את דמיו ואם לאו הראשון נותן את דמיו והשני משחררו (פי' דקאי רק אהא דמכרו לחוצה לארץ) וע"ז בעי לה אם רבו הראשון נותן דמיו והב' משחררו. וע"ז אומר דאם ידע רבו השני קנסינן לרבו השני ג"כ ואם לאו אין קונסין רק לרבו הראשון וכן הגיה הק"ע) ובש"ס דילן בגיטין (דף סה) אמרינן אמר ליה אביי לרב יוסף מאי חזית דקנסינן ללוקח קנסינן למוכר ומסיק דהיכא דאיכא איסור' התם קנסינן וחולק על הירושלמי]

עוד שם מי משחרר רב אמר בין רבו ראשון בין רבו שני עיין מה שביארתי בזה בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דפסחים ה"א)

שם בירושלמי ברח מחוצה לארץ רשאי להחזירו (פי' שחולק על הא דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (ד' מ"ה) אלא אמר ר' אחי ב"ר יאשי' בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכתוב מדבר והירושלמי סובר דקרא מיירי כדתני לא ישבו בארצך כו') ברח מארץ לח"ל ר' יאשי' בשם ר' חייא אמר מותר כו' והנה הפ"מ נדחק בזה: ולי נראה כמו שפירש הקרבן עדה דזהו לענין אם ברח לח"ל אם רשאי למוכרו שם ואף על גב דאם יצא לח"ל מותר למוכרו אעפ"כ כיון דברח זה הוא מחמת שרצה לברוח מן רבו וע"כ לא איבד את זכותו וע"כ פליגי בזה ואמר ר' זעירא לא פליגין מ"ד מותר בלמוד לברוח לשם וע"כ איבד את זכותו ומותר למוכרו שם ומאן דאמר אסור בשאינו למוד לברוח לשם וע"כ אינו יכול למוכרו בחוצה לארץ א"ר יוסי ולא פליגין מאן דאמר מותר בשיכול להביאו משם וצ"ל מאן דאמר אסו' בשיכול להביאו משם וע"כ אינו יכול למוכרו בחוצה לארץ ומאן דאמר מותר בשאינו יכול להביאו משם וע"כ מותר למוכרו והוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ד) עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו מותר ליטול את דמיו כו'

(ה"ח) המוציא את אשתו משום איילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר נשאת לאחר והיה לה בנים והיא התובעת כתובתה אמר ר' יהודה אומר לה כו' ובגמ' א"ר זעירא תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין איילונית ועל ידי שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן עיין בספרי נועם ירושל' (פ"ד דעירובין) מה שביארתי בזה

שם (ה"ט) מתניתין המוכר את עצמו ואת בניו כו' אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן המוכר שדהו כו' וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא בכורים מפני תקון העולם ובגמ' מתניתא דר' מאיר דר"מ אמר אין קנין כו' לפוטרו מן המעשרות ר' יודן ור' שמעון אומרים יש קנין כו' לפוטרו מן המעשרות כו' ר' זעירא קומי ר' אבהו בשם ר' אלעזר אע"ג דר"מ אמר אין קנין כו' בא"י להפקיע מן המעשרות מודה שיש לו בה קנין נכסים מהו קנין נכסים אמר ר' אבא אכילת פירות והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי. ולי נראה שנתחלפו השיטו' (וכצ"ל) והא תנינן הלוקח מביא בכורי מפני תיקון העולם (פי' דמקשה על הא דאמר בתחילה מתניתא דר' מאיר דר' מאיר אמר אין קנין כו' לפוטרו מן המעשרות וע"כ קאמר לוקח ומביא כו' מפני תיקון העולם והא דתיקון העולם הוא על שצריך לוקח ממנו להפריש ביכורים וגריס במתני' לוקח ומביא ביכורים מפני תיקון העולם דאי כר' יהודה הא יש קנין כו' וא"כ פטור מן הביכורים וא"כ איך נתקנו להביא ביכורים (ודלא כשיטת הש"ס דילן דגריס במתניתין הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם וע"כ מקשה מפני תיקון העולם אין מדאורייתא לא אלמא דיש קנין כו' וא"כ דילמא קאי מפני תיקון העולם אהא דצריך ליקח וע"כ הכריחו התוס' דגריס במתניתין הלוקח מביא כו' וא"כ הא דתיקון העולם קאי אהא דצריך להביא ביכורים אבל שיטת הירושלמי דתיקון העולם קאי אהא דצריך ליקח)

