נימוקי יוסף על בבא מציעא יז.

גמ' תניא מצא טלית:

איסטרטיא. דרך כבושה לרבים:

ג' ימים. מפרש בגמרא לפני עלות השחר גם לאחר שחשכה דאילו ביממא ממש אפילו ימים טובא מאי איריא שלשה ואילו בליליא ממש אפילו חדא שעתא נמי :

שוטפין ובאין. לשדה חבירו:

לגנתו מנין. דהוי השבה ופטור:

לא צריך דעת בעלים. לומר לו שמור פרתך שהחזרתיה לגינתך שמצאתיה אובדת:

הכל צריכין. גנב וגזלן שהשיבו צריכין להודיע [לבעלים] ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה חייבים באחריותה דכיון שידע שאבדה ולא ידע שהושבה לא נזהר בה [לשומרה] ולא האכילה:

שלח. גבי שלוח הקן ואנן תנן (חולין דף קמא.) שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו ד' וה' פעמים:

לדבר מצוה. היה צריך לטהר בה את המצורע מנין שאסור באם על הבנים דאילו לדבר הרשות כגון לאכילתו היינו תקח לך:

עזוב תעזוב. פריקה:

הקם תקים. טעינה:

במיתה הכתובה בו. דהיינו בסייף כגון שהיה בספינה ובורח ואתה יכול לזרוק בו חץ או לטבעו:

הכה תכה. בעיר הנדחת:

ברשות ב"ד. שצעק עליו בב"ד ושלחו שלוחם לתפוש מטלטלין דקרא דהשבת העבוט עליה כתיב דכתיב לעיל מיניה בחוץ תעמוד והאיש ואמרינן לקמן בפרק המקבל (דף קיג:) בשליח ב"ד הכתוב מדבר:

שלא ברשות ב"ד מנין. דצריך השבה:

אין לי אלא ברשות. סתם חבלה היא ברשות דלא חציף איניש ליכנס לביתו ליטול מטלטלין שלא ברשות:

חד לכסות יום. בפרק המקבל (דף קיד:) מפרש להו לקראי הכי:

מתנה מועטת. אם אי אפשר לך ליתן מתנה מרובה:

נתברך הבית. דהכי כתיב קרא אשר ברכך ה' וגו':

יש לו ואינו רוצה להתפרנס. בפרק מציאת האשה מפרש לה בכתובות [דף סז:]:

תוכיח מ"מ. ואע"ג דהתם בערכין (דף טז:) דרשינן ליה דאפי' בעבירה אחת חוזר ומוכיחו אפילו מאה פעמים דהוכח אתא לעבירות חלוקות אפילו הכי דרשינן ליה נמי לתלמיד לרב דכולהו שמעת מינה דתוכיח לכל אדם ובכל ענין כך העלו המפרשים זכרונם לברכה:

היה בטל מן הסלע וכו' והא לאו בטל הוא. שהרי טורח בהשבה וכבר פירשתי במתני' דאע"פ דאם היה יושב בטל חייב להחזיר בחנם מ"מ השתא שהוא בטל מן הסלע אינו חייב להחזיר בחנם דשלו קודם אלא שנותנין לו כשיעור שירצה פועל ליטול ולהתרפות ממלאכתו ולישב בטל אבל השתא דלאו בטל הוא אכתי שלו קודם: