נועם ירושלמי על נשים קלו

ר' יוחנן מתניתין נמי דמיירי משקינא לה ונסתרה

ובזה יתיישב הא שכ' התוס' בסוטה (ד' ל"א) שכתבו פרק זה הי' הגון שיהא שנוי ומעורב בפ' ראשון לאחר אותה בבא דאלו אסורות לאכול בתרומה ואח"כ הי' לו לשנות כיצד עושה לה וכל כו' אך לשיטת הירו' ניחא שפיר הוא כדי שתהי' מחלוקת ואח"כ סתם דהיינו מחלוקת דב"ש וב"ה דאם מתו בעליהן עד שלא שתו דב"ה סברי מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה והיינו דכיון שאינה יכולה לברר ע"י השקאה ע"כ ממילא היא מפסדת כתובתה ובהך פרקין דקינא לה ונסתר' סתם לן תנא דאם שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה ולדברי ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה אלמא דאע"ג שאינה יכולה לשתות אפי' הכי אינה מפסדת כתובתה וע"כ שנה האי פירקא הכא והוא כדי שתהי' מחלוקת ואח"כ סתם וכמו דאמרינן בירושלמי ר' אבא מרי בעי תמן אמר ר' חזקי' בשם ר' אבהו בשם ר' אליעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכא הוא אמר הכין והוא להורות דהלכתא היא דאע"ג דאסורה לבעלה ואינה יכולה לשתות אפ"ה צריך ליתן כתובתה ודו"ק

שם (ה"ב) מתניתא משהודה ר"ע לר' טרפון והוא (ט"ס וצ"ל) עד שלא הודה לו ר"ע לר' טרפון דתני ר' טרפון אומר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה כתובתה ר"ע אומר כשם שעד אחד נאמן לטמאותה כך עד א' נאמן להפסידה כתובתה וכבר ביארתי דלא תקשה דהא כיון שאינה שותה אינה נוטלת כתובתה. וכן הקשיתי בספרי לקמן. אך לשיטת הירו' דכל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה א"כ סתם לן רבי דאע"פ שאינה יכולה לשתות אעפ"כ אינה מפסדת כתובתה והא שכתב הרמב"ם (ספ"א מה' סוטה) כל סוטה שאמרינן שאינה שותה מפני עידי טומאה ה"ז אסורה על בעלה לעולם ותצא שלא בכתובה שהרי נאסרה בקינוי וסתירה והשתיה שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד כמו שביארנו משמע מזה דכל שאינה יכולה לשתות ממילא מפסדת כתובת' דזהו לשיטת הש"ס דילן ולשיטת הש"ס דילן הוא כמו דאמרי' בסוטה (רפ"ו ה"א) ר' שמעון בן לקיש אמר אפי' לא נסתרה וכמו שפירשו התוס' דמיירי בלא נסתרה אבל לשיטת הירו' דא"ר יוחנן כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה א"כ הוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ודו"ק

עוד שם ר' בון בר חייא בעי חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ובא עד אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת מה בא להעיד אם להשקותה כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד אחד

[והנה בספרי נחלת יהושע (סי' י"ד) הקשיתי דמאי בעי ר' בון בחמותה שאמרה נטמאת ואח"כ בא עד אחד דכיון שאין עדותו מועיל לאוסר' אינו נאמן לענין כתובה דמ"מ כיון שאינה יכולה לשתות ממילא מפסדת כתובתה ומאי שנאמנת בעלה דאינה נוטלת כתובתה ובירושלמי דסנה' (פ"ח ה"י) מ"ט דב"ש הבא לי בעלי ואני שותה מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה הכתוב לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודי'. ולכאורה הו"ל למימר בקיצור כמו דאמרי' בש"ס דילן סוטה (ד' כ"ה) וב"ה סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ואפשר לומר כמו שכתבו התוס' בסוטה ודף כ"ה) דלמאי דפליגי ר"ה ור"י במנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרי חייב וא"כ הכא נמי דטוענת ברי א"כ הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותיהוי תיובת' דר"ה ותירצו דמאחר שהתורה עשה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפ"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה לספיקא (פי' דאינו מועיל טענת ברי דידה) וא"כ כיון דקיי"ל כב"ה דממילא מפסדת כתובתה כיון שאינה יכולה לברר וא"כ ליתא לבעי' דר' בון ובזה תירצתי שם קושי' הק"ע דאמאי לא הביאוה הפוסקים להך בעי' דר' בון דחמותה שאמרה נטמאת ואח"כ בא עד אחד דלשיטת הש"ס דילן דקיי"ל כב"ה א"כ כיון שאינה יכולה להשקותה ממילא מפסדת כתובתה והא דבעו לה בירושלמי הוא לשיטת ר' יוחנן דאמר בריש פרקין דכל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה והו"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וע"כ אף שאינה יכולה לשתות אעפ"כ נוטלת כתובתה ובעד אח' שנאמן להפסידה כתובתה הוא מתוך שנאמן לאוסרה ע"כ האמינוהו להפסידה כתובתה וע"כ בעי ר' בון בר חייא חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ואמר אחד ראיתיה שנטמאת מה בא להעיד להשקותה (צ"ל) אם שלא להשקותה כבר נראית שלא לשתות (פי' ע"י עדות חמותה) אלא לא בא אלא להפסידה מכתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד א' ר' יוסי בעי שמע מן העוף הפורח אמר אני ראיתי שנטמאת את אמר לא היה שותה ובא עד אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת מה בא להעיד אם שלא להשקותה (כצ"ל) כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י פד אחד (והפ"מ כת' דמיבעי' ליה אליבא דר"א וא"כ הוא דלא כהלכתא). אך אפשר לומר דהא דאמר בירושלמי דהוי מחלוקת ואח"כ סתם וע"כ הלכה דאף דאינה יכולה לשתות אפ"ה אינה מפסדת כתובתה וא"כ הוא כמו דאמרי' ריש פירקין אנן תנינן מחלוקת אית תנויי תני סתם וא"כ כיון דלא גרסינן ר"א אלא סתמא דאם שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כחובה וע"כ בפי ר' יוסי שמע מעוף הפורח כו' והוא אליבא דהלכתא לפי הני דתני סתמא ודו"ק]

שם (ה"ד) עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרה נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה ובגמ' גידל בר בנימין בשם רב כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש ניתני עד אחד אמר נטמאת ואשה אמרה לא נטמאת אשה אמרה נטמאת ועד אמר לא נטמאת תני דבית רבי כן תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות היך עבידא שתי נשים ואשה אחת עשו אותה כשני עדים ועד אחד הדא דתימר באשה ונשים אבל אם היו מאה נשים ועד א' כעד בעד אינון רב אדא בר אחוה אמר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה כתובתה אמר רב חסדא מה טעם אמרו עד א' נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין ורב אמר היתה שותה

[והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס) בירושלמי ונתחלפו השורות (וכצ"ל). שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין (פי' דמקשה אהא דתנן עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה ובעגלה ערופה תנן דעד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראיתי היו עורפין) ובכאן צריך להיות רב אדא בר אחוה אמר עד א' נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה פי' הא דאמרינן דעד א' נאמן לא שהוא כשנים דא"כ מ"ט אמרו עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה כתובתה אלא דודאי הא דהאמינתו התורה לא שיהי' נאמן כשנים אלא דהתורה האמינה לעד א) וע"ז אמר רב חסדא מה טעם אמרו עד א' נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר (פי' אע"פ שדבר שבערוה צריך שנים אעפ"כ האמינוהו מפני שרגלים לדבר וא"כ ניחא דכאן בסוטה עד א' אמר ראיתי שנטמאת ועד א' אומר לא נטמאת ע"כ לא היתה שותה והוא דהא דעד אחד נאמן לטמאותה הוא מפני שרגלים לדבר ע"כ נאמן יותר עד א' האומר שנטמאת מעד אח' שאומר. שלא נטמאת אבל בעגלה ערופה שווין הם וע"כ היו עורפין וכל זה הוא אי אמרי' דעד אח' נאמן לטמאותה ואינו נאמן להפסידה וא"כ לא מהימן כשנים אבל אי אמרינן כמו דאמרי' בש"ס דילן בסוטה (דף ל"א) דאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים וא"כ כיון שהאמינה התורה כשנים וא"כ בעגלה ערופה נמי האמינה התורה כשנים וא"כ אין נ"מ בין סוטה ובין עגלה ערופה דבשנים אין נ"מ (וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (סי' כ"ג) דלא אמרי' מיגו בתרי ותרי והוא משום דמיגו לא יכול לסייעם יותר משני עדים ואפי' היו עמהם ק' עדים אין נאמנים יותר דתרי כמאה ומאה כתרי והבאתי שם ראיה מהירושלמי דכתובות (פ"ב ה"ה)

ובזה יתבאר הא דאמרינן הא דבש"ס דילן בסוטה ד' ל"א) ושם (ד' מ"ד) לא מחלקינן בין סוטה לעגלה ערופה והוא דלשיטת הש"ס דילן הוא כמו דאמר עולא כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים וע"כ אמרינן תני לא היה שותה ור' חייא אמר היה שותה ולר' חייא קשיא דעולא וע"ז משני לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה וכן מקשה הש"ס בסוטה (ד' מ"ז) השתא דאמרת עד אחד מהימן אידך חד היך מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שניים ואין דבריו של אחד במקום שניים ומשני אמר לך עולא תני לא היו עורפין וכן אמר ר' יצחק תני לא היו עורפין ור' חייא אמר תני היו עורפין ולר' חייא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה וכן ביארתי בירושלמי ביבמו' (פ"ט ה"ד) עד אחד אמר מת ונשאת ובא עד אחד ואמר לא מת ה"ז לא תצא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא ובש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ז) אמרינן טעמא דנישאת הא לא נישאת לא תנשא והאמר עולא כל מקום שהאמינה התירה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שניים ומשני הכי קאמר עד אחד אומר מת והתירוה להנשא ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון והוא משום דהש"ס דילן סובר כעולא דכל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שניים כו' משא"כ לשיטת הירושלמי

עוד שם רב אמר היתה שותה (פי' שבכאן נמי צריך למתני במתני' דהיה שותה) וכמו שבעגלה ערופ' תנן דהיו עורפין מתניתא פליגא על רב עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היה שותה הא בעד אחד לא היה שותה פתר לה בפסולי עדות (פי' דהסיפ' מיירי בפסולי עדו') ואין בפסולי עדו' אמור סיפא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא הי' שותה הא עד בעד היה שותה והאיך רב אמר היה שותה ר' יוחנן אמר לא היה שותה מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרי'