נימוקי יוסף על בבא מציעא נג:

קוצץ. ליטול מעותיו ולא יאכל:

על ידי עצמו. בשביל עצמו:

שיש בהם דעת. וידעי וקא מחלי:

שאין בהן דעת. למחול וכיון שכן אינו יכול אחר לקצוץ בעבורם:

גמ' משלו. תוספת שכרו הוא מה שאוכל מפני שהתורה הוסיפה לו:

או משל שמים. במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים:

תנו. אכילתי:

יהיב ליה. כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה:

לדידיה זכי ליה. לצדקה וכל כמה דלא מטא לידיה לא זכי ליה:

דמר סבר דמשלו. תנא דברייתא דאמר דקוצץ בשביל עבדיו הקטנים סבר פועל משלו הוא אוכל וכיון דאגרייהו הוא ואגרייהו דאדון אכילתן נמי דאדון:

ומר סבר. תנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל הלכך לית למריה זכייה באכילתו שאפילו שלהם אינה עד שיתננה לתוך פיו ופסק הריא"ף ז"ל כתנא דידן:

מתני' הרי אלו לא יאכלו. דלא אמרינן שהיו סבורים שיפדה אותם כדי שיאכלו אלא מדלא אתנו בהדיא לא אכלי דאדעתא דהכי נחתי [וידעי ואחלי] כאילו קוצץ כן עמהם:

ואם לא הודיעם. על מנת שיעשו עמו בנטע רבעי:

פודה ומאכילם. משום דמקח טעות הוא שאם הודיעם לא היו נשכרים:

נתפרסו עיגוליו. דקציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר שוב אין יכולים פועלים לאכול מהם משום טבל ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדורסם הרי אלו לא יאכלו משום טבל וכן הדין בנתפתחו חביותיו שנטלו מגופותיהן ושכרן לסתמם דכיון שמלאם עם מגופותיהם נגמרה מלאכתם למעשר:

מהלכות מדינה. כבר נהגו כך לאכול אע"פ שאינם עושין מעשה:

גמ' לא שאנו. דאכלי מהלכות מדינה:

[אלא] גתות וערימות. שהוא תלוש וכיון דאי עושה מעשה היה אוכל מן התורה שומר אע"ג דלאו כעושה מעשה אוכל מהלכות מדינה:

גנות ופרדסין. ה"ל מחובר ושעה שאין גמר מלאכה דלא אכיל מן התורה אפילו עושה בו מעשה כגון מנכש הלכך עכשיו שהוא שומר דלא עביד מעשה לא אכיל אפילו מהלכות מדינה:

מכלל דאיכא וכו'. מדלא תניא ואלו אוכלין סתמא:

וכל שכן שומרים וכו'. שאינו עושה מעשה כלל שאינו אוכל לא מן התורה ולא מהלכות מדינה וא"כ ע"כ הא דדייקינן מרישא דמן התורה הוא דלא אכיל אבל מהלכות מדינה אכיל במשמר בתלוש עד שלא נגמר מלאכתו למעשר קאמר בגתות וערימות דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה וכן הלכתא:

מתני' ש"ח נשבע על הכל על כל המאורעות הכתובות בשאר כל השומרים לחיוב נשבע שכך עלתה לו ופטור ולקמן בהשואל (דף צד:) יליף לכולה מתני' מקראי:

משלם את הכל. גניבה ואבידה ואונסים:

משלמין את הגניבה וכו'. ואפילו הטמין הפקדון בקרקע או הקיפו מחיצה של ברזל ונגנב או אבד חייב ששומר שכר צריך שיהא יושב ומשמר כמו שכתבתי בפרק המפקיד:

גמ' דשוכר כנושא שכר הוא. דמתני' קתני בתרוייהו פטורים באונס וחייבין בגניבה ואבידה:

חיותא. בהמות:

שריג. ירדה (משלי ט״ז:כ״ט) איש חמס (מפתה) [יפתה] רעהו מתרגמינן גברא חטיפא משרגג חבריה:

כדנטרי אינשי. ואין זו אבדה אלא אונס:

כי יהבי לך אגרא וכו'. ונהי דפשיעה לא הוה אונס נמי לא הוה והוה ליה כאבדה והכי קיימא לן הלכך אפילו עאל בעידנא דעיילי אינשי או גנא בעידנא דגנו אינשי ושריג חדא מינייהו במים חייב שאין זה אונס ומיהו משמע דאי אנסתו שינה או אונס אחר בגופו פטור דמאי הוי ליה למעבד אלא שהרשב"א ז"ל סובר שלעולם שומר שכר חייב אפילו באונס שמגיע בגופו של שומר עד שיגיע לגופו של פקדון ממש כדאמר קרא או נשבר או נשבה:

גמלא. גשר:

לעבורי חדא חדא. פירשה רבינו אלפסי ז"ל דוקא בשומר שכר דומיא דהא דרב חסדא ורבה אבל ש"ח לית ליה לאעבורי חדא חדא שלא קבל עליו לשמור אלא כדנטרי אינשי בשלהן ומיהו לענין נזקין אפילו שומר חנם חייב כדמוכח פרק הכונס צאן לדיר [דף נח.] גבי נפלה לגנה ונהנית וכו' דחפוה חברותיה פשיעה היא וטעמא כדאמרן דלענין שומר לא קבל עליו לשמור בכך אבל לענין נזקין אם הניח שורו מבחוץ ועאל בעידנא דעיילי אינשי אין ספק שאם הזיק חייב: