נועם ירושלמי על מועד לז

דהא גבי לעשות תלאי ר' יהודה מחמיר בשיעורן והכא הוא מיקל דהא שיעורא דר' יהודה נפיש). ע"ז אומר תמן תנינן ניטלו חפין טמא מפני נקבים נסתמו נקבים טמא מפני חפין המן הוא עבד חף כלוט. (ולפי גירסת הפ"מ הוא בלוע (פי' הם השינים) והכא הוא עביד חף סרגיד (פי' וא"כ בודאי דחף הוא שיני פותחת וא"כ לא מחלפא שיטתיה דר' יהודה והוא כמו דמקשה ומתרץ בש"ס דילן ודו"ק ועי' מה שביארתי בריש פרקין (ה"א) ודו"ק

שם (ה"ז) חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו כו' ר' יוחנן אמר מקדשין בו רשב"ל אמר אין מקדשין בו ר' לעזר שאל על דעתי' דרשב"ל למה אין מקדשין בו מפני שאינו מקבל טומאה הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הרי אינם מקבלים טומאה ומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית ולא מודה רשב"ל בכלי חרש קטן שלם כ"ש שמקדשין בו הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי וקשי' על דר' יוחנן לפסול את הגוי' אינו פוסל ולקדש מקדשין בו. אלא כר' יוסה דר' יוסה אמר אף של חרש כל שהוא (פי' כדתנן במקואות (פ"ד מ"ג) החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית ר' יוסי אומר אף בשל חרס כל שהוא לא אמרו רביעית אלא בשברי כלי חרס) כלום אמר ר' יוסה לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין תני ר' חייה מסייע לר' יוחנן תני רשב"י מסייע לרשב"ל

והנה מה שהקשה בירושלמי לפסול הגוי' אינו פוסל כתב הק"ע דהא בעינן שישתה דוקא רביעית משקין טמאים ואפ"ה מכשיר לקדש בו וקשה דמאי מקשה לפסול את הגוי' וכי התם תלי בכלי התם תלי בשיעורא דבעינן שיעור רביעית לפסול את הגוי' וא"כ מה שייך לכלי ע"כ נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי וצריך לומר לפסול את המקוה אינו פוסל דהא בשברי כלי חרס בעינן רביעית אף לר' יוסי וכמו דאיתא בירושלמי כלום אמר ר' יוסי לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין

ועוד נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי ונתחלפו השורות (וכצ"ל) ר' יוחנן אמר מקדשין בו ורשב"ל אמר אין מקדשין בו. ר' לעזר שאל על דעתיה דרשב"ל למה אין מקדשין בו מפני שאינו מקבל טומאה הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהם אלא משום שאינו מקבל רביעית ובכאן (צ"ל) וקשי' על דר' יוחנן לפסול את המקוה אינו פוסל ולקדש מקדשין בו (פי' כיון דמיירי בשאין בו רביעית וא"כ קשיא על דר' יוחנן איך אמר דמקדשין לפסול את המקוה אינו פוסל ולקדש מקדשין בו (פי' דאפי' לחומרא לפסול את המקוה אינו פוסל) ולקדש מקדשין בו (פי' ולענין קידוש יהא כלי) אלא כר' יוסי דר' יוסי אמר אף של חרס כל שהוא (פי' דאפי' של חרס כל שהוא פוסל את המקוה וע"כ סובר ר' יוחנן דמקדשין בו). וע"ז מקשה כלום אמר ר' יוסי לא בשלם דילמא בשבור אנן קיימין (פי' דהא ר' יוסי לא אמר אלא בשל חרס כל שהוא היינו בשלם אבל בשבור סובר ר' יוסי נמי דבעינן רביעית וכמו דתנן (שם) ר' יוסי אומר אף בשל חרס כל שהוא לא אמרו רביעית אלא בשברי כלי חרס בשבור אנן קיימין (פי' בתמיה) דילמא מיירי בשלם וע"כ סובר ר' יוחנן דמקדשין בהם דהא לר' יוסי אף בשל חרס כל שהוא ובכאן (צ"ל) ולא מודה רשב"ל בכלי חרס קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו א"כ ודאי מיירי בשבור וא"כ קשי' על דר' יוחנן דהא בשבור מודה ר' יוסי דבעינן רביעית ובכאן (צ"ל) הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי (פי' לעולם בשבור והוא מחזיק רביעית ולא כמו דאמר תחילה אלא משום שאינו מקבל רביעית. דאי הכי לפסול את המקוה אינו פוסל ולקדש מקדשין בו). וכ"ת א"כ תקשה כמו דאמר תחילה ר' לעזר שאל על דעתיה דרשב"ל למה אין מקדשין בו מפני שאינו מקבל טומאה הרי כלי גללים וכלי אדמה הרי אינן מקבלין טומאה ומקדשין בהם. וע"ז משני אלא משום שאין עליו תואר כלי (פי' דלעולם מיירי בשבור ומחזיק רביעית והא דסובר רשב"ל דאין מקדשין בו לא מפני שאינו מקבל טומאה אלא משום שאין עליו תואר כלי ולא דמי להא דכלי גללים דההוא יש לו תואר כלי משא"כ הכא כיון שנשבר אין עליו תואר כלי ור' יוחנן סובר כיון דפוסל את המקוה ע"כ מקדשין בו ודו"ק: אמר ר' עקיבא פרק תשיעי שבת

