נועם ירושלמי על מועד לא

חטאת ור' יהושע פוטר ואח"כ מביא הברייתא כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר וע"ז פריך אתא חמי אילו כתב אות א' בחול ואות א' בשבת ר"א מחייב חטאת בין בשבת זו בין בשבת הבאה לא כ"ש ומשני מפני חכמים שהם פטורין וא"כ עיקר הרבותא הוא רק משום ר' יהושע. אבל ר"א מחייב אפילו אות א' בחול ואות אחת בשבת וא"כ מחייב רק על אות שכותב בשבת אצל האות הראשון ואם כן אין צריך לצירוף של שבת הראשון דהא אפי' בחול נמי חייב ואם כן לא קשה מידי

והנה בש"ס דילן בכריתות ודף י"ז) דר"א סובר כר"ג דאין ידיעה לחצי שיעור ואיירי בשגגת שבת וזדון מלאכות אך זהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דלר"א מתחייב בשגג בזו ובזו וגם שאומר הירושלמי דאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת וע"כ לא מתרץ כמו הש"ס דילן דמ"מ כיון דחולקין לחטאות לא מצטרפי. אך לשיטת הירושלמי לא קשה. דהא ר"א מחייב אפי' כתב אות א' בחול והא דתני אות אחת בשבת זו ואות א' בשבת הבאה הוא משום רבותא דר' יהושע]

עוד שם אמר ר' חנניא לא אמר כן אלא קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו ושגגות שבו מהו שיצטרפו: והאיבעי' הוא משום דחלוקין בשגגות א"ר מנא אע"ג דלא אמר ר' יוסי הדא מלתא אמר דכוותי' כו'

עוד שם ניחא שבת שבאו לה ימי החול בינתים (פי' והוי ידיעה לחלק) גבי נדה מאי אית לך אמר ריש לקיש תיפתר בנדה קטנה שבאו לה ימי הפסק טהר' בינתים וא"כ הוי ידיעה לחלק. וכן משני בש"ס דילן בכריתות (דף י"ז) אמר רבא כגון שבא עלי' וטבלה וראתה וחזר ובא עלי' וטבלה ומה שהקשה הק"ע על הא דאמר בנדה קטנה היינו משום דאם בנדה גדולה ע"ב אי ימים שבינתים הוין ידיעה לחלק א"כ אמאי לא נודע לו שחטא. ובשלמא בשבת הי' שוגג אח"כ במלאכה שמלאכה זו מותרת אבל בנדה כיון שידע שהיא נדה א"כ נודע לו שחטא. וע"ז אומר בנדה קטנה והי' שוגג ששומרת יום מותר וכמו דאיתא (פ"ק דהוריות) שטעה בשומרת יום וע"כ אומר בנדה קטנה דהיינו שומרת יום

[עוד שם ר"א בר"ש אומר כך שאלו בא על נדה אחת חמש בעילות כו' חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת (כצ"ל) א"ל חייב על כל אחת ואחת וקשי' אילו קצר וקצר כו' כלום הוא חייב על כולן אלא אחת ר' אחא כו' מקשה לה ולא כן אמר ר' שמואל כו' הדא הלכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת (פי' אפילו לתנא דמתניתין ששאלו לענין שבתות כגופין דמי אמר ר' שמואל הדא הלכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת). וא"כ ה"נ לר"א בר"ש לענין הבא על הנדה דחייב שתים ה"נ בקצר וקצר כיון דלא עבדינהו בבת אחת חייב שתים לר"א ורבנן לא סברי הכי דהא אפילו לתנא דמתניתין נמי אמר ריב"ח כל הדא הלכתא כר' אליעזר כו' אמר ר' יוסי קיימתי' כיי דמר ר' אחא בשם ר' חנינא לית כן (פי' שאינו כן אלא לתנא דמתניתין רבנן מודו לר"א. וע"כ מקשה על ר"א בר"ש דא"כ קצר וקצר כו' נמי יהא חייב על כל אחת ורבנן לא סברי הכי)

