נימוקי יוסף על בבא מציעא יג:

דגלדאי. רצענין:

גרסי' בגמרא [דף כד:] ההוא דיו דשקיל בשרא ושדא בי צנייתא דבי מר מריין אתא לקמיה דאביי א"ל זיל שקול לנפשך והא רובא ישראל נינהו שמעת מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל שאני דיו דכזוטו של ים דמיא והא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור בעומד ורואהו רבי אמי אשכח פרגיות שחוטות אתא לקמיה דרבי אסי ואמרי לה לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה זיל שקול לנפשך ע"כ בגמרא:

דיו. עוף שקורין וולטו"ר והוא לשון דיה:

ושדא בי צנייתא. השליכה בתוך דקלים של מר מריין:

והא אמר רב וכו'. מכאן למד הרי"ף ז"ל דקי"ל כרב מדפרכינן מיניה בהדיא ובתוספות דוחין דלא גרסינן אביי אלא רב ולפיכך פריך מיניה וביה אף על גב דלית הלכתא כוותיה ואחרים דוחין עוד דאפילו גרסינן אביי שפיר פריך דבכה"ג דחזינן דיו דאייתי בשרא לכ"ע אסור ואפילו בעיר שרובה ישראל דהני מכולי עלמא שקלי אלא שהזכיר רב דאסר בשר שנתעלם בהדיא אבל בבשר כשר שנתעלם מן העין לא קי"ל כוותיה והכי דייקי' מדפריך פרק גיד הנשה (דף צה:) ורב היכי אכיל בשרא דמשמע אנן שפיר אכלינן להאי דינא מסכים הרשב"א ז"ל ואמר פרגיות דבסמוך יוכיחו דאין הלכה כרב דאי כרב ניחוש לדיו דמעלמא דרובא כותים נינהו מייתי ונראה שדעת הרנב"ר ז"ל כן:

פרגיות. גוזלות:

זיל שקול לנפשך. התירם לו לאכילה ש"מ דברוב ישראל הוה ומדהתירם משום מציאה ולא חייבו להכריז הוה משמע דהלכתא כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל אלא דמדלא דייק תלמודא הכי שמעת מינה וכו' כדלעיל נראה דאיכא לדחויי דלעולם רוב כותים אלא שרוב הציידין ישראל הם ודרכן היה לשחוט מיד כדי שלא יברחו דאם לא כן ה"ל למידק ולתרוצי כדדייק ומתרץ גבי מצא גדי שחוט והתירוהו משום מציאה כר"ש בן אלעזר ומשום שחיטה כר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי דדייק שמעת מינה הלכה כרשב"א אפילו ברוב ישראל ומתרץ אמר רבא רוב כותים ורוב טבחי ישראל ומיהו הכא גבי פרגיות לא שייך לתרוצי רוב טבחי ישראל שאין טבחין ידועין לעופות . ודייקינן מהא גבי גדי תשובה למה שכתב הרב בעל העטור ז"ל דשולח אדם לחברו עוף שחוט ע"י כותי ולא חיישינן לאיחלופי והביא ראיה מהא דאמרינן פרק גיד הנשה (דף צד.) גבי שולח אדם ירך לכותי דחתוכא דישראל מידע ידיע ה"נ מידע ידיע הוא וליתא דא"כ היכי מוכח מדהתירו לו משום שחיטה דרוב ישראל נינהו [לימא] לעולם ברוב כותים ומשום דחתוכא דישראל מידע ידיע הוא דשריוה אלא ודאי ליתא דלא אמרינן הכי אלא בחתוכה דגיד הנשה שצריך חטיטה יתירה הרשב"א והרנב"ר ז"ל:

מתני' ואלו שחייב להכריז:

בכלי. סתם כלי יש בו סימן:

כמות שהוא. ריקן:

בכיס. יש בו סימן לבעליו:

צבורי פירות. בגמרא מפרש סימנייהו או מנין או מקום:

שלשה מטבעות זו על גב זו. בגמ' מפרש סימנייהו וכולה מתני' ביש לה סימן:

גמ' טעמא וכו'. התם הוא דאמרינן שהפירות לבעל הכלי:

הא כלי וכו'. הוו של מוצאן ואע"פ שהכלי לבעל הסימן את הכלי יחזיר ואת הפירות יעכב ולא אמרינן מהאי מנא נפול:

מקצתן בכלי וכו'. הדבר מוכיח דהנך דעל גבי קרקע מהנך הוו וחייב להחזיר למי שיתן סימן בכלי וכן מעות לבעל הכיס:

מצא דבר שאין בו וכו'. וה"פ מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן כגון מעות לפני הכיס חייב להכריז על הכל וינתנו המעות לנותן סימני הכיס:

בא בעל הסימן ונטל את שלו. כלומר את הכיס ואמר אין המעות שלי זכה הלה במעות:

ל"ק וכו'. הא דקתני חייב להכריז בדאישתייר ביה דאיכא למימר הנך פרי בודאי מיניה נפול:

והא דקתני הרי אלו שלו דלא אשתייר. דכיון דסתם צנא יש לה אוגניים כפולין לתוכה אי מהכא נפול הוה משתייר ביה דאוגניים מעכבי ליה:

ה"ג [הא] והא דלא אישתייר וכו' והא דמהדר וכו'. הא דקתני חייב להכריז בדמהדר אפיה דמנא כלפי פירי:

דאית ליה אוגניים. לאו מיניה נפול דאי מיניה נפול הוה משתייר ביה:

שלשה מטבעות כמגדלים. רחב מלמטה ומקצר ועולה דכיון דזו על גב זו קיימי כמגדל הוי סימן ולאו מילתא דמיתרמי הוא [כן פרש"י] אמר המחבר ונראה דעשויין כמגדלים דבעי' לאו דוקא כמגדל שיהיה הרחב מלמטה והקצר מלמעלה אלא כל שהוא זה על גב זה קרינן מגדל [וכרבי יוחנן ] ומשום הכי לא הוי סימן מובהק ובעי' מנין ולא ממעטינן אלא משלחפי שלחופי דמתרמיא שפיר דנפלי הכי אבל זה על גב זה מתרמי ולא מתרמי ולפיכך לא הוי סימן גמור והיינו שהרי"ף ז"ל לא תפס מה שפירש בגמרא דמגדל הוי רויחא תתאי ומציעא עליה אלא סתם [כדי שנשמע דאפילו] זה על גב זה כן נראה לי:

משלחפי שלחופי. מקצת מטבע זה על מקצת מטבע זה כדמתרגם בתרגום של א"י שכל את ידיו שלחפינון לידוהי:

מאי מכריז. דעשויין כמגדלים אינו סימן גמור:

טיבעא מכריז. סתם והאובד נותן סימן שלשה היו ועשויין כמגדלים וכיון שהאובד צריך ליתן סימן של מנין דוקא תלתא אבל תרי לא דאין טבעי פחות משנים ומש"ה מכריז טבעי דכל מה שהמוצא יכול לקרב הדבר מקרב ומש"ה מכריז טבעי כדי שיבין האובד שרבים היו אבל מניינא אינו יכול לפרש שאם כן לא ישאר לאובד סימן גמור וכדאמרן: