נאות דשא עז

וכן סך הקווארטע ואנשי העיר מעמידים נאמן ביניהם לכתוב ברייסטר אצל כל הבעה"ב סך החביות הנקרא ביטין בל"א כדי שיגבו נתינות הנ"ל מכל אחד לפי ערך היי"ש שעשה ומיום הוסד העיר הנ"ל כך מנהגה שבכל כלות רבע שנה גובה הנאמן הנתינות הנ"ל ברייסטר שבידו לפי ערך המגיע מכל בי"ט וטעם הדבר לפי שצריכין ליתן להאדון בכל רבע שנה רבוע חלק ההתפשרות לזאת גובין בכל רבע שנה ומזה נמשך שינוי כאשר יבואר כי בימות החורף כל המזוגים עושין יי"ש:

משא"כ בימות הקיץ א"א לכולם לשרוף יי"ש רק עשירים ובעלי כיסין כאשר דבר זה ידוע ולא נמצא בעיר הנ"ל בימות הקיץ זולת ג' או ד' ששורפין כי הם בעלי כיסין ונמשך מהקודם כי בימות החורף כשגובין הנתינות בכל כלות רבע שנה מגיע מכל בי"ט דבר מועט כי נמצאו אז הרבה ביטין לצורך גביות רביע ההתפשרות עד שלפעמים אין מגיע מכל בי"ט רק ששה גדולים פוליש משא"כ בימות הקיץ שהביטי"ן מועטים אזי כשגובין בסוף רבע שנה רביע ההתפשרות מגיע הרבה מכל בי"ט כך מנהג העיר מאז היתה והועד כי פעם אחד הוכרח בעה"ב א' ליתן שבעה זהובים מכל בי"ט בימי הקיץ כי היתה שנה שלא כתיקונה ולא שרפו אפילו הבעלי כיסים. ובעה"ב א' הוכרח לשרוף מאיזה טעם. והוצרך ליתן סך רר וכעת ששנת פלונית ג"כ הוא שנת יוקר ולא שרפו בקיץ רק העשירים ועתה ככלות השנה שינוי העשירים ובעלי הכיסין את המנהג הנ"ל ועשו תערובת לחשוב הביטין של כל השנה אצל כל בעה"ב ועשו נגישות אצל העניים אשר בחורף שרפו וסילקו את שלהם ונגשו אותם ליתן עוד הפעם והעשירים עשו זאת בראותם שע"פ המנהג יגיע מהם ערך ב' זהובים מכל בי"ט ומענה בפי העשירים שע"פ היושר כך ראוי להיות כיון שמתפשרים עם השר על כל השנה ואף אם לא ישרפו באיזה קווארטל מ"מ מחויבים העיר ליתן כל התפשרות זהו מענה העשירים וכלל העיר ודלת העם צועקים ככרוכיא ומענה בפיהם א' כי למה ישנו מנהג קבוע כאשר הועד שבע"ה א' נתן שבעה זהובים מכל בי"ט. ואדעתא דמנהג זה עשו בחורף יי"ש ואלמלא הודיעו העשירים התקיפים שבעיר שבדעתם לעשות כך אפשר לא שרפו כלל גם בחורף ועוד אומרים כי מה שהמנהג הוא בלי עשות תערובת אף אם נודה שמקדם הי' קצת עול בדבר. מ"מ עתה אין בו שום עולה כי הבעלי כיסין עשו להם חק מכח עצמן ואל ידם שלא יביאו יי"ש לתוך העיר ממקומות אחרים. ועי"ז מוכרחים כל העיר בקיץ לקנות מהם יי"ש ועי"ז הם דוחקים דלת העם במקח היי"ש והם מתעשרים בקיץ לזאת אין עולה כלל מה שנותנים הרבה מכל בי"ט. והנה הרב שבעיר הוכיחם על ככה ואמר להם שע"פ דתוה"ק אינם יכולין למחות מלהביא יי"ש עד שכל העיר הסכימה לו ורק נמצא שם עשיר אחד שאינו מסכים ע"ז. והנה מנהג העיר בכל התחלת השנה הולכים ב' או ג' בעלי בתים אל האדון להתפשר עמו בנתינות הנ"ל בבקשות ואמתלאות בכל האפשרי להיות פוחת והולך ושוכרים זאת מהאדון לטובת כלל העיר רק מהם שוכרים כדי שיהיו הם בעלי דברים של האדון ובשנת הנ"ל שלא הי' שנה כתקונה הלכו ג"כ כמה בע"ב אל האדון כ"פ לבקש הנחה והאדון הוכרח למלא בקשתם והם רצו עוד הנחה וביני ביני שנתפשרו עם האדון מה עשה העשיר הנ"ל הלך ושכר הנתינות הנ"ל אצל האדון על עצמו בעד הסך שהי' האדון מבקש ורוצה להרויח בזה זהו תורף השאלה

