נאות דשא סט

שכבר נטרפה במחצית הראשון ששחט וכאן ליכא סברא זו דכללא הוא כל שאין כמוה חי' טרפה וזו תחי' וכחול ימים תרבה אע"כ דגם כוונת רש"י ז"ל כנ"ל ובא רק לשלול דנימא שישחט עתה ויצטרפו השחיטות להדדי לז"א דצירף לא מצינו כמו בשהי' ובעינן עתה שחיטה שלימה וליכא וכן מבואר מלשון הש"ך סימן י"ג סק"ב שהביא טעם דין דרב משרשיא וסיים שכ"כ רש"י והתוס' והרשב"א והר"ן הרי דכולהו בחדא מחתא מחתינהו ורש"י ותוס' לא פליגי התם אלא דרש"י מדמה הך מלתא לבן פקיעה הבא מטרפה שכבר נטהר מידי נבלה ועתה שחיטת עצמו מתירו באכילה והקשה לו דגם שם נימא דבשחיטה בעינן שחיטה שלימה שיעשה כל הפעולות הן לענין נבלה הן לענין אכילה, וכאן ליכא שחיטה כזו והתוס' חילקו בין זה לטרפה אבל בעיקר הטעם הם שוים. ואע"ג דהש"ך בסימן י"ד סקי"א נטה קצת מזה וכ' בדינא דרב משרשיא הוי הולד טרפה כמו אם שחט סימן א דהוא טרפה ע"ש באורך כבר כ' התב"ש בסימן י"ג אות ח"י דאינו כן דאיך שייך לכאן טרפה דטרפה הוי כל שאין כמוה חי' ע"ש באורך וע"כ דשלא בדקדוק כ' הש"ך כן כי לענין דינו שהשיג שם על הב"ח לאסור החלב אין נ"מ בזה וכמ"ש התב"ש שם כן נ"ל ברור באופן דלכ"ע טעמא דרב משרשיא הוא ממש כמלתא דרב חסדא בע"ז כמו שביארנו וממילא דלפי דברינו אף אם יצויר שיהי' סימני ולד זה בתוך אותו חצי הצריך שחיטה אפ"ה אין שחיטה לחצי בהמה וכל דאידך חצי' כשחוט שוב אין שחיטה מועיל כלל ולפ"ז לכאורה תקשי לדברינו ממ"ש הש"ך בסימן י"ג ס"ק י"ד דב"פ הבא על הבהמה דעלמא ונשחטה ונמצא העובר בתוכו ניתר בשחיטת אמו לאו מלתא הוא דהתם אין הטעם כלל משום דהסימנים עומדים במקום הצריך שחיטה דהיינו באמו אלא דהטעם הוא דהתורה התירו מכל בבהמה תאכלו דכל היכי שהאם צריך שחיטה וסימנים מתירין אותה מותר גם העובר והא ודאי לא שייך למימר דהיכי דהשחיטה אונו מועיל לעובר שלא יועיל גם לאמו דהא ודאי ליתא דהאם גוף אחר הוא וממילא אחר שהאם ניתרת הרי התירה התורה אפילו בן ח' מת הנמצא בתוכה שהוא נבלה גמורה ה"ה בזה דאע"ג דעובר זה א"א בו שחיטת עצמו מצד שחצי' שחוט אפ"ה שחיטת אמו מתירתה וזה פשוט וברור ואדרבא משמע מזה כדברינו דעיקר הרבותא כמ"ש הרב בשפתי דעת שם דלא תימא דנהי שהאם ניתרת מ"מ ה הולד שחצי' שחוט (אע"ג דכ' שם לשון שהי לשיטתי' אזיל שכ' בסקי"ב שיש מחלוקת בזה דלרש"י הוי שהי' גמורה כמו כל שהי' וכבר בארתי שאינו כן דרש"י ותו' לא פליגי בהא ודו"ק) א"א לשחיטת אמו שיתירו קמ"ל דליתא דכל שהאם ניתרת קרינן בי' כל בבהמה תאכלו כמו בן ח' ע"ש הרי מבואר בהדיא דאלולי ה"ט דקרינן בי' כל בבהמה כגון אלו הקפידה תורה דוקא שיהי' העובר במינו שחיטה אז דוקא ניתר בשחיטת אמו וכגון בן ט' דוקא אבל היכי דא"א לעובר שחיטה לא יתירו שחיטת אמו היינו אומרים גם בזה דאין שחיטת אמו מתירתו כיון דא"א להעובר עצמו שחיטה מחמת שחציו שחוט אע"ג דהסימנים עומדים במקום הצריך שחיטה דהיינו באם והרי בעובר גופי' אם יצוייר כזה שהסימנים יהי' באותו חצי' דלאו כשחוט הי' ניתר בשחיטה ממוצא עתה למה לא יהי' ניתר בשחיטת אמו אע"כ דכל בהמה שאין בחצי' שחיטה הן מצד שאין אותה החצי צריכ' שחיט' וכ"ש אם באות' חצי אין מועיל שחיט' שוב אין שחיט מועלת בכול' אע"ג שהסימנים הם באותה חצי הצריך ומועיל בה שחיטה מש"ה לא אשכחן הכא שריותא מצד שחיטת עצמו אלא מחמת כל בבהמה תאכלו כן נ"ל ברור ודו"ק והבן באופן שיש סתירה לדברי התב"ש וש"ך וב"ח בחציו ברוב אבר דאם איתא דאין שחיטה מועיל בחצי היוצא אין ראוי שתועיל השחיטה אפי' בחצי הפנימי הרי סתירה א' לדינא של התב"ש

עוד איכא טעמא אחרינא לאסור כל הבהמה לפ"ד התב"ש בהקדם דברי הגאון מו"ה אלעזר זלה"ה בספר ארבעה טורי אבן פ"ד מה' עכו"ם אהך דינא דחצי נדחת וז"ל כ' הפר"ח ומ"מ מסתברא דחצי' דלאו דנדחת לא אסירי אלא באכילה אבל בהנאה שריא דבלא שחיטה אפשר למפלגי' כמו עיסה ותמיהני עליו דאשתמטתי' ש"ס דסוף משילין שנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות רב אמר בהמה אסורה וחביות מותרת ופסקה הרמב"ם בה י"ט משום דבחביות יש ברירה ואין אתה יכיל לומר כן בבהמה שכל אברים יונקים זה מזה בחיי' ונמצא כל אבר ואבר מעור' מחלקו וחלק חברו וא"כ גם כאן הרי החצי' שאינו של נדחת יונקה מחלק של נדחת ולכך אסורה בהנחה וכן הוא משמעות דברי רבי' עכ"ל כנרא' שמפרש לשיטת הרמב"ם בדברי רב חסדא פירוש אחר ולא כפירוש רש"י מטעם דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה דטעם זה לא שייך רק לאכילה ולא להנאה והרמב"ם מפרש עיסה כמאן דפליגי דמי שאין החצאים מעורבים זה בזה מש"ה חצי אסור וחצי מותר אבל בהמה לאו כפליגי דמי שכל איברים יונקים זה וזה ממילה כיין שחצי' אסור גם אידך חצי' אסור לפי שינקה מדבר האסור ורש"י דלא מפרש לה הכי אפשר דס"ל דלהלכה לא קיי"ל כהך סברא דינקי תחומין מהדדי ע"ש בהרא"ש שפלפל בזה. וכן דעת הרבה פוסקים דבהמה ג"כ מותרת ול"ח ליניקת תחומין אבל הרמב"ם דפסק בה יו"ט דיניקת תחומין מלתא הוא מתפרשין דברי ר"ח ג"כ מטעם יניקה ואסור אפילו בהנאה כן נ"ל דעת הגאון הנ"ל ולפ"ז נמי קשיא לפ"ד התב"ש דחצי החיצון אסור משום יוצא א"כ יאסר גם חצי הפנימי מטעם דינקה מאידך חצי' לא מבעיא לשיטת הב"ח דאיסור יוצא הוי טרפה א"כ ינקה מן הטרפה ואפי' לפי דברי הש"ך דאינו טרפה אלא שיש בו איסור אבר מן החי נמי קשה דבשלמא כל בהמה דעלמא דיונקים איברים זו מזו אבר מן החי לית לן בה דהכל ניתר בשחיטה אבל כאן שיש אבר מן החי שאין לו היתר בשחיטה וכאשר יונק חצי הפנימי מאבר מן החי זה א"א לו להיות ניתר בשחיטה ליניקה זו

אכן דברי הגאון מוהר"א ז"ל צל"ע טובא דנראה מדברי רש"י בביצה וכל הפוסקים. (זולת לשון הנ"י שם משמע לכאורה כהרב) ומדברי מהרש"ל שם ובדיני ברירה דהך מלתא דינקי תחומין מהדדי לא נאמר רק דמש"ה אא"ל הוברר הדבר למפרע דחציה זו היה שייך לזה וחצי' זו לזה בעת שקידש היום כיון דאז היתה הבהמה יונקת קצתה מקצתה וא"א לקצתה בלתי קצתה איך תאמר דאז היה שייך לזה רק חצי זו ולא חצי' אחרת הלא כולה גוף א' וכל אברים ערבים זה בזה ובביטול אבר ממנה תתבטל הכל ממילא ע"כ בה"ש הי' חלק לכל שותף בכל אבר ואבר אבל לא לחוש ולאסור אבר הואיל ויונק מאחרת דאל"כ קשיא בכל איסור יוצא דשרי הבהמה והאבר היוצא אסור למה לא אסרינן משום שהבהמה כולה יונקת מאבר זה וכ"ת דאיכא ס'. ז"א חדא דכבר כ' הט"ז בסימן י"ד דא"א לשער ולומר דאיכא בודאי ס' ותו מה תאמר בחצי יוצא או מיעוט יוצא דבודאי ליכא ס' וע"ק דבכל בהמות יונקת מחלב ודם וגיד הנשה שבתוכה דהא כל אברים יונקי' יחד זה מזה ויונקי' גם מאברי' אסורי' שבתוכה ועוד דאמרי' בפ' המקשה מהו לחוש לזרעו דאיסור יוצא ומסיק אלא כל מכח ל"א דשרי דאלת"ה כו' הרי קאמר דאע"ג דהעובר יונק מהאברים האסורים שבבהמה אינו אלא כח בעלמא ואינו נאסר בשביל זה א"כ ה"ה וכ"ש בזה שאין לאסור בהמה בשביל שאברים יונקים מאברים אסורים אשר בה דהוי כח בעלמה ולא איבעיא התם אלא בחלב. וכמו שכתב הט"ז סוף סימן י"ד דזה לא הוי מכח אלא כאלו יונקים חלב ממש בעין ע"ש אבל יניקת אבר מחברו ודאי לא עדיף מיניקת עובר מאיברי אמו דכל עיקר גדולתו מאמו ואפ"ה אמרינן דאינו אלא מכח בעלמא ולא נאסר מכ"ש יניקת אבר מחבירו דלא נאסר. ותו דהא רב דקאמר התם בפ' משילין דבהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי הוקשה לו ר"כ ור"א לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו ושתיק רב. וא"כ אפילו לדעת הרי"ף והרמב"ם שפסקו כרב משום דלא חש להשיבם מ"מ הרי לא חשש רק לאיסור תחומין ולא לשאר ענינים ותו דנראה דאין לאסור בשאר איסורין בכל כה"ג מטעם דינקי משום דהו"ל זה וזה גורם והא דמבעיא התם לענין חלב יוצא משום דשם לא הוי זוז"ג אלא הוי תערובת ממש וכמ"ש הט"ז ססי"ד דמכל אבר בא מעט חלב והוי ממש כחלב טריפה שנתערב בחלב כשרה ע"ש משא"כ שאר יניקת כגון יניקת עובר מאברי אמו וכן יניקת אברים מכל שאר אברים הוי זוז"ג והא דלא מהני לענין תחומין יש לחלק בכמה אנפי והעיקר דלאו מטעם יניקה כלל אסורין אלא לומר דלא שייך למימר בי' ברירה הואיל וכל איבריו ערבין זה בזה וכמ"ש תחלה אבל לאסור מחמת היניקה הו"ל זוז"ג או דהיניקה הוא דבר מועט ונתבטל ותו דבתמורה ובכמה דוכתי דאמרינן רגלה של זו עולה בדבר שהנשמה תלוי בו כולה עולה ויליף התם מקרא ואם איתא למה לי קרא להכי הא בלא"ה נתפסת כולה בקדושת עולה משום דכל הנשאר יונק מזה א"ו דליניקה ל"ח. וכ"ת דהך קרא דילפינן מיני באומר רגלה של זו עולה כולה עולה מה"ט גופי' הוא משום יניקת אברים וילפינן מיני' לכל האיסורין דאבר האסור שבבהמה אוסרת כולה מטעם יניקה הא ליתא דהא בפ"ק דקדושין דף זיין אמרינן האומר לאשה חציך מקודשת לי אינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ופריך ונתפשטו קדושי' בכולה כמו רגלה של זו עולה בדבר שהנשמה תלוי בו והקשו התוס' הא התם מייתי קרא להכי ובאשה דלא כתיב קרא לא ותירצו כיון דלשון מקודשת היינו דאסור לה אכ"ע כהקדש א"כ דינו ממש כהקדש. ולפ"ז דוקא באמר לה לשון מקודשת אבל אמר מאורסת או שאר לישני לא עכ"ל הרי דלא ילפינן מהתם בשום דוכתא ואפי בקדושין גופייהו ל"א הכי רק בלשון מקודשת וכן כ' הפ"י שם להדיה בגמרא בד"ה מי דמי ע"ש דמתחלה רצה לומר דטעמא דרגלה של זו עולה הוא מטעם יניקת אברים מהדדי ואח"כ סתר סברא זו דיניקה אינה אוסרת ולא נאמר סברת יניקת תחומין בפ' משילין לענין איסורין אלא לענין דלא אמרינן בכה"ג יש ברירה וממילא נאסר מחמת חלק חברו עכ"ל הרי בהדיא כמו שכתבתי יעו"ש בארוכה. וא"כ נתבטלו דברי הגאון מוהר"א ואין ענין כלל בחצי דנדחת לאסור מחמת יניקת אברים ואין לפרש בכונת דבריו שבא לחלוק על הפר"ח ולאסור אפילו בהנאה מחמת דאיברים יונקים מהדדי ואמרינן אין ברירה דהא ודאי ליתא דזה שייך גם בעיסה וכל מעיין ישפוט בצדק דכוונתו כפשוטו דמחמת יניקת האברים נאסר אבר מחברו ולפענ"ד זה לא שמענו לאסור בשביל כך ולפ"ד הרב ז"ל אפשר ליישב קצת קושיות הפר"ח שהקשה בעיסה נימא אין ברירה ואפשר לומר דס"ל לר"ח יש ברירה ואפ"ה בבהמה אסור משום דינקי מהדדי ונאסר מחמת היניקה