נאות דשא נד

ההרים הנ"ל מ"מ תורה היא ואיך שנאמר יש לנו גאונים שנסמוך עליהם ולכן ראיות ברורות יתנו עידיהן כדרך נישא ונותן בעלמא להתאבק בעפר רגליהם ולומר קים לי כהני גאונים וחזי דעלוי דידהו קא סמכינא ודברינו וראיותינו הן רק כסניף בעלמא וכמתלמד לא כמכריע ח"ו והנה בסימן הקודם דברנו מזה בקצרה לפי שהי' נוגע לאותה השאלה. ובאמת גוף הענין הוא דבר עמוק לכן צריך להאריך בזה ואם אמרתי לבאר היטב לחפש בחורין ובסדקין. ידעתי כי יארכו הדברים ובגידת הזמן לא נאמן לא יתנוני לבא עד מרום קיצן של דברים אלו לכן נבאר עתה רק כפי הפנאי וכפי הנחיצה כל מה שאפשר למעבד

גרסינן במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב כי אתא ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן (ול"א מגו דהי' מגרשה דאם איתא דגירשה קלא הוי ליה) והאמר ר' חייא בר אבין א"ר יוחנן נאמן לא קשיא כאן למפרע כאן להבא (דאלמפרע לא מהימן דלית ליה מגו ואלהבא מהימן) איבעיא להו אמר למפרע מאי ליהמני' להבא פלגינן דבורי' או לא. (דכי אמר גירשתי זה חודש לא מהימנינן ליה ואיך נימא דמהיום נתגרשה הא איהו מודה דלא גירשה היום וא"כ במה תתגרש ולא אשכחן דמהימן אלא באומר גירשתי היום או דלמא פלגינן דבורי' ומהימן מהיום) רב מארי ורב זביד חד אמר פלגינן וח"א לא פלגינן ופריך ומ"ש מדרבא דאמר רבא איש פלוני בא על אשתי. הוא ואחר מצטרפין להורגו ולא להורגה. (דאדם קרוב אצל אשתו ולגבי בעל מהימן אלמא פלגינן דבורי') ומשני בתרי גופא פלגינן ובחד גופא לא פלגינן (בבועל ואשה פלגינן דלגבי בועל אנו מאמינן כל העדות ולא לגבי אשה אבל בחד גופא למפרע ולהבא באיש א' לא פלגינן) ההוא דשכיב ואמר שגירש אשתו ופטורה מיבום ואמר רבא נאמן דהא שנינו כאן למפרע כאן להבא א"ל אביי ואשנויי ניקום ונסמוך דלמא לא היא אלא אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן ור' יצחק בר' יוסף ס"ל דלא מהימן אפילו להבא דאם איתא דגירשה קלא אית לי') א"ל רבא לר' נתן בר אמי חוש לה (וכ' רשב"ם ומהכא שמעינן דבעל שאמר גירשתי לא מהימן עכ"ל הנה מש"ס זו לכאורה יש ראי' לסברת בה"ז וב"ה שדבריהם לקוחים מהט"ז בי"ד סימן ק"י כמו שהבאתי בסימן הקודם וס"ל דא"א לחלק בגוף א'. ואוסרים הכל כמו דאמרינן הכא בחד גופא לא פלגינן ונהי דמסיק בתר הכי ואשינויי ניקום ונסמוך ר"ל ולא מחלקינן כלל בין למפרע בין להבא אלא דלמ"ד נאמן גם בלמפרע ומ"ד אינו נאמן לא מהימן כלל וא"כ לא נ"מ כלל בפלוגתא דרב מארי ורב זביד מ"מ מהך סברא לא נאד הש"ס דבחד גופא לא פלגינן ומה גם דיש לפרש אשינוי' ניקום ונסמוך ר"ל דפליגי בלהבא ולמפרע כ"ע מודים דלא מהימן וא"כ נ"מ שפיר בפלוגתא דר"מ ור"ז למאן דס"ל נאמן בלהבא ובלמפרע מודה והיכי דאמר למפרע אי נאמן בלהבא תליא בפלוגתא הנ"ל יהי' איך שיהי' סברא זו לא נסתר' בש"ס ולא ידעינן כמאן הלכתא וא"כ למ"ד דלא פלגינן בחד גופא מוכח כדברי הט"ז דהכל אסור גם נראה קצת דכ"ש היא ההוא מעשה דווילנא דהא הכא ודאי הדבר אפשר שהיום גירשה ולא תלי כלל למפרע בלהבא ואפ"ה לא פלגינן ואמרינן כיון דלא מהימן בלמפרע והיום מודה שלא גירשה וחד גופא הוא לא פלגינן כ"ש בזה שבהמה א' הוא איך נאמר בחצי' שהוא מן הכשרות ובאידך חצי' נאמר שמן הטרפות הוא בחד גופא לא פלגינן וכן במעשה דידן שבסימן הקודם דחד בהמה היא איך לענין הכרס והדקין נאמינה שטריפה היא מחמת המחט שנמצא ובשאר הבהמה נאמר לא הי' כאן מחט כלל וכשירה הוא כן נראה לכאורה