כרבנן הוא וט"ס וצ"ל) רבנן דקסרין בשם ר' חנינא כל הדא הלכתא דר"א הוא וכל דיפוק מינה הלכה כולה כר"א (פי' דר"א סובר דשבתות כגופין דמי וע"כ חייב על כל שבת בשגגת מלאכות). וע"כ צריך לומר לפי"ז דאת נותן שגגות מלאכות על זדון שבת. וע"כ צריך להיות בהיפוך דאת נותן שגגת מלאכות על זדון שבת ע"ז אומר וכל דיפוק מינה (פי' כל מה שיהי' מוכח מזה הוא רק לר"א אבל רבנן לא סברי הכי) ודו"ק]

שם (ה"ב) תני ר' זכאי קומי ר' יוחנן כו' (עיין מה שביארתי לעיל ה"א) ר' בא בר ממל בעא קומי ר' זעירא ויהא חייב על כל אחת ואחת כמה דתימר גבי שבת לא יעשה כל מלאכה כלל לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט והלא הבערה בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עלי' בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בו לחייב עליו בפני עצמו כו' א"ר מנא הבערה שלא לצורך יצאת השתחוי' לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעשה כו' אמר ר' שמואל בר אבדימא מכיון דתימר לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך ודבר שיצא שלא לצורך מלמד

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי הזה. וכבר ביארתי לעיל (בפ"ב ה"ה) דאמרינן שם תמן תנינן כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר כו' בר קפרא אמר אפי' אינו צריך לדם אפי' אין צריך לאפר כו' וקשי' על דבר קפרא הבערה לימדה על כל מלאכות שבתורה כולהון לצורך והיא שלא לצורך (פי' דמקלקל בהבערה חייב וזה נקרא שלא לצורך). וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ז דשבת ה"ב) והסותר ובלבד לצורך (פי' דאל"ה הוי מקלקל) וע"ז אומר דעל הא דאמר דהבערה שלא לצורך יצתה וע"כ אמרינן דיצתה לחלק השתחוי' לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעשה. וע"ז אומר ר' שמואל בר אבדימי (צ"ל) מכיון דתימר שלא לצורך יצאתה כמי שיצתה לצורך ודבר שיצא לצורך אינו מלמד (פי' דכיון דהבערה שלא לצורך יצתה דהיינו ללמד דהמבעיר חייב אעפ"י שהוא שלא לצורך דהוי מקלקל) וא"כ יצתה לצורך זה החידוש דאעפ"י שעושה שלא לצורך נמי חייב וא"כ הוי כמו שיצתה לצורך וכל שיצא לצורך אינו מלמד (פירוש לחלק על המלאכות). [וכן הקשו התוס' בשבת (ד' ק"ו) בד"ה דאמר כו' דלר' שמעון דאיצטריך למיכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה מנא לי' דיצתה ללאו או לחלק. ועיין לקמן (פי"א ה"ג) א"ר זעירא ויאות אם לצורך כו' מה שביארתי שם ודו"ק]

