נועם ירושלמי על מועד יז

ולתרומה משתחשך. וא"כ מתורץ מה שאמר ר' יונה דאנן תנינן תרוויהון אוכל מעשר שהוכשר במשקה דבידים הקילו ובטבול יום נמי הקילו כמו דמשני בסוטה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך והא דתנן שהשלישי טהור בחולין היינו שלישי ע"י טבול יום כמו שכתבו התוס' בנדה (ד ז') אי נמי הכי פירושו כיון דשלישי טהור בחולין דעלמא לא גזרו חכמים בחולין הטבולין לחלה לטמא מטבול יום. ולכך פריך מיני' טפי אנשען ולא פריך מיני' אכל שלישי דנוהג בחולין הטבולין לחלה משום דנשען נמי טומאה קלישא הוא והא דמקשה בירושלמי (פ"ג דחלה) הוא כמו דמקשה בש"ס דילן בנדה (ד' ז') וחולין הטבולין לחלה כחלה דמי דאפי' בנשען דהוי ספק טומאה שאינה מוכחת מהני בהו לטמא כחלה גמורה והתני אשה שהיא טבולת יום כו' ושלישי טהור בחולין ואי אמרת חולין הטבולין לחלה כחלה דמי הא טמיתנהו. אמר אביי כל שודאי מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה והאי טבול יום כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה ובזה מתורץ מה שאמר ר' יונה תרתין מילין אינן פליגי חדא על חדא דהא דאמרינן טבל מנינו כחולין היינו שלישי דטבול יום ובטבול יום הקילו והוא כמו דמשני בירושלמי (פ"ה דסוטה) ובנדה (ד' ז') ודו"ק וא"כ מוכח דבחולין שנעשו על טהרת תרומה לא גזרו משום טבול יום ואינו צריך הערב שמש דהא קיל מחולין הטבולין לחלה ועוד דכיון דמיירי בולד הטומאה דרבנן בוודאי טבול יום מותר בו וכמו דמשני בפ"ה דסוטה תיפתר בטבול יום בית הפרס (וע"כ מותר בחולין הטבולין לחלה כש"כ בחולין שנעשו על טהרת תרומה) א"ר זעירא אפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך. וא"כ בטבול יום בית הפרס שהוא מדרבנן בודאי מותר. ולמסקנת הירושלמי והבבלי ופ"ק דנדה דף ז') אפי' בטבול יום דבר תורה נמי מותר בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ע"כ נראה לי דגירסא דהכא עיקרית דמתיב מאן דאמר באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה וכמו שביארתי. ודו"ק: כירה פרק שלישי שבת

בירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עלי' תבשיל כו' כיני מתניתין מקיימין עליה תבשיל כו' וכתב הק"ע והרי"ף פסק לשהות תנן והוא דגרוף וקטום ואי לא לא והרז"ה פסק להחזיר תנן והאריכו בראיותיהם ומהתימא שלא הביא הרי"ף ראי' דסתמא דירושלמי סובר דלשהות תנן עכ"ל

ולי נראה שע"כ לא הביא ראי' מהירושלמי והוא דמה דאיבעי' לן בשבת (ד' ל"ו) איבעי' להו האי לא יתן לא יחזיר הוא אבל לשהות משהין אעפ"י שאינו גרוף וקטום. ומנו חנני' היא דתני חנני' אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהות אעפ"י שאינו גרוף ואינו קטום. או דלמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא. ולכאורה מאי בעי או לשהות תנן או להחזיר תנן הא ודאי דלשהות תנן וכמו שכת' הרא"ש (רפ"ג דכירה) דודאי אית לן טפי לאוקמי מתניתין בפשיטות דלא יתן משמע תחלת נתינה וגם לא יצטרך להגיה המשנה דרישא וסיפא איירי בחזרה כו' וא"כ עיקר האיבעי' הוא משום דלא יה פליגי מתניתין דהכא אמתניתין דפרקא קמא דתנן בשבת (ד' י"ט) אין נותנים פת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום וכמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ז) אמר רבא תרווייהו תנינא לשהות תנינ' דתנן אין נותנים את הפת בתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פני' מבעוד יום הא קרמו פניה שרי וע"כ מיבעי' לי' דמתניתין להחזיר תנן אבל לשהות משהין ואעפ"י שאינו גרוף וקטום. והוא דלא יהא פליגא אמתניתין דפרקא קמא (ועי' ברא"ש רפ"ג דשבת שהאריך בזה)

