נועם ירושלמי על מועד סח

ובזה יתבאר הירושלמי ופ"ה דעירובין) אחורי הגגין מה הם (והוא כמו על הגגין) ע"ז אומר מטלטלין בה אפי כור אפי' כוריים. והוא כרבנן דסברי דהדיורין עולין למעלה וע"כ סברי דכל גג וגג הוי רשות בפני עצמו כמו שהבתים חלוקים ע"ז אומר ר' אחא מטי בה בשם שמואל אחורי הגגים מטלטלין בה אפי' כור אפי' כוריים ר' מאיר אומר מטלטלין בהם עד בית סאתי' (פי' היינו ר"מ דמתני' שסובר דכל גגות העיר רשות אחת הן) וא"כ לא אמרינן דכשם שדיורין חלוקים למטה כך חלוקים למעלה ואם כן הוי כלא הוקף לדירה ואם כן הוי כמו קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וע"כ אין מטלטלין בו רק עד בית סאתים

וע"ז אומר א"ר יוסי בר' בון מילתיה דרב פליגא עילוי (פי' מה שאומר דלר"מ אין מטלטלין בו רק עד בית סאתים) דתנינן תמן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים (פי' לר"מ שסובר דהגג אין לו דין הבית וע"כ כל גגות העיר רשות א' הם) וא"כ כיון שהוא חלוק מהבית ע"כ הוי כמו שלא הוקף לדירה וע"כ אין מטלטלין בו רק עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בו אפי' כור אפי' כוריים והוא דרבי יוסי ברבי בון לשיטתיה וכמו שהבאתי הירושלמי (ר"פ כל גגות) רבי יוסי ברבי בון אמר אתפלגון רב ושמואל שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בה אפי' כור אפי' כוריים (פי' שרב סובר דאפי' לר"מ שאומר דהגגין חלוקים מהבתים וכל גגות העיר רשות אחת אעפ"כ הם עדיפי מקרפף ומטלטלין בהן אפי' יותר מבית סאתים ואמרינן דהמחיצות שעשוין לדירה עולות למעלה אלא שסובר דכיון דאין תשמישן תדיר ע"כ כל גגות העיר רשות אחת אבל מ"מ מטלטלין בהם יותר מבית סאתים אפי' לר"מ

וע"ז אומר היא אחורי הגגים היא אחורי הספינה וכמו דאמרי' בעירובין (דף צ) איתמר ספינה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' כו' אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף ומודה רב שאם כפאה על פיה שאין מטלטלין בה אלא בארבע כפאה למאי אלימא לדור תחתי' מ"ש מגג יחידי אלא שכפאה לזופתה. רב אשי מהני לה אספינה רב אחא ברי' דרבא מתני לה אאכסדרה

ולשיטת הירושלמי נחלקו רב ושמואל באחורי הספינה אי אמרינן דהדירה עולה למעלה לר"מ והוי כמוקף לדירה או לא ושמואל סובר דאין מטלטלין בו אלא בבית סאתים לר"מ כמו שביארתי כיון דס"ל דכל גגות העיר רשות א' א"כ לא אמרינן דהדירה עולה למעלה וע"כ אין מטלטלין בה יותר מבית סאתים ורב סובר דאפי' לר"מ מטלטלין יותר מבית סאתים אע"ג דסובר ר"מ דכל גגות העיר רשות א' הן היינו משום שאין תשמישן תדיר ואין בהם חילוק רשות אעפ"כ עדיף מקרפף והוי כמו הוקף לדירה וע"ז אומר היא אחורי הגגים היא אחורי הספינה. (פי' כמו שחלוקים באחורי הגגים כך הם חלוקים באחורי הספינה אה הוא לדור תחתיו דפליגי רב ושמואל אליבא דר"מ אם הדירה עולה למעלה והוי כמוקף לדירה או לא) וכמו שביארתי ודו"ק: הדר פרק ששי עירובין

רבי יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן הלכה כריב"נ ר' הושעי' בעי מה צריכא כהדא דתני ראב"י אומר ברם כרבנן חלוקים על ריב"נ. הנה הירושלמי הזה הוא תמוה ונדחקו בו המפרשים הק"ע והפ"מ וע"כ נ"ל לבאר דהירושלמי תלי הא דקאמר דהדר עם כו' או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אוסר הוא משום דדירה בלא בעלים שמה דירה ולא כדאמרי' בש"ס דילן בעירובין (דף ס"ב) דאמרי' התם מאי קסבר ר"מ אי קסבר דירה בלא בעלים שמה דירה אפי' כו' נמי ניתסר ואי קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה כו' נמי לא ניתסר ומשני לעולם קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה כו' כי ליתי' לא אסר והתנן המניח את ביתו והולך לו לשבות בעיר אחרת כו' ומשני התם דאתי ביומי' אבל הירושלמי סובר דאפי' דירה בלא בעלים נמי אוסר וא"כ דמי לחפצי הפקר

