נימוקי יוסף על נדרים יז.

[דף נג] מתני' הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מסתוניות וכו'. פירוש סתוניות הם ענבים שאינם מתבשלין עד הסתיו ועושין ממנו חומץ דמתמרים גופייהו אסר ולא בדבש וכן מן הסתוניות גופייהו אסר ולא חומץ:

שם תולדתו. כגון שנקרא דבש תמרים וכן חומץ סתוניות כיון ששם האב עליו אסור בשניהם:

וחכמים מתירין. בגמ' פריך היינו ת"ק ומשמע דת"ק פליג עם ר' יהודה דאפילו בששם תולדתו קרויה עליו מותר ותימה דלעיל [דף נב:] אמרינן אליבא דכ"ע דהיכא דקרו ליה קומא דחלבא אסור בשניהם ומה לי דבש תמרים ומה לי קומא דחלבא (א) משום שלא יטעו באחר אלא משום שדעת הבריות להשוותו לחלב אבל דבש וחומץ מינים אחרים יש ומה שקורא אותן בשם אביהן לאו שיהיו שוין בדין אלא להבדיל שלא יטעו בין מין זה למינים אחרים:

[שם] גמ' חכמים היינו ת"ק. פי' היינו ת"ק דאיהו נמי סבירא ליה דהנודר בתמרים מותר בדבש שלהם:

כל שאין דרכו ליאכל. כגון סתוניות שאין אוכלין אותן והיוצא מהם שהוא החומץ אוכלין אותו ות"ק לית ליה דרשב"א כלל דאילו בתמרים לא אסר אלא הגוף שנדר בלבד ור' שמעון בן אלעזר אסר שניהם וכן בשאין דרכו ליאכל דלת"ק אם אסר עליו הסתוניות אינו אוסר יוצא מהן אלא הסתוניות בלבד ור' שמעון בן אלעזר אמר איפכא שחומץ היוצא מהם בלבד הוא דאסר ולא הסתוניות וחכמים אית להו דרשב"א בסתוניות ופליגי עם ר"י בן בתירא דאמר אסור אף ביוצא ממנו דמשמע איסורו בסתוניות עצמו ואף ביוצא מהן ובאו והתירו הסתוניות שאין הכוונה לאסור אלא היוצא מהן נמצא דפליגי עליה נמי דת"ק והלכתא כת"ק דלא אסר אלא הגוף שנדר בין דרכו ליאכל בין אין דרכו ליאכל:

[שם] מתני' הנודר מן היין מותר ביין תפוחים וכו'. פירוש הכרישין מן כרתי. וקפלוטות מין כרישין אלא דסתמא אין קפלוטות נקראין בכרישין ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכן טעמא דכולה מתניתין דסתם יין לא הוי אלא של ענבים וכן סתם שמן אינו אלא של זיתים וסתם דבש הוא של דבורים וסתם חומץ לאו של סתוניות הוא ולפיכך מותר ביינות אלו ושמנים אלו:

[שם] גמ' תניא הנודר מן השמן בארץ ישראל וכו'. פי' ואסור בשמן זית דסתם שמן של ארץ ישראל הוא שמן זית ובבבל אסור בשמן שומשמין דבבבל עיקר שמן של שומשמין הוא:

ספק איסורא לחומרא. וחיישינן למיעוטא ודילמא להשמן המצוי שם נתכוון מיהו אי פריש ואמר לא נדרתי אלא בשמן זית נאמן כדתנן [דף כ.] לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכן לענין דיני ממונות דהא קיימא לן (ב"ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב:

[שם ע"ב] מתני' מן הגריסין אסור במקפה וכו'. פי' אסור במקפה בתבשיל גריסין דלא תימא דלא נדר אלא מן הגריסין כשהן חיין ודוקא שיהא רוב המקפה של גריסין כדאיתא בירושלמי [הלכה ט]. ור' יוסי מתיר במקפה. דסבר דלא אסר אלא גריסין חיין:

מן המקפה. אין בלשון תבשיל גריסין חיין ולפיכך מותר בגריסין חיין:

אסור בשום. לפי שבתבשיל גריסין משימין שומין ולפיכך אסור בשומין אע"פ שלא שם אותם במקפה דהוה ליה כאילו נדר ממה שעושין מקפה:

ור' יוסי מתיר. כיון שאינן במקפה שלא נתכוון אלא למקפה ובמה שבתוכה:

מן השום מותר במקפה. ואפילו בשומין שבמקפה דכיון דלא אמר מקפה לא אסר אנפשיה אלא שומים דעלמא דאע"פ דאסור בשומין דעלמא מותר בשומין שבמקפה מידי דהוה לנודר מן היין שמותר בתבשיל שיש בו טעם יין:

אסור באשישים. פי' נזיד עדשים כדאיתא בירושלמי [הלכה י] טלופחין ומגבלן בדבש ומטגנן אמר ליה אינון אשישים שאמרו חכמים ואמרינן התם דלר' יוסי דמתיר הנודר מן היין מותר בקונדיטון ש"מ דלרבנן אסור בקונדיטון וכן כתבו ז"ל: