נשאל דוד (שו"ת) קנז

שואב הדיו. ואולם ע"פ האמור מדברי ה' המאירי אין ראיה מסוגיא זו דאע"ג דאוקמא בדיו לחה מ"מ מיירי במתחיל להתייבש מעט דא"כ אי אפשר שלא ימחק בכניסת המים וכיון שכן אע"ג דכורך עליו גמי אינו שואב הדיו ואינו מכחישו. ומה גם למ"ש עוד הרב המאירי שם לעיל מזה לדעת קצת מפרשים וז"ל ואפי' היה יבש כל שמעביר עליו קולמוס ומלחלחו אינו חוצץ ע"ש דמכ"ש דהגמי אינו שואב הדיו

גם ע"פ דברי ה' המאירי הללו יש לתמו' למה שראיתי לה' לשון למודים ז"ל בח' א"ח ה' תפלין סי' ט"ו משם הר"מ מלמד אההי' דאמרי' במכות די"א גבי דוד דקאמ' מהו לכתוב שם אחספא ומשדר בתהומא עד שנשא אחיתופל ק"ו מסוטה דשרי וז"ל דמאי מספק"ל לדוד ואחיתופל תפוק לי דה"ל גרם מחק ושרי וכמ"ש רש"י שם וז"ל מי שרי למכתב שם פן ימחקוהו המים וכדגרסי' בפ' כ"כ וכו' ומסיק דטעמייהו דרבנן בדי שלא יעמוד בפני ה' ערום ופליגי בלאהדורי הגמי רבנן סברי טבי' בזמנה לאו מצו' ומהדרי' הגמי וכו' הרי דלכ"ע גרם מחק שרי ה"נ כי כתב שם אחספא ושדי בתהומא לאו מוחק בידים הוא אלא גרמא בעלמא דאפשר שימחקוהו המים כההיא דהיה שם כתוב על בשרו ושרי ואח"ה לא כיון יפה בסוגיא בפ' כ"כ דלמסקנא ע"כ איירי בדיו לחה דא"כ הוי חציצה וא"כ פ"ר הוא דאי אפשר שלא ימחק ואפ"ה שרי ומעתה יגדל התימה דכ"ש וק"ו הכא דליכא אלא גרם מחק כמ"ש רש"י פן ימחקוהו המים דמשמ' דליכא אלא גרמא בעלמ' ואפש' שלא ימחק וא"כ כ"ש וק"ו דשרי ומאי מספק"ל. ועפ"ז יש לדחות למ"ש ה' לשון למודים שם לחלק בין היכא שהיה השם כתוב מעיקרא ואח"כ נזדמנה לו טבילה להיכא שכתב שם מעיקרא כדי למשדי אתהומא שזה אפשר לכתחי' מקרי ואיתיה בכלל לא תעשון פן ימחקוהו המים ולהכי מספק"ל א"ד ולפי הסגנון שהק' י"ל שקולין הם ויבואו שניהם ששם דכבר היה השם כתוב אה"נ דשרי אפי' היכא דאי אפשר שלא ימחק אמנם הכא גבי כותב שם למשדי אחספא נחתינן דרגא כיון דלא הוי אלא גרמ' בעלמא אה"נ דשרינן אפי' לכתוב שם לכתחי' ולמשדי אחספא

איברא דאעיקרא צ"ע דהתם נמי בכותב שם למשדי אחספא ע"כ נמי דמיירי בדיו לחה שהרי אי אפשר להמתין עד שיתייבש השם דהא התהום בעי למשטפא עלמ' ותכף ומיד אחר כתיבת השם שעדיין הדיו לח הוא צריך למשדא אתהומא וא"כ פ"ר הוא דאי אפשר שלא ימחק ה' ועוד דאפי' ימתין עד שיתבייש הכתב ע"כ נמי אי אפשר שלא ימחק שהרי החספא שכתוב עליה השם היא תהיה מונחת שם לעולם ואם לא ימחק עכשיו תכף הרי הוא סופו לימחק לאחר שנשדא אחספא ע"י המים ומ"ש רש"י פן ימחקוהו המים ע"כ דלאו דוקא הוא וא"כ הדרא קושי' לדוכת' דתפ"ל דשרי מההיא דנזדמנה לו טבילה של מצוה דאפי' ליכא אלא צד מצוה ואפ"ה יכול לטבול ואע"ג דאי אפשר שלא ימחק המים כ"ש וק"ו הכא דמצוה רבה איכא דבעי למשטפא עלמא. ואולם ע"פ האמור מתורתו של ה' המאירי ל"ק קושי' זו דהכא בנזדמנה לו טבילה ש"מ ליכא אלא גרמא בעלמא כיון דכורך עליה גמי ואפשר שלא ימחק ומשו"ה שרי משא"כ התם דאי אפשר שלא ימחק אי משום דהתם ע"ב בדיו לחה איירי א"נ משום דכיון דנשאר שם אחספא ע"כ סופו לימחק וכמ"ש ולכך הוצרכו ללמוד ק"ו מסוט' אך עדיין ק"ל שהרי לר"י דס"ל דטבילה בזמנה מצוה ס"ל דלא מהדרי אגמי ולפ"ז ע"כ אפי' במתחיל להתייבש מעט אי אפשר שלא ימחק ע"י שטף המים וכמבואר מדברי ה' המאירי ז"ל שכתבנו לעיל ואפ"ה ס"ל דמשום טבילה בזמנה מצוה שרי לטבול ואע"ג דאי אפשר שלא ימחק ה' וע"כ טעמו משום דלא אסרה תורה אלא דרך השחתה וזה הטובל אינו מתכוין להשחית וכמ"ש הרדב"ז ז"ל וא"כ כ"ש וק"ו התם דמצוה רבה איכא דבעי למשטפא עלמ' ועוד דאינו מכוין להשחית וצ"ע

ואגב אורחין ראיתי להרב תורת חיים ז"ל בחי' לסנהדרין דף כ"ב והביאו ה' פתח עינים ז"ל בחי' למכות די"א שכתב דהאי שם דכתב אחספא הוא שם י"ה עש"ב ועיין למרן הכ"מ ז"ל בפ' ו' מה' יסוה"ת דין ד' שביאר למה שהשיג הראב"ד ז"ל על הרמב"ם שכונת הראב"ד לומ' שלא הוזכרה בגמ' אלא י"ה מידו"ד כלומר דוקא שנתכוון לכתוב השם שלם וכ' י"ה למעלת שם המיוחד הוא דאינו נמחק אבל כשלא נתכוון רק לכתו' י"ה לכונת שם בפ"ע לא אמרו שאינו נמחק ע"ש הרי דס"ל להראב"ד דשם י"ה בפ"ע נמחק ולפ"ז ע"כ דשם שכתבו אחספא לאו היינו שם י"ה אלא שצ"ע דאי לזה כיון הראב"ד א"כ אמאי הוצרך להביא סיומא דברייתא דקתני אבל ש"ד משדי וצ"ב מצבאות הרי אלו נמחקין כיון דכל עיקר השגתו אינו אלא השם י"ה דנמחק וע"כ נראה דכונת הראב"ד כמ"ש מרן עוד שם דכונתו דלא אמרו אלא י"ה אבל ש"ד משדי וצ"ב מצבאות הרי אלו נמחקין וה"ה לו"ה כיון שאינו שם בפ"ע ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז בח"ב מלשונות הרמב"ם סי' רנ"ד ע"ש

מעתה נחזור למאי דאתן עלה דהנה ראיתי להרב המאירי בשבת בפ' הבונה עלה ההיא דאמרי' התם מ"ט כרעיה דקו"ף תליא וכו' שכתב וז"ל ומכאן הסכימו קצת רבנים לפסול ס"ת בכך ומטעם דבוקה ואין נ"ל דלא הוזכר פיסול דבוק אות באות אלא עד שלא תהא האות מוקפת גויל מד' רוחותיה אבל של עצמה לא נפסלה ואין האות בעצמה פוסלת אלא כשנפסדה צורתה לגמרי עד שתדמה לאות אחרת שא"כ וכו' אלא דברים אלו לא לפסול נאמרו כלל אלא ליישר הכתיבה ואף מקצת חכמי דורינו חזקו טעם זה ממ"ש בשלישי של מנחות א"ר אשי חזינא להו להנהו ספרי דווקני דחטרו ליה לגגה של חית ותלו לה לכרעא דהא ר"ל שלא תהא דבוקה עם הגג הרי שדבוק רגל הא עם גגה אינו פוסל שא"כ לא היה מייחס פירודא לספרי דווקני וכן אתה למד מעניינו מ"ש דחטרו לה לחית שאין במגעתה שום פסול וכו' ושמא תאמר והרי בהא נפסדה צורתה ודומה לחית וכבר פסלו בברייתא זו שאמרו (שלא יעשה ההי"ן חיתין וכו') יראה לי שזו של מנחות בשעשה גג (ההא) רחב עד שהבריח (ור"ל עוקץ הרגל העליון של היא) נכנס בפנים מעוקץ הגג זו (הא) שאין דבוקה מפקיע שלא תדמה להא (דר"ל שהגג של הא יוצא במקצת ממנו ממקום החבור של רגל ההא כזו ה אבל שאין עוקץ ההא יוצא לחוץ ודבוקה עושה לגמרי כצורת חית כזו ח ודאי נפסלה עכ"ל בתוס' הגהה וביאור באופן דלדברי ה' המאירי באלו אותיות שתים קוף והא אפי' שהם דבוקים לגמרי כשר הס"ת אלא שבאות ההא בעינן שהגג יהיה רחב ויוצא קצת במקצת ממנו ממקום דבוק שבחוץ. וכן נראה דעת מהריק"ו שורש ע"א דאין לפסול ברגלי ההא והקוף כנוגעים לגגם והביאו מרן הב"י בא"ח בסי' ל"ו