נועם ירושלמי על מועד ע

דפליגי לענין ביטול רשות ולא מיירי לענין החזקת רשות דב"ש אומרים מבעוד יום משום דסובר דאקני רשותא ובה"א משתחשך דסברי דאסתלוקי רשות הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ע"א)

וע"ז אומר ובה"א משתחשך כיני מתניתא ב"ה אומרים משתחשך (צ"ל אפי' משתחשך) דכיון דפליגי בביטול רשו' א"כ הא דב"ה אומרים משתחשך צ"ל אפילו משתחשך [וכן הוא בירושלמי (פ"ו דיבמות ה"ו) בש"א שני זכרים כו' ובה"א זכר ונקיבה א"ר בון לכן צריכה אפילו זכר ונקיבה דלא כן היא מתניתא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וע"ז אומר כיני מתניתא בה"א אפי' משתחשך דו כן היא מתניתא מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה (פי' דאם לא כן אלא דהמשנה מיירי בהחזקת רשות מאימתי מהני דבש"א מבעוד יום דאפי' מבעוד יום נמי מהני ולב"ה לא מהני רק משתחשך א"כ הוא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וה"ל למתני הא בעדיות גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אלא ודאי דכיני מתני' מאימתי מבטלין רשות דבש"א מבעוד יום אבל משחשיכה לא וב"ה אומרים דאפילו משתחשך וא"כ הוי מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה

עוד שם מי שנתן רשותו והוציא כיני מתניתין מי שביטל רשותו והוציא. דאי כדתנן מי שנתן רשותו והוציא משמע דפליגי לאחר שהחזיקו בו אם יכול לחזור וא"כ זהו כמו דאמר בשם ר"ח (ה"ב) כל עמא מודיי שיש לו ביטול רשות מה פליגין לחזור בו ר"מ אומר מבטל רשותו ואינו חוזר בו (כצ"ל) ורבנן אמרי מבטל רשותו וחוזר בו (כצ"ל) וא"כ קשה לר' יעקב בר אחא דו אמר דביטול רשות ביניהן דר"מ אומר יש לו ביטול רשות ורבנן אמרי דאין לו ביטול רשות וע"כ אומר כיני מתניתא מי שביטל רשותו והוציא

עוד שם בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר: ולכאורה קשה דכיון דאמר כיני מתניתא מי שביטל רשותו והוציא ולא מי שנתן רשותו א"כ מיירי דאכתי לא החזיקו בו ובלא החזיקו בו ר"מ נמי מודה דה"ז אוסר וכמו דאמרינן (בהלכה ב') אע"ג דר"מ אומר יש לו ביטול רשות מודה והוא שזכו בו א"כ למאי אומר כיני מתניתא אינו אוסר וא"כ לפי"ז צריך לומר דב' תירוצים הן היינו או דצריך להגיה מי שביטל רשותו וע"כ ניחא דר"מ אוסר דהא מיירי בלא החזיקו ובלא החזיקו מודה ר"מ שיכול לחזור בו או דצריך להגיה ר"מ אומר אינו אוסר וא"כ אין להגיה מי שביטל רשותו אלא כדתנן מי שנתן רשותו והוציא דמיירי לאחר שהחזיקו בו וצריך להגיה ר' מאיר אומר אינו אוסר

ולכאורה איפשר לומר כמו שביארתי (ה"ב) וכן (רפ"ד ה"א) דע"כ מגיה ר"מ אומר אינו אוסר משום דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד וכמו דאמרינן (רפ"ד דעירובין) אתיא דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל והירושלמי אינו מחלק בין דרבנן לדאורייתא כמו שביארתי שם גם לשיטת הירושלמי הוא בתורת קנס ולא כמו שכתבו התוס' לשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' ס"ח) והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי דהכא פליג אם גזרו שוגג אטו מזיד אלא דפליגי בקנס ור"מ לא קניס שוגג אטו מזיד וע"כ אומר כיני מתניתא אינו אוסר אפי' לפי מה שאומר כיני מתני' מי שביטל רשותו. אך אעפ"כ לא יתיישב דהא בלא החזיקו ר"מ נמי מודה דבמזיד יכול לחזור כמו דאמר (בה"ב) ע"כ צריך לומר דתחילה אמר כיני מתניתא מי שביטל רשותו ע"ז אומר אח"כ כיני מתני' אינו אוסר וא"כ א"צ להגיה מי שביטל אלא מי שנתן דמיירי בהחזיקו ור"מ אומר דאינו אוסר כיון שכבר החזיקו בו ועיין לקמן (ספ"ז דעירובין) ודו"ק

ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע דלמה לא מפרש גם הא דתני ברישא שנים נותנים רשות ואין נוטלים רשות דהיינו נמי מבטלין רשות ולפי מה שביארתי איפשר לומר דברישא רבותא קמל"ן וכמו דתנן בעירובין נתנו לו רשות הוא מותר והן אסורין ואמרינן בגמ' שם תני הוי אינהו לגבי' כי אורחין ומשני חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורחין ופירש"י והן אסורין אפי' מביתו לחצר דכיון דמשתמשי בחצר אע"ג דלאו מבית דידהו מפקי ה"ל משקל רשותא דחמשה לגבי חד לא הוי אורחין וא"כ קמל"ן דאפי' החזיק ברשותו וא"כ הוה אמינא מותרין הם ג"כ להשתמש כיון דאינם יכולים לחזור לאחר שהחזיקו וע"ז קמל"ן דאסורים להשתמש דהוי משקל רשותא וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' ש"פ) כיון דמשתמשי בחצר ה"ל משקל רשותא ואפי' חזקה לא מהני וזהו לשמואל דאמר לצדדין קתני כמו דאיתא בירושלמי (ה"ג) דשמואל סובר דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין ולרב איפשר דע"כ קאמר נתנו לו רשותן דמיירי לאחר שביטל להם רשותו והם החזיקו אעפ"כ מבטלין וחוזרין ומבטלין ואיפשר לומר דע"כ קאמר שא' נותן רשות ונוטל רשות היינו אם לאח"כ בטלו לרב דס"ל מבטלין וחוזר ומבטלין וקמל"ן דאפי' החזיק אעפ"כ יכולים לבטל רשות דהיינו לאחר שביטל להם]

שם (ה"ד) בירו' מהו לבטל רשות משתחשך והוא (ט"ס וצ"ל) מהו לשכור רשות משתחשך כמו שכתב הק"ע ודלא כהפ"מ רבי חייה ר' יסא ר' אימא סלקון לחמתה דגדר שאלון לר' חמא בר יוסף ושרא שמעון ר' יוחנן ומר יפה עשיתם שמע ר"ש בן לקיש ומר לא עשיתם יפה. מה פליגין ר"ז אמר לא פליגין מאן דמר יפה עשיתם ששכרתם ומאן דמר לא עשיתם יפה שטלטלתם פי' דשניהם סברי דמותר להשכיר בשבת. וע"כ אמר יפה עשיתם ששכרתם היינו שמותר לשכור בשבת. ומ"ד לא יפה עשיתם שטלטלתם. [והנה הק"ע פירש לא יפה עשיתם שטלטלתם היינו שמאחר שבא כו' הרי בטל העירוב. וא"כ צריך לבטל וא"כ לא יפה עשיתם שטלטלתם כולם דהא צריך שיבטלו רשותם כולם לא' מהם שלא יטלטלו כולם והפ"מ פירש דמ"ד לא עשיתם יפה שטלטלתם כלומר לא סיימוה קמיה ששכרו ממנו. והוא דוחק

ולי נראה דאיפשר לפרש הא דאמר לא עשיתם יפה שטלטלתם היינו תחילה קודם שבא וכמו דפליגי בעירובין (דף פ"ו) המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת כו' וא' ישראל אוסר דברי ר"מ כו' ובירושלמי (פ"ח דעירובין ה"ה) המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת א' כו' וא' ישראל ה"ז אוסר דברי ר"מ כו' מר עוקבא בשם רב הלכ' כר"מ (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (דף מ"ז) דאמר רב הלכה כר"ש ועיין ברא"ש שכתב שם ונראה דהלכה כר"י כו' אין אוסר כי ליתא דאמר שמואל הלכה כר"י וריב"ל אמר הלכה כדברי המיקל בעירוב) וע"ז אמר מ"ד לא עשיתם יפה שטלטלתם עד שבא דלא היה להם לטלטל מתחילה קודם שבא עד שיבואו וישכרו ממנו ועיין בתוספות עירובין (דף סה) בד"ה דאתא כו' ודו"ק וא"כ לפי"ז כ"ע מודו דמותר לשכור בשבת ר' בא אמר פליגי מ"ד יפה עשיתם ששכרתם ושטלטלתם פי' שהיו יכולים לטלטל מתחילה קודם שבא ולאחר שבא יפה עשו ששכרו ומאן דמר לא עשיתם יפה לא ששכרתם ולא שטלטלתם. בתחילה קודם שבא לא היו מותרים לטלטל ולאחר שבא לא היו יכולים לשכור דאין שוכרין בשבת

והנה הא דרבי בא אמר דלא כר' זירא דאמר דלא פליגי דמ"ד יפה עשיתם ששכרתם ומ"ד לא עשיתם יפה היינו שטלטלתם דהוי אסור להם לטלטל מתחילה אפי' עירבו שמא יבוא העובד כוכבים דא"כ האיך יהיו מותרים אח"כ לשכור משום שסובר דכבר נכנסה שבת באיסור וכמו דאיתא לקמן ר' בא בעי אף לענין מחיצות כן כו') וע"כ אומר ר' בא אמר פליגי מ"ד יפה עשיתם ששכרתם ושטלטלתם דמ"ד יפה עשיתם ששכרתם צריך לומר שסובר דיפה עשו שטילטלו עד שבא ע"כ מותר אח"כ לשכור (ויטלטלו אח"כ ע"י עירוב שהיו מתחיל' וכפירוש התו' ע"י ביטול) ומ"ד לא עשיתם יפה לא ששכרתם ולא שטלטלתם (פי' דכיון דלא יפה עשו שטלטלו אם כן כבר נכנסה שבת באיסור אם כן לא עשו יפה גם כן מה ששכרו)

וע"ז אומר ר' בא אף לענין מחיצות כן (פי' אי אמרינן לענין אם נעשה מחיצה אח"כ אי אמרינן בשבת כיון שנכנסה באיסור אסור). וכבר ביארתי בספ"ק דעירובין האיך עבידא היו שנים ועירבו עיין שם

וע"ז אומר חייליה דר' בא מן הדא (פי' חייליה דר' בא שאינו מפרש כמו ר' זעירא דמ"ד יפה עשיתם היינו ששכרו ומ"ד לא עשו יפה שטלטלו (פי' עד שבא דא"כ לא יפה עשו במה ששכרו דכבר נכנסה שבת באיסור) וע"ז אומר חיילי' דר' בא מן הדא כל שבת שנכנסה בהיתר מותר באיסור אסור חוץ מן המבטל רשות וע"כ אומר ר' בא דמ"ד יפה עשיתם היינו שטלטלו עד שבא ומה ששכרו אח"כ ומ"ד לא עשיתם יפה לא ששכרתם ולא שטלטלתם. היינו דכיון דלא עשו יפה במה שטלטלו אם כן לא עשו יפה במה ששכרו גם כן דהא תני כל שבת שנכנסה בהיתר מותר באיסור אסור חוץ מן המבטל רשות ומאן דאמר חוץ מן המבטל ומן המשכיר וחסר כאן וצ"ל ומ"ד לא פליגי (פי' היינו ר' זעירא דאמר דלא פליגי) ומ"ד יפה עשיתם ששכרתם ומ"ד לא עשיתם יפה שטלטלתם. חוץ מן המבטל ומן המשכיר (פי' דמבטל ומשכיר דין א' להם וכמו שמבטל רשות מבטל אפי' בשבת ולא אמרי' דכבר נכנסה שבת באיסור. וה"נ במשכיר ואיפשר שמגיה הברייתא שצ"ל חוץ מן המבטל ומן המשכיר) ודו"ק

שם (ה"ז) האחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהם וישנים בבתיהן צריכין עירוב לכל א' וא' כו' עיקר דירה איכן היא ר' יונה אמר אתפלגון רב ושמואל חד אמר במקום פיתן וחד אמר במקום שינה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דתני