אמר ר' עקיבא מנין כו' מתניתין כמאן דאמר עבודה כוכבי' כנדה ומשמשי' כנדה ותנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כו' תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ בנאו. והא תנינן ג' בתים הן תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) תיפתר במשתחוה לבית עצמו (והא שאמר תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו (כצ"ל) תיפתר במשתחוה לבית עצמו) דאמר ר' זעירא רב הונא בשם רב המשתחוה לבית אסרו (וכן איתא בפ"ג דעבודת כוכבים) ר' אבהו בשם ר' יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו א"ר זעירא הוי רבנן פליגי מאן דאמר אסרו מועלין בו (פי' מאן דאמר אסרו סובר דבית הוי כתלוש וע"כ מועלין בו) ומ"ד לא אסרו אין מועלין בו והוא שט"ס וצ"ל) ומ"ד אין מועלין בו לא אסרו (פי' ר' יוחנן שסובר דאין מועלין בו וא"כ סובר דהוי כמחובר) לא אסרו (פי' דהוי כמחובר וע"כ לא אסרו) ובכאן (צ"ל) והא תנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כו' (פי' וא"כ קשי' לר' יוחנן דכיון דאמר אין מועלין בו א"כ לא אסרו) תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ בנאו (וא"כ נאסר בתלוש) והא תנינן ג' הן (פי' וקשיא לר' יוחנן דאמר אין מועלין בו וא"כ לא אסרו) תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו. התיב ר' חגי קומי ר' יוסה מתניתא פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין ואין מזין כו' ואינה פוסלת המקוה מפני שחקקה ואח"כ חיברה הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא וההן בית לאו כמו שחקקו ואח"כ חיברו (פי' וא"כ ה"ל כמחובר ואמאי אמר רב דהמשתחוה לבית אסרו) פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן (פי' וא"כ הוי כמו שחקקו ואח"כ חיברו)

שם (בירושלמי) ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשתברה כו' והנה יש (ט"ס) בהגירסא שבכאן (וצ"ל) כמו דאיתא (בפ"ג דעבודת כוכבים) לית הדא פליגא על ריש לקיש דאמר עבודת כוכבים שנשתברה מותרת וכן סברינן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין ד"ה אסור וגם שם (ט"ס וצ"ל ומר ר' יודן אבוי דר' מתני' אם היו מונחין במקומן לא כמו שעתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן (פי' ובהא מודה ר"ל שאסור) ואח"כ צריך לומר ואפילו על דר' יוחנן לית הדא פליגא דר' יוחנן אמר עבודת כוכבים שנשתברה אסורה לא כן סברין מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין ד"ה מותר (פי' והכא כמו שאינו עתיד להחזירן לכליין). ואין לתרץ כמו דאמר תחילה דכיון שמונחין במקומן הוי כמו שהוא עתיד להחזירן לכליין. מ"מ תהא פליגא על ריש לקיש דהא להאי לישנא פליג ר"ל אפילו בעתיד להחזירן לכליין ובכאן צריך לומר תיפתר שנשתחווה לכל אבן ואבן (וא"כ לא הוי עבודת כוכבים שנשתברה כלל). וכן כתבו התוס' בשבת (ד' פ"ב) בד"ה אבניו כו' ואפי' למ"ד כו' שנשתברה מותרת הא מוקי לה בירושלמי כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן ודו"ק

שם (ה"ג) מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים כו' ובגמ' אמר ר' יוחנן מסיני למדו ירד משה בשלישי בשבת אמר להן היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה כל מי שפירש בשלישי יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי בששי פלטה בלילה טמאה ביום טהורה (וכתב הק"ע מסיני למדו דביום השלישי טמאה דסובר תנא דמתניתין לא ניתנה תורה לטבול יום אמר ר' יוחנן זו בסיני אבל לדורות או בארבע או בשש)

והנה הק"ע והפ"מ פירשו בדוחק דסובר ר' יוחנן לא ניתנה תורה לטבול יום ולקמן אמרינן אמר ר' יוחנן מדברי כולם טבולי יום קבלו ישראל את התורה וכן פירש הפ"מ בדחוקים עיין בפ"מ

ע"כ נראה לי להגיה הירושלמי ולבאר (כצ"ל) אמר ר' יוחנן מסיני למדו ירד משה בשלישי בשבת והוא (ט"ס וצ"ל) ירד