אמרתי אשיבכם בתחלה מלין לצד עילאה כו'. שמעונו אחיי ועמי זרע קודש ברוכי ה' כמה צריך להרחיק א"ע מלהטיל אימה על עם ישראל. תא חזי מה שאמרו חז"ל במס' יומא על פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור ובאמת דבר קל הוא למשול על ישראל הדוויים ומטולטלים כי מחמת שישראל עתה עם דל מרודים וסחופים כל הרוצה למשול בהם בא ומושל לא בכח ולא בחכמה ולא בחיל כי אם ברוח שפתיים כי עם ד' המה שרוים בפחד וליוצא ולבא אין שלום ורודף אותם קול עלה נדף אפילו מי שבאמת אין לו כח למשול עליהם המה יראים ממנו כל ששומעין מאתו דברים קשים כגידין ואחשוב שלזה כוונו רז"ל באומרם כל המיצר לישראל נעשה ראש ירצו בזה כי כל מי שבא ומיצר להם מצד זה הוא נעשה ראש אף שבאמת יהי' אדם חלש מ"מ להיות ישראל עם דל ומרודים לכן כל המיצר להם המה יראים ממנו ויכבדוהו וינשאוהו ומוכרחים להחליפו וכולם משכימים לפתחו. וממילא נעשה ראש ביניהם וגם הנביא צווח ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו הכוונה ע"ד שאמרו חז"ל במס' יומא ההוא חורגא דיומא לא שמי' מצד שאין בו ממש נקרא שמו לא וזהו שצווח הנביא שישראל העניים המה משולים כדגים הללו שבורחין ומתייראים אפילו מברי' חלושה ולז"א ותעשה אדם כדגי הים כרמש לענין שאפילו לא היינו מי שהוא בחינת לא דהיינו שאין בו ממש הוא ג"כ מושל בו שנעשה ראש וכנ"ל. ועתה אחי ורעי ידעתי אתם אנשים חכמים ונבונים הטוב לכם להטיל אימתכם על עם ה' דלים ועניים אין בזה לא חכמה ולא מלאכה אבל תדעו כי לא ינקה ה' כל עושה אלה. צאו וראו בדברי נביאינו ז"ל מהרועים אותם ירעו ואת עמם לא ירעו וכיוצא בדברים אלה הרבה מאוד דברים קשים כגידין אין רציני כלל להזכירם במכתבי זה אליכם כי מאהבתי אתכם דברתי עד הנה וידעתי כי לא תשותי עלי חטאת בדברי אלה כי ידעתי בל תחשדוני במכתבי זה לשום כוונה רק לשם שמים. ואלמלא חשדתי אתכם שלא תשומי דברי על לב לא הייתי כותב לכם כלום אבל להיותי מכיר אתכם מובטחני שדברי אנה יעשו רושם. וישראל כולו זרע אמת שורק גפן אדרת מובטחני שתשמעו אלי ולא תחתי' תעמוד הבהרת וידעתם כי טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת וטובים אתם בעיני מדר וסוחרת

ולענין גוף הדין בדבר תערובת הביטי"ן שרוצים לערב ביטי"ן של כל השנה אומר אני ודאי על מכאן ולהבא טוב הדבר בעיני אלקים ואדם שיתאספו כל המוזגים והשורפים שבקהלתכם ולתקן תקנה זו במוסכם כולם שיוגבה ע"פ תערובת כי כך הוא ע"פ היושר וע"פ הדין דכיון ששוכרין מאת השר על כל השנה ומיד נתחייבו כל המוזגים ליתן כל הנתינות בעד כל השנה ממילא ודאי אין לחלק את השנה לקווארטלין לענין זה דנהי שגובין הנתינה בכל קווארטיל אינו רק משום שצריכין ליתן להאדון בכל רבע שנה וזהו פשוט ואם א' מבני העיר יעכב בדבר זה יש לי לדון הרבה רק מאחר שנתברר לי כי כל בני העיר מסכימים לענין להבא לזאת לא אאריך בכדי

ואמנם לענין העבר דהיינו משנה זו שרוצים עתה לעשות תערובת וכל בני העיר צועקים כאשר נתבאר בשאלה נ"ל דאין יכולין לעשות כן דאע"פ שכתבתי דנ"ל דמצד הד"ת ראוי להיות תערובת כנ"ל מ"מ כבר מבואר בהגהת רמ"א בח"מ סי' קס"ג ס"ג וז"ל בכל עניני מסים הולכי' אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן ג"פ אע"פ שהוא מנהג גרוע אין מדקדקי' בעניני המסים ע"כ. וז"ל תה"ד סימן שמ"ב בקצרה מצאתי בתשובת רמ"מ דרוב עניני מסים תלוים במנהג וכן במרדכי פ"ק דב"ב כתב בשם הר"א כ"ץ על ענין המס דמנהג מבטל הלכה ודין חכמי התלמוד אעפ"י שמצאו לו סמך מן המקרא וכתב לאו דוקא מנהג חכמים אלא אפי' מנהג חמרים וספנים יש לסמוך עליהם כדאיתא בהדיא בפ' הגוזל בתרא ונראה אע"ג דכתב ר"ח שיש מנהגים של שטות דאין לסמוך עלייהו אפילו היכי דתנן הכל כמנהג המדינה אלא דוקא מנהג ותיקין מבטל הלכה מ"מ נ"ל דבעניני המסים וכה"ג כ"ע מודים דאזלינן בתר מנהג דבני העיר אפילו לא הוקבע עפ"י חכמים כדמייתי הר"א כ"ץ ראי' ברורה ע"ז מההוא דאמרים וספנים ונראה דיפה יש לחלק דענינים מסים לבני העיר וכל דבר שרבים מצורפים יחד צריכים למיזל בתר מנהגים דידהו כו' ור"ח מיירי לענין מנהג חלוקי חצרות ושכירות בתים וכה"ג דאין רבים מצרפים יחד לכך צריך מנהג ותיקין משא"כ בעניני המסי' מנהג בעלמ' מבטל דין תור' אמנם צריכי' לידע דמנהג קבוע ופשוט הוא שנהגו כך בני העיר לכל הפחות תלתא זימני והרבה פעמים צבור עושין להם מסקנא לפי הצורך ואין בדעתם לקבוע מנהג כלל מ"מ אעפ"י שצריכין לברר קביעות המנהג בבירור גופי' אין מדקדקים כ"כ אלא מבררים עד מפי עד כו' עכ"ל יעו"ש ממילא בנ"ד שכל זקני העיר אינם זוכרים מנהג אחר וכולם כא' עונים ואומרים שכך הוא מימות עולם ממילא המנהג מבטל דין תורה ואין ביד אדם לשנות זולתי ברצון כולם ואפילו א' יכול לעכב ואין לומר דהפוסקים הנ"ל מיירי במנהג שהוקבע ועלה בהסכמה אצל כל בני העיר ברצון שעשו בפי' כך תקנה שיתנהגו מנהג זה לעולם בהא הוא דאמרינן הכי משא"כ בנ"ד שלא נודע זה ואולי המנהג נתיסד מעצמו ובשום פ' עם לא עשו תקנה על ככה דז"א חדא דפשטא דמלתא שכתבו סתמא משמע דכל שעשו כן ג' פעמים הוי מנהג והמעיין היטב בתה"ד באותה תשובה כולה ובתשובה הקודמת שם יראה בבירור דכל מה שקורא שם מנהג הכוונה מה שאנו רואין איך מתנהגים בני המדינה או בני העיר אבל דבר שהוקבע ועלה בהסכמה לזה נקרא שם תקנה ולא שם מנהג יעו"ש ותו מדכתב שם לשון זה דאזיל בתר מנהגם דבני העיר או בני המדינה שנהגו בו מקדם כו' ולא כתב שתיקנו להם מוכח דלא בעינן רק שאנו רואין שכך הוא הנהגתם עד עתה זה נקרא מנהג ועל יטעך מה שסיים שם אפי' אי לא הוקבע ע"פ חכמי' כו'. דמשמ' דבעי' עכ"פ שהוקב' רק קאמר' דלא בעי' שיהיו קביעתו ע"פ חכמים אבל עכ"פ הוקבע בעינן והיינו שקבעו ותיקנו כך דזה טעות דלשון הוקבע אינו מורה כלל על תקנה והסכמה אלא הוקבע המנהג היינו אותן הג' פעמים שעשו כך שזה קובע את המנהג דע"פ שנעשה כך ג' פעמים הוקבע המנהג ואהא קאמר הת"ה דאפילו אלו הג"פ עצמן לא נעשו עפ"י חכמים רק שנהגו בני העיר כך תלתא זמני ואין מוחה ואפילו לית בהו חד דגמיר אפ"ה הוקבע המנהג אבל מתקנה והסכמה לא מיירי כלל

ועוד מבואר כך יפה בדברי הת"ה שם למדקדק בדבריו וז"ל ונראה דיפה יש לחלק דעניני מסים לבני העיר וכן צרכי חמרים וספנים למהלך שיירא שלהם וכל דבר שרבים מצורפים יחד צריכין למיזל בתר מנהגא דידהו וכפי הסדר שעושין לעצמן לפי צרכיהם לפי ענינם דאי מצרכת להו ליזול בתר דין תורה בכל דבר לעולם תהא מריבה ביניהם מש"ה מעיקרא מחלי אהדדי לוותר על דין תורה וגמרי ומקני למיזל בתר סדר ומנהג דידהו וכעין זה כתב מהר"ם דשותפים קונים ומקנים ומתני בהדדי באמירה בעלמא בלא קנין משום דבההוא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקני וכן איתא בתשובה שהשיב שאין נותנים מס