נימוקי יוסף על מועד קטן ה:

ירושלמי שני אחים שני שותפין שני טבחים שאירע דבר באחד מהם הרי אלו נועלין חנותן ופי' הראב"ד ז"ל לאו למימרא בטל לגמרי אלא לומר שאין שותפו עושה אלא בצנעה דדמי למוחכרים ביד אחרים כדאמרינן בגמ' מוריון בריה דרבין ורב אחא בריה דרבא הוו להו גמלא דתורי בהדי הדדי אתרע ביה מילתא ברב אחא ופסקיה לגמלא פירוש הפריש שורו מן הצמד ולא שלחו לחרוש בשדה לפי שהיה אבל ומצווה על שביתת בהמתו מדרבנן אמר רב אשי ולאו גברא רבא הוא נהי דאפסידא דידיה לא חייש אפסידא דאחרינא לא חייש והא תניא אם היו מוחכרין וכו' אלמא כה"ג שרי ומיהו בצנעה ע"כ:

שכיר יום. אם יש לאבל שכיר יום אחד אפי' בעיר אחרת לא יעשה הואיל וליכא פסידא כולי האי כך פרש"י ז"ל . והראב"ד ז"ל פי' שכיר ופועל כעבדו של בעל הבית דמי וכל מלאכה שהיא בעבודת קרקע פרהסיא הוא ואסור ע"כ:

מלאכת אחרים בידו. ובתלוש מיירי השתא כמו בגד לארוג הואיל וברשותו לגומרה לאחר זמן ה"ז לא יעשה אע"פ שקבל עליו לארוג אותו בכך וכך קיבולת כדידיה דמיא ובידו להשהותה עד לאחר אבילות היתה מלאכתו ביד אחרים מלפני האבל ובכה"ג דווקא בבית אחר יעשה לפי שאינו פרהסיא דדוקא במלאכת קרקע הוא דאמרינן אפילו בעיר אחרת לא יעשה:

מקבלי קיבולת. פי' האי קבלנות לאו קבלנות דשדה הוא דההיא אפי' בימי אבלו מותר לכתחלה כדאמרן אם היה אריס קודם לכן לשנה שעברה ולאו קבלנות דתלוש נמי היא דההוא הא אמרינן בבית אחר יעשה ואפילו בימי אבלו ואפילו בשבת מותר כדאמרינן פ"ק דשבת [דף יז:] בכלים לכובס נכרי וכולן עם השמש מותרין אלא בקבלנות דבנין מיירי שאם קבלו אומנין נכרים את מלאכתו בערב מועד לבנות לו בית אע"פ שבונין אותו במועד מותר דבדנפשייהו קא עבדי ודוקא חוץ לתחום ודווקא דליכא מתא דמקרבא להתם לההוא חוץ לתחום משום שיחשדו בני אותה מתא ויאמרו שכירים נינהו ודוקא בשבת ויו"ט והא דאמרינן בגמרא דמר זוטרא בריה דרב נחמן דבנו ליה אפדנא בקבולת חוץ לתחום וביו"ט ואעפ"כ לא עאל לגויה שאני התם דלאו קבולת גמורה הוה משום דהוי שקלי תיבנא מבי תבנא דמר זוטרא והוא התבן שמערבים בטיט הלבנים ושלא מדעתו בנו אותו ביו"ט:

בגמ' [דף יב.] משמע מעובדא דאבונגרי ריש גלותא דכל סיוע שאינו אלא הנאה בעלמא ואינה ניכרת בעלמא מותרת לעשות לכתחלה בחולו של מועד לקבלנין ופי' אבונגרי נכרים אוכלי שלחנו והיו רודין על בעלי מלאכות למהרם ופעמים היו מסייעין להם שמתוך שממציאין להם הצריך למלאכה וממהרים ושכרם של פועלים מתרבה בזה מ"מ הני אבונגרי לא הוי שקלי אגרא אלא למצוא חן בעיני ריש גלותא עבדי ולפיכך אע"פ שהיו מביתו של ריש גלותא והמלאכה נמי היתה של ריש גלותא שרא להו רבא למעבד:

מקבלין קיבולת. פירוש נותנין מלאכה לנכרי במועד כדי לעשות לאחר המועד ולאו דוקא קבולת אלא אפילו לשכור שכיר וי"א דאף אם יעשה הנכרי במועד א"צ למחות בידו כדאמרינן פ"ק דשבת [דף יט.] ופוסק עמו לשבות ואינו שובת:

לא ישקול. כגון מטוה שנותנים לארוג מפני שהוא דרך חול:

אין מרביעין. פי' אין אוחזין הבהמה להביא עליה זכר משום דאיכא טירחא יתירא ומיהו בחול מותר דמשום פריצותא ליכא דבעבידתייהו טרידי:

לא בבכור. אפי' בשאר ימות השנה דעבודה היא וכתיב לא תעבוד בבכור וגו':

פסולי המוקדשין. קדשים שהוממו ואע"פ שנפדו אסורין בגיזה ועבודה דכתיב תזבח ואכלת בשר תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב וי"מ אין מרביעין גזרה שמא יגדל מהם עדרים ואתי לידי גיזה ועבודה:

חמורתה שתבעה וכו'. שאם לא ירביעו עליה כשהיא מתאוה לזכר תצטנן ותעקר ולא תתאוה עוד לעולם ודבר האבד הוא:

לבקרות. שאר הבהמות אין מרביעין אותן ממש בידים אלא מכניסין הזכרים והנקבות יחד בבקרות שהוא דיר שלהן והזכר יבוא על הנקיבה מעצמו:

אין מדיירין. שמכניסין בהמות לשדה ושוכבות שם בלילה ומזבלות אותה וכל הלילה מטיילות ממקום למקום עד שמזדבלת כל השדה ואסור אע"פ שאינו בידים מפני שנראה כמזבל והמזבל מתולדות זורע או חורש הוא:

ואם באו כותים מאליהן. לדייר שלא מדעתו של ישראל אין מסייעין אותן לדייר וכן אין מוסרין להם שומר לנער בירושלמי מהו מנערה מוליכה ממקום למקום ומתוך כך הגללים מתנערים דכמאן דאמר להו עבידו דמי: