נאות יעקב חלק א ג

הקדמת בן הרב המחבר הי"ו

כד יהיב רחמנא שבעא מתנתא דתורה שלימה שלנו חשב"ע השבי"ע את בני ישראל ואכלו אביוני. אוכלא דאפר"ת אפרתי אביננום מאכל פולטיקין האירו ברקים והוא יתן מעדני. אוכלים מן התורה אך בחלקו"ת ישית יוצר בראשית חלוק"ה דרבנן איש לפי אכלו לקטו מזונות דאורייתא מלי כריסיה זג"י איכא בינייהו נפשו אותה ותלך לדרו"ש איש את קדשיו יבכר לחדשיו תומת מדרש לדרוש ולתור הני קראי דחנ"ה ואגדות של יופי אשר הכמים הגיד"ו קשים כגידים דאית בהו קרטופני. וברוח מבינתו היה נותן בהם סימנים בפנים מפנים שונים הוו זהירי"ן כמראה האופנים גמר פני פני. ויש אשר געלה כללי קחשיב כל שהוא מין כ'ללא אמת אמת תפסיה כלהו כתיבי באדרעיה אפנקסיה הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ושפוני טמוני. ומר דיינא יושב על כסא שופט צדק דן את הדין ומבקש לאמי"תו הלכה זו העלה אגמרה בסימני. לו זרוע עם גבורה במלחמתה של תורה חד"ד ותימ"א תריץ יתיב זכי לנפשיה ולאחריני. כל טן דין סמוכו סמיכי אהדדי נתקיימו ברבי אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הדר לכל חסידיו הן בקדושיו הרב המובהק מר קשישא הוא רישא פקיע ומומחה כאילא ביבנה. האדם יראה לעינים אך בצלם קדשוהו שמים דמי לבר אלהין מן הרמתי"ם אינו אלא שר"ף בעל כנפים מצבא המרום רכב אלהים רבותים כל העם עונים אחריו מקודש וישתחו אפים כי תאוה הוא לעינים מזוקק שבעתים רובץ בין המשפתים מאיר את העינים כעצם השמים אשרת"א דדייני. כל אדם חזו משעלה עמוד השחר עד צאת הככבים קביע ליה דוכתא ולא קביע ליה שעתא דמי פומיה דאבא כמעיין המתגבר גם בלילה לא שכב לבו ויהי ע"ר לכו כלב האריה לא טעם טעם מיט"ה והוא לא שונ"ה. כל דבור קשה מברז בריז מכריע במקום שמעיי" נין דמשתין זריז נוטל ומכריז הלכתא רבתי דקנה ודיקנה. ואיש משענתו בידו סתם קנין לכתיבה שהיו ידיו יפות כותבי ספרים נפלאות מתורתו ושבחו ניכר זריז ונזכ"ר סיני עדיף דקרו ליה ועני. אשר בדברו משיב הרו"ח נותן נשמה חסדאה איהו וחסדאין מילוהי דב חסדא נקיט בידיה יותר מכדי מצדד אצדודי משכיל להטיב ויצץ ציץ ויגמול חסד מלמעל' מנה. מי ימלל גבורות עזוזו ונפלאותיו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו זוכה ומזכה ורבים השיב מעון באר"ש חמד"ה זיוה והודה לתורה ולתעודה עביד ומהני. מאן דחמא חמא נהר די גור אש דת נגד ונפק מקדמוהי ומוכי"ח מתוכו על דברת בני אדם מתחיל כפה רך להודיע לבני אדם על כל דבר פשע חורבא דנפיק מיניה. ובדברו מערי"ב ערבי"ם על שער כת רבים כתקנת השבים מה מתוק מדבש פה מפיק מרגליות עבר צופי"ס מעב"ר לנהרי דבש וחלב תחת לשונו חמרא וריהני

וזאת לפנים ספרין פתיחו שתי בתי נרי"ן עשאן בדפוס רבים שתו מימיו חדים שמיע להו לרבנן את שמע יעקב שמוע"ה זו גאה כלה כלי"ל כלילת יופי משופה ומנוקה מכל דופי וחיה שארית יעקב בקרב חכמים הרואה מקום שמנדלין בו תורה עיניו יחזו לא ימושו מפום רבנן וראה והנה אתיא מביניא תיפוק ארעא דרבנן נושאת חן בעיני כל רואיה כללותיה ופרטותיה ארץ צבי ממנה משח ממנה חמר לעיוני בדיני וכזאת וכזאת ריבה וקבץ על יד על יד מכל מלאכת מחשבת כתובים באצבע מטהרת יד הקדש ולשונו לשון הזהב גדול העונה. והן בעון הדור לא הספיק לגומרה של תורה להיות מדפיס תמימים כל חבוריו היקרים המסולאים ואל על יקראוהו אתא א"ד ופסיק אפנויי מופנה. יום שמת רבי אך גדול היה קינ"ת סופרים תרבה דהוו קיימי תלתא תלתא בחד קינ"ה ועמדו קיני"ם בירושלים ברבעתים וכל ברכים דא לדא נקשן כאשר ינוד הקנה. כתלי בית המדרש נשאו קינה איה סופר איה שוקל בפלס משפטים ישרים מאז הבקר ועד כי משחרי כתלי ידים עסקניות תופסי התורה תני ומתני. אתכנשו חבריא ספדו ספדניא ספו"ד הצי"ר על נפש אדם הגדו' רבא דעמיה מדברנא דאומתיה מלכי צדק מלך שלם בכל מדות טובות וגדולה ענוה לא בדילי מיניה. וכשאני לעצמי כל אשר יעבור ימים ושנים מרתע כלי גופאי ולא מיתבא דעתאי ופסיק חוכא מפומאי כל ראשי אברים נוחלי"ם ומנחילי"ם איכה נהיתה הרעה לא ידעתי אכנה. ואולם זאת היתה לי אראה בנחמה תנחומין של אב"ל כבד זה אורייתיה כשרה אשר כבר עשהו שלשה ספרים נפתחים פתוחי חותם במטבע הדפוס ועולין על שלחן מלכים ביג"ן דמוריין שלומי אמוני. והא איכא שירים שיורי ברכה אמירה נעימה כתיבה מעשה ידי אדם הגדול להאיר על הארץ ולאמר לאדם דעת אב"י דרי חושבני"ה. וזה לי ימים רכים של צער לי הכס"ף להעלות על מזבח הדפוס איזה ספר מספירי ספריו לזכות את הרבים ולמעבד נייחא לנפשיה דרבי אבא זצוק"ל האמנם קצור קצרה ידי מדלית איסר יש בצער לב"ן מה שאין בצהי"ה דתלו בי טפלי וכמו הצער עלה משום מזוני. עד שהעיר ה' את רוח נדיבה ונפש היפה ה"ה הנכון ומעולה הן חכם דחיל ורחים ומוקיר רבנן רודף צדקה וחסד במוה"ר שם טוב הכהן הי"ו כר הישיש נבון ומעולה בכמהר"ר אליעזר הכהן נ"ע ברעות נפשיה על נדיבות יקום שאל שאל