וע"ז אומר ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן הלכה כריב"נ. ר' הושעי' בעי מה צריכא כהדא דתני ראב"י אומר כו' וא"כ קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה. (פי' וא"כ הטעם של ריב"נ הוא כמו דאמרי' בירושלמי (פ"ד הלכה ה') ר' זעירא בעי בשם רב חסדא טעמא דר' יוחנן בן נורי מאחר שאלו הי' ער היה קונה שביתה ישן נמי קונה שביתה חבל לא מטעם דחפצי הפקר קונין שביתה וע"כ מדמי שם להא דר' יהודה דאמר יכנס כמו שביארתי שם וע"ז אומר מה צריכא כהדא מתני' ראב"י אומר וא"כ קסבר דדירה בלא בעלים לא שמה דירה. וסובר הירושלמי דלפי זה חפצי הפקר לא קני שביתה וע' בעירובין (דף מ"ז) אמר רב יהודה אמר שמואל כו' אין קונין שביתה למאן אילימא לרבנן פשיטא השתא חפצי הפקר דלית להו כו' דאית להו בעלים מיבעי' ועיין במה שפי' רש"י שם ודו"ק] אך הטעם הוא מאחר שאלו היה ער היה קונה שביתה ברם כרבנן חלוקין על ריב"נ. הנה פי' חלוקים אינו שחכמים חלוקים על ריב"נ דהא בפירוש תנן במתני' וחכ"א אין לו אלא ד' אמות אלא שהפי' על דריב"נ פי חלוקי בדריב"נ:

ועיין בר"ש ריש פיאה שפי' על הא דאמרינן בירושלמי שם ר' יצחק ור' אמי הוו יתבין מקשין למה לא תנינן תרומה עמהם אמר ר' אמי מפני המחלוקת כלומר שיש תרומות חלוקות זו מזו כגון תרומת מעשר דיש לה שיעור כו' ואין מחלוקת זה לשון פלוגתא דתנאי ודכוותה בב"מ (ד' ז') מחלוקת בשנים אדוקין בתורף דלאו לשון פלוגתא דיחלוקו אלא כדפי' בקונטר' עכ"ל] והפי' הוא דאם הטעם הוא משום דחפצי הפקר קונין שביתה א"כ איך פסק כר' יוחנן ב"נ לקולא דישן קונה שביתה הא בחפצי הפקר הוי לחומרא דקני שביתה (וא"כ יש חלוקים בזה ולקמן יתבאר חלוקים כפשוטו שחולקים על ריב"נ) וכן אמרינן בש"ס דילן (ד' מ"ה) בעי רבא מאי קסבר ריב"נ מסבר קא סבר חפצי הפקר קונין שביתה ובדין הוא דליפלוג בכלים והא דקא מיפלגי באדם להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דאיכא למימר הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה קמל"ן דלא או דילמא קסבר ריב"נ בעלמא חפצי הפקר אין קונין שביתה והכא היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה ומסיק דטעמא דריב"נ הוא משום דחפצי הפקר קונין שביתה ואמרינן שם אמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כריב"נ כו' בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך א"ל בפירוש שמיע לי מאי כללא דאמר ריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ותרתי למה לי אמר ר' זירא צריכא דאי אשמועינן הלכה כריב"נ הוי אמינא בין לקולא בין לחומרא קמל"ן הלכה כדברי המיקל בעירוב ולימא הלכה כדברי המיקל בעירוב הלכה כריב"נ למה לי איצטריך סד"א ה"מ יחיד במקום יחיד ורבים במקום רבי' אבל יחיד יד במקום רבים אימא לא וכתבו התוספות בד"ה הלכה כדברי המיקל בעירוב לענין אדם הלכה כריב"נ דקני שביתה ולענין כלים הלכה כרבנן דלא קני שביתה והרי הן כרגלי כל אדם ולא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דקייל"ן כרבנן דאמרי דאין חפצי הפקר קונין שביתה וישן היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה כדפי' הקונטרס כו' וא"כ להש"ס דילן טעמא דריב"נ הוא משום דחפצי הפקר קונין שביתה והא דקאמר הלכה כריב"נ הוא לא מטעם דריב"נ דא"כ הוי חומרא בחפצי הפקר בכלים דקני שביתה

אבל לשיטת הירושלמי טעמא דריב"נ אינו מטעם דחפצי הפקר קונין שביתה אלא מטעם דמאחר דאילו הי' ניעור קונה ישן נמי קונה וע"ז אומר הירושלמי ר' הושעי' בעי מה צריכא כהדא דתני ראב"י אומר (פי' כראב"י דסובר דדירה בלא בעלים לא שמה דירה. וע"כ בעי שני ישראלים והטעם של ריב"נ הוא מטעם הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה) ברם כרבנן חלוקים על ריב"נ (פי' ברם כרבנן אם הטעם הוא כרבנן דדירה בלא בעלים שמה דירה וע"כ ישן נמי קנה מטעם דחפצי הפקר קונה שביתה חלוקים על ריב"נ (פי' א"כ יש חלוקים על הדא הילכתא דריב"נ דאם ישן הוא לקולא אבל בכלים של חפצי הפקר הוי לחומרא. ואינו רוצה הירושלמי לומר כשיטת הש"ס דילן דהאמורא מכריע מנפשי' דהלכתא כריב"נ ולאו מטעמא]

ולפי"ז איפשר לפרש ברם כרבנן (פי' אם הטעם הוא כרבנן דחפצי הפקר קונין שביתה. א"כ חלוקים על ריב"נ (פי' דהם פסקו כריב"נ לקולא אבל לא לחומרא כגון בחפצי הפקר) וא"כ איך פסקו כריב"נ הא הפוסקים כריב"נ חולקים על ריב"נ בטעמא דהוא סבר דהטעם משום חפצי הפקר וא"כ הוא בכלים לחומרא ומה שפסקו כריב"נ הוא רק להקל ולא הוי כתרי קולי דסתרי אהדדי א"כ צריך לומר דהטעם משום הואיל וניעור קנה

והנה הא דמביא המשנה אח"כ ר' אחא כו' אין הלכה כר' יודה נדפסה בשיבוש וצ"ל הא דר' אחא וכל הסוגי' קודם המשנה ואח"כ המשנה. וע"ז מביא הענין כמו דאיתא