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן. אבל לשיטת הירושלמי לא קשה מידי מהא דתנן אין נותנים את הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה ואמרינן התם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל מה בין פת ומה בין תבשיל תבשיל דרכו לאכול רות ח פת אין דרכו לאכול רותחת וא"כ בתבשיל שדרכו לאכול רות ח גזרו בו דילמא אתי לחתוי'. אבל פת אין דרכו לאכול רותח תמן אמרין פת חמה חמתה בצדה (פי' המחמם את הגוף כו'). וא"כ כיון דלא קשי' מהא דתני' אין נותנים הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה. ע"כ מפרש המשנה כפשוטו שלא יתן הוא לא ישה'. וע"כ אומר כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עלי' תבשיל כיני מתניתין מקיימין עליה את התבשיל וע"כ אמרינן בירושלמי (ספ"ק ה"י) ר' בון בר כהנא בשם רבנן תבשיל שנתבשל כל צרכו מותר לשהותו ע"ג כירה שאינה קטומה ר' זעירא בעי בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו וזה מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דילמא דלא איתאמרת אלא חמין אתא ר' שמואל כו' חמין שהוחמו כל צרכן אסור לשהותן ע"ג כירה שאינה קטומה כו' אם כן כולהו אמוראי סברי בהדי' דאסור לשהות אפי' תבשיל שבישל כל צרכו במצטמק ורע לו אך דהירושלמי אזיל לשיטתיה כמו שביארתי וע"כ לא הביאו ראיה מהירושלמי ודו"ק

שם קטמה ונתלבת מהו ר' חייה רובא עלה לביתו והורי מותר כו' ר' זעירא כו' ליבה לשעבר (פי' אם התיר רק מפני שהוא בדיעבד) כו' א"ר מנא אנא קשיית' קומי רבי בא ברי' דר"פ אין תימר לשעבר אפי' בישל בתחילה שרי (כצ"ל) דתני המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל דברי ר"מ ר"י אומר שוגג יאכל למוצאי שבת מזיד לא יאכל ר"י הסנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו מזיד לא לו ולא לאחרים כו' בעון קומי ר' יוחנן את מה אמר אמר לון אני אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל שמע רב חסדא ומר הותרו השבתות (פי' שהוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ח) בעא מיניה ר' חייא מר' אבא שכח קדירה ע"ג כירה ובישלה בשבת מהו כו' למחר נפק ודריש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא מבשל הוא דקא עביד מעשה במזיד לא יאכל האי דלא קא עביד מעשה במזיד נמי יאכל. ר"נ בר יצחק אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאערומי בשוגג נמי לא יאכל),

וע"ז אומר בעון קומי ר' יוחנן בעובדא כמו דאמר בתחילה קטמה ונתלבת מהו וא"כ לא עביד מעשה וע"ז אומר בעון קומי ר' יוחנן את מה אמר אמר לון אני אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל (וה"נ אם הוא בשוגג יאכל) שמע רב חסדא ומר הותרו השבתות (פי' דבזה גרע טפי דבכה"ג ששהה ע"ג כירה א"כ אתי לאערומי והוא כמו דאמרינן בשבת (דף ל"ח שם) רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאערומי בשוגג יאכל. אבל האי דאתי לאערומי בשוגג נמי לא יאכל:

וע"ז אומר רב חונה בשם רב ותני ר' חייא כן בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל ע"ג כירה וקדשה עליו את השבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל נחשדו להיות מניחין מזידים ואמרו כו' ואסרו להן כו' והכא אמרו כן (איפשר לומר דגרסי' היכא אמרו כן דבמבשל יהא מותר בשוגג ולא בשוכח) אמר ר' אילא נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין והכי אמרינן בשבת (דף ל"ח ושם) מאי גזירתא דאמר רב יהודה כו' בתחילה היו אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל והוא הדין כו' משרבו משהין במזיד ואומרים כו' חזרו וקנסו כו']

עוד שם תני לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנה מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו ר' אחא אמר במזיד כר' מאיר רבי יוסי אמר בשוגג כר' יהודה והנה ר' אחא דאמר במזיד כר"מ א"כ משמע דמדמי האי דינא למבשל ממש דאם זה גרע ממבשל ודמי להא דשכח קדירה ע"ג כירה אם כן היה יכול לאוקמי אפי' בשוגג כר' מאיר והא דרבי יוסי אומר בשוגג כר' יהודה, א"כ משמע דמדמה האי דינא למבשל ואמאי לא מוקים לה במזיד כר' מאיר ולקמן יתבאר זה והנה התוס' הקשו בשבת (דף ל"ח) אבל האי דלא קעביד מעשה במזיד נמי יאכל וכתבו התוס' תימא דהא אמר בפ"ק (דף י"ט) לא תמלא