(שם) בירושלמי ר' אבהו ר"א בשם ר' הושעי' שני לאוין כרת א' לאוין חולקין כריתות מ"ט על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הרי יש כאן שני לאוין וכרת א' לאוין חולקין כריתות (וכן הוא בכריתות (ד' ג') אמר ר' אלעזר כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת א' חלק חטאה ביניהן ומאי היא מפטם וסך) מה עביד לה ר' יוחנן (פי' דאמרינן התם ר' אבהו בשם ר' יוחנן כו' כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתה אחותו בכלל הי' ויצאה מן הכלל לחלק על הכלל פי' שיצתה אחותו לחלק ואמאי מיבעי' ליה לחלק כיון שהלאוין חלוקין א"כ ממילא מחולקים לכריתות ג"כ כמו דאמר ר"א במפטם וסך דשני לאוין וכרת א' דחלוקים לחטאת ג"כ) וכן פריך הש"ס דילן בכריתות (דף ג') וכי מאחר דלאוין מחולקים כרת דאחותו דכתב רחמנא למה לי כו'] באנשים הכתוב מדבר ובאת אחותו ללמד על כל הנשים ולית לי' לר"א כן אית לי' לא תקרבו א' האיש וא' האשה ומה עביד לה ר' יוחנן פתר לה ואינו מחוור ופי' הק"ע ר"י נמי מתרץ למאי איצטריך כרת באחותו ואינו מחוור ואין התירוץ ברור לכך לא פי' מהו התירוץ ועוד מן הדא פריך אי ס"ד דלאוין מחלקין ופירושו דחוק גם מה שנדחק לפרש דועוד מן הדא קאי אהא דלקמן הוא ג"כ דוחק

[ע"כ נראה לי דהאי ועוד מן הדא קאי אהא דקאמר תחילה דמקשה מאי עביד לה ר' יוחנן פי' למאי איצטריך כרת באחותו אם ללמד על כל הנשים הא מלא תקרבו נפקא לן וע"ז אמר מה עביד לה ר' יוחנן פתר ואינו מחוור ועוד מן הדא (פי' כמו דאמרינן בירושלמי (ר"פ בתרא דעירובין) דאמר ר' יוחנן כל מילה דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגין ופי' כל מילה דלא מחוורא שאינו מפורש בתורה סמכין לה מן אתרין סגין) (פי' שצריך מקראות הרבה על זה עיי"ש) וע"ז אומר פתר לה ואינו מחוור (פי' כיון שאינו מפורש בתורה) ועוד מן הדא ע"כ צריך ב' מקראות הא דלא תקרבו וכן כרת באחותו ואח"כ הוא ענין בפני עצמו שמואל בר אבא בעי קומי ר' זעירא ואף דבסנהדרין (פ"ג ה"ה) מתחיל שם ועוד מן הדא אך שם חסר בדפוס וקאי אהא שאומר חחילה וכמו שביארתי ודו"ק]

(שם) שמואל ב"ר אבא בעי קומי ר' זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין על כל הקדשים בטומאה. א"ל לצורך יצאו למעט קדשי בדק הבית ומעילה שלא יהיו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא כו' עיין שם בק"ע ושגה בפירושו וכמו שהארכתי בזה בספרי נחלת יהושע (ס' ט') וביארתי שם הירושלמי

[ובירושלמי הזה יש טעות הדפוס ובירושלמי בסנהדרין (פ"ז ה"ה) שם הוא בלא טעות והוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע והכי איתא שם שמואל ב"ר אבא בעי קומי ר' זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו על כל הקדשים בטומאה (פי' כמו דאמר בירושלמי דיצתה הבערה לחלק כן אחותו יצתה לחלק א"כ יצאו שלמים נמי ויחלוקו על כל הקדשים בטומאה שאם אכל חייב על כל אחת) א"ל לצורך יצא למעט קדשי בדק הבית דאין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא (פי' האי דיצתה טומאה בשלמים לא יצתה לחלק רק לצורך להוציא קדשי בדק הבית שאין חייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא וכמו דאיתא בש"ס דילן בכריתות (דף ב') ולאו מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא משא"כ בקדשי בדק הבית א"ל מכיון שהם מצטרפין כצ"ל) אין חולקין (פי' שמקשה לו דאיך רוצה לומר שיצתה שלמים לחלק על כל הקדשים בטומאה דכיון שהם מצטרפים איך חולקים דאם היו חולקים לחטאות לא היו מצטרפין) וא"כ איך בעי שמואל בר אבא קומי ר' זעירא שיצאו שלמים ויחלוקו על כל הקדשים לטומאה וע"ז אמר לי' לכן היא צריכה והכא בשבת הגירסא כיני