וע"ז אומר והא תנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם וא"כ אי אתי כר"מ דאין קנין לפוטרו כו' וא"כ כיון דאין קנין צריך ליקח ממנו ולהפריש ביכורים כיון דאין קנין כו' א"כ צריך ליקח מן התורה (ובכאן צ"ל) ר' זעירא קומי ר' אבהו בשם ר' אלעזר אף דר"מ אומ' אין קנין כו' בא"י להפקיעו מן המעשרות מודה שיש לו בה קנין נכסים והיינו אכילת פירות וע"כ מדאורייתא אין צריך ליקח כיון דיש לו קנין נכסים אך מפני תיקון העולם צריך ליקח ומפריש אח"כ ביכורים משום דאין קנין כו' לפוטרו מן המעשרות (ומה שפירש הפ"מ ויביא ביכורים דבר תורה הכא לא משני כו' הוא דוחק) רק שנתחלפו השיטות וצ"ל ר' זעירא כו' אף כו' יש לו קנין נכסים מהו קנין נכסים אכילת פירות ובזה מתורץ הקושיא ויביא ביכורים דבר תורה. הניזקין פרק

חמישי

(ה"א) שדהו פרט למטלטלין כרמו פרט לראוי כבמוחזק שדהו פרט למטלטלין בהן דלא בעי מטלטלין משע' ראשונה (ופי' הפ"מ כלומר דלא תימא דלמעט מטלטלין לגמרי הוא דאתא אלא הכי קאמר במי שלא רוצה ליקח מטלטלין מתחילה אם הוא מוצא קרקע וקמל"ן דאין כופין אותו ליקח מטלטלין והוא דחוק

ולי נראה דהכי קאמר שדהו פרט למטלטלין מיירי אם מת (וכמו דאמר לקמן כרמו פרט לראוי כבמוחזק וכמו שאבאר) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' י"ד) תנא שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות והתני' ישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין הכא במאי עסקינן ביתמי אי ביתמי אימא סיפא אם קדם ניזק ותפיס מטלטלין ב"ד גובין לו מהן אי ביתמי אמאי ב"ד גובין לו מהן כדרבא אמר ר"נ והוא שתפס מחיים וע"ז אומר הירושלמי שדהו פרט למטלטלין (פי' שעיקר השיעבוד הוא על הקרקע ומיני' גבי אפי' מגלימא דעל כתפי' דהא מוטל עלי' לפרוע אלא דאמר שאין השיעבוד על המטלטלין כגון מיתמי] וע"ז אומר בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה וע"כ אין השיעבוד על המטלטלין אבל אם בעי משעה א' דהיינו קודם שמת אז הוי השיעבוד על המטלטלין ג"כ והכא כהדא דתני אין לי אלא קרקע מניין שאם רצה ליתן כסף ת"ל כסף ישיב לבעליו

וע"ז אומר מה בעית מימר קרקע עיקר או נימר כסף עיקר ויחליטו לו משעה ראשונה (פי' שאם נאמר שעיקר השיעבוד על הכסף א"כ יחליטו לו משעה ראשונה (פי' שאם הניח לפני היתומים יוכל לגבות כמו דאי בעי מטלטלין משעה ראשונה ואנן חמי רבנן מחלטין לו קרקעות (פי' דרבנן מחלטין לו קרקעות אם לא בעי משעה ראשונה דהיינו שלא אמר שיהא שיעבודו על המטלטלין ומחליטין לו קרקעות מן היתומים אבל מן המטלטלין אין מחליטין אלא ודאי דעיקר השיעבוד טל הקרקע אלא דאי בעי מטלטלין משעה ראשונה אז הוי השיעבוד על המטלטלין ג"כ אבל בסתם קרקע עיקר ולפי"ז מחולק הירושלמי עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן לא יוכל לגבות מיתמי רק אם תפס מחיים ולהירושלמי אם בעי משעה ראשונה אז הוי השיעבוד על המטלטלין ג"כ ואיפשר לומר דהא דקאמר בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה אבל אם בעי אז השיעבוד על המטלטלין היינו אם תפס מחיים ואם תפס מחיים הוי כמו דבעי מטלטלין משעה ראשונה וע"כ השיעבוד על המטלטלין אפילו מיתמי ב"כ]

שם כרמו פרט לראוי כבמוחזק כו' ר' אליעזר בשם ר' ניסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו הייתי אומר ישתעבד נכסים לאותו נזק לפום כן צריך מימר כרמו פרט לראוי כבמוחזק (ופי' הפ"מ בשחפר אביו בור לאו דווקא כו' והוא הדין בשן ורגל או בשורו מועד שהזיק כו' והזיק בחיי אביו ואין לו ממה לשלם ונפלו לי' נכסים אחר מיתה אביו שנפלו לו מאבי אביו שמת לאחר מיתת אביו דבשעה שהזיק היו הנכסים ראוין וכתב הפ"מ דין זה אינו מבואר בבבלי ולא הביאוהו הפוסקים והק"ע כתב הכי גרסינן בשחפר בור והזיק בחיי אביו כו' ובור לאו דווקא דהוא הדין שאר נזקין

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והפי' הוא ר' אלעזר כו' כשחפר אביו בור ומת אביו בזה הבור שחפר והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ה) החופר בור ברה"ר ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם וע"ז אומר כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו אעפ"כ חייבין היורשים לשלם הנזק של השור וע"כ נקט בור דלאו על חיובא דבור אלא החיוב הוא על השור שנפל לתוך הבור והוא מת מחמת השור שנפל