אמנם אומר אני בתחלה דאפילו לפי דברינו שאנו מדמין האי לפלוגתא דרב מארי ורב זביד אכתי הא מלתא גופא תליא בפלוגתא הי הלכתא כר"מ או כר"ז דהנה במס' ב"מ ובגיטין דף כ"ז דהא דרמי ר' זירא מתני' אברייתא תנן המביא גט ואבד הימנו ומצאו לאלתר כשר ואם לזמן מרובה פסול. (משום דחיישינן שמא מאחר נפל ששמו כשמו) ורמינהו מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה ודאי לאלתר פשיטא וקשה למה יחזיר ניחוש שמא מאחר נפל) והקשו התוס' הא בזמן שהבעל מודה היינו שאומר שכבר גירשה וא"כ מאי ניחוש שמא מאחר נפל הא מ"מ מחזיר לה שאינה צריכה רק לראי' בעלמא דהא בעל שאמר גירשתי נאמן וא"כ ידעינן שהיה גרושה ומחזירין לה לראי' אפילו אינה שלה ותירצו דהא אלמפרע לא מהימן כשאומר גרשתיה מזמן הכתוב בגט כדאמרי' ביש נוחלין והכא שידוע לנו שלא בא הגט עכשיו לידה בתורת גירושין אינו נאמן מכאן ולהבא יותר מלמפרע וכיון דלא מהימן ע"כ הא דתני יחזיר לאשה היינו שיתנו לה עתה לפני עדים בתורת גירושין שתתגרש עתה להכי פריך שפיר דלמא גט זה מאחר נפל ובמה תתגרש עכ"ד התוס' בקצת שינוי לשון לתוספת ביאור

והנה רש"י ז"ל כ' בפי' הברייתא בזמן שהבעל מודה שאו' ליתנו לה עכ"ל אין ספק שרש"י מפרש דלא כהתוספת שמפרשים בזמן שהבעל מודה שאומר שכבר גירשה אלא שאומר ליתן לה עכשיו דתתגרש (וא"א כלל להתעקש דמ"ש שאומר ליתנו לה היינו להחזיר לה לפי שכבר נתגרשה דא"כ דבריו הם לגמרי למותר וגם לישנא לא משמע הכי כמבואר למעיין היטב ותו משמע כך בהדיא שדעת רש"י לפרש הברייתא שמצוה לגרש עתה. מהא דפירש"י בד"ה דלמא דהוכחות ר' זירא דברייתא מיירי אפילו לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא ולמה לו לדוחק זה דהא ודאי אי מפרשים בזמן שהבעל מודה שכבר נתגרשה ע"כ א"א כלל דמיירי רק לזמן מרובה וכמ"ש התוס' באורך לפי שיטתם בד"ה הא אמר תנו יע"ש ומדהוצרך רש"י לזה ע"כ דמפרש שמצוה ליתן עתה בתורת גירושין וזה ברור ומבואר למעיין בסוגיא וכ"כ מהר"מ שיף ז"ל בגיטין ברש"י הנ"ל דכוונתו לפרש דלא כהתוס' אלא שקיצר ולא ביאר טעם הדבר ופשוט הוא שהטעם כמ"ש וטעם הדבר הוא פשוט שפי' כך כדי ליישב קושיות התוס' ולא רצה לתרץ כתירוצם משום דמסתבר לי' דהלכה כמ"ד פלגינן ומש"ה אם איתא דמשמע להש"ס בזמן שהבעל מודה היינו שכבר גירשה לא הוי פריך מידי דאע"ג דאומר אלמפרע מהימן עכ"פ בלהבא בלי שום גירושין ואין היזק כלל במה שמאחר נפל דמחזירין לי' שפיר לראי' מש"ה הוצרך לומר דמשמע לי' להש"ס שאומר לגרש עתה מש"ה פריך ואין לומר דמש"ה לא ניחא לי' לרש"י בתירוץ התוספת משום דאי הוי ברייתא מיירי שכבר גירשה לא הוי קשיא כלל דדלמא מיירי שזמנו ביום שנמצא דהא זמן מרובה היינו בכדי שתעבור שיירא ותשרה וכה"ג כדאיתא התם פלוגתא בברייתא ולכולהו תנאי אפשר שיהי' לזמן מרובה באותו יום עצמו וא"כ הוי בעל שאמר גירשתי היום דבכה"ג מהימן כמ"ש רשב"ם בב"ב שם דכשאומר גירשתי היום הוי להבא והתוס' שתירצו כך לשיטתייהו שכתבו שם בסוגיא דב"מ וגיטין דסתם לזמן מרובה משמע נמי לאחר כמה ימים מש"ה תירצו שפיר ורש"י לא ס"ל סברא זו דז"א דע"כ סברא זו מוכרחת מדפריך בב"מ עלה דהך ברייתא וניחוש שמא כ' ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ומאי פריך דלמא ביום שנכתב מיירי אלא על כרחך כסברת התוספת משום דסתם לזמן מרובה משמע בכל ענין ומשום הך סברא פריך וא"כ מ"ט לא נימא ג"כ בסברת ר' זירא כך דמש"ה רמי מתני' אבריית' משום דמשמע ליה בכל ענין אע"כ ס"ל לרש"י דהלכתא פלגינן דבורא ומהימן אלהבא מש"ה לא רצה רש"י לאוקמי' דברי ר' זירא דלא כהלכתא וגם מדאמר רבה מ"ט לא אמר כר' זירא מתני' אלימא ליה לאקשויי יותר הו"ל לומר דמש"ה לא אמר כר"ז משום דאינו כלל אליבא דהלכתא כן נ"ל ברור ופשוט בסברות רש"י י"ל והתוס' שתירצו כך ע"כ ס"ל דהלכתא כך דאל"כ קשה עלייהו כנ"ל דהו"ל לומר דמש"ה לא אמר רבה כר"ז אע"כ דהלכתא הכי הוא וכן נראה מדברי מהרש"א ושאר מפרשים דהתוס' ס"ל דהלכתא כך דבתחלת הסוגיא הקשו תו' על רבה מנ"ל לדקדק הא אמר תנו כו' והקשו המפרשים דנהי דהדיוק הוא כדברי התוס' אפ"ה פריך שפיר כמו שהקשה ר' זירא משום דבעל לא מהימן אפילו בלהבא יעו"ש (כי לא פרטתי כאן הדברים ליראת אריכות רק כתבתי להעיר לב המעיין היטב בסוגיא הוא יעמוד על הדברים) ואם איתא דהלכתא דפלגינן רק דלר' זירא צריכין לדחוקי דס"ל דלא כהלכתא א"כ אין מקום לקושיות המפרשים דברבה לא רצו לתרץ זה הדוחק והעמידו דבר אליבא דהלכתא אלא ודאי מוכח מדברי מפרשים אלו דלהתו' הלכתא כך זולתי לדעת מהרי"ן לב בחדושיו לגיטין שתירץ באמת כך דהתוס' רצו להעמיד דברי רבה אפי' למ"ד פלגינן ולפ"ז אין לנו ראיה זו ומ"מ האמת יורה דרכו דהתוס' ס"ל דהלכתא הכי הרי יצא לנו דרש"י ותוס' מחולקים אי הלכתא כר"מ או כרב זביד

ודע דלכאורה קשה במה שהוקשה לרש"י ותוס' ברומיא דר' זירא מבעל שאמר גירשתי נאמן ונותנים לה לראיה והרי מסיק הש"ס בב"ב דאשינויא ניקום ונסמוך ואמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן ולרב יצחק בר יוסף לא מהימן אפילו להבא ודלמא ר' זירא נמי הכי ס"ל ושוב ראיתי שהקשה כך מהרש"ל והארכתי מזה בע"ה בחדושי לב"מ וגיטין אמנם הפשוט בדבריהם הוא דלא ניחא להו למימר כך דהא בב"ב מסיק הש"ס כך לספיקא ורבא קאמר חוש לה. הנה שהדבר מסופק ואם איתא דקושיא דר' זירא הוא רק משום דלא מהימן לומר לומר גרשתי א"כ מפשט פשיטא ליה לר' זירא הך מלתא כביעות' בכותחא דהא מכח רומיא דידיה הוכיח דין חדש להקל דכל היכי דליכא ב' לריעותא לחד לישנא או לאידך לישנא עכ"פ חדא לריעותא ובלא"ה ל"ח דלמא מאחר נפל וכיון דהוי פשיטא ליה כ"כ איך כולא סוגיא דב"ב חשש רק לספקא בעלמא להכי הוצרכו התוס' לתרץ דגם ר' זירא מצי סבר דנאמן רק דכשאומר למפרע לא מהימן גם אלהבא דהכי הלכתא וכמ"ש לעיל לשיטתם. (ולפ"ז נראה דמוכח קצת מה שפרשתי לעיל דלמאי דמסיק אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן אין הכוונה דאין חילוק כלל בין למפרע ולהבא ומאן דס"ל מהימן היינו גם למפרע אלא דלמפרע לכ"ע לא מהימן ובלהבא הוא דפליגי דאל"כ תקשי איפכא דכיון דמסיק חוש לה וחיישינן להך סברא דאמוראי נינהו א"כ מנלן הך דינא דצריך ריעותא לחוש ליב"ש אחר הא אין מקום כלל לרומיא דר' זירא אי נימא דגם למפרע מהימן ונהי דאנו חוששין דלמא הלכה כמ"ד דגם להבא אינו נאמן ה"נ ניחוש איפכא ה"ו דלמפרע לכ"ע לא מהימן ואזי כיון דלהלכתא לא פ"ד פריך שפיר ואף שיש קצת לפקפק בראי' זו מ"מ הדבר מוכרח בלא"ה שכך הוא דהא כבר כתבו התוס' בב"ב שם דלמפרע פשיטא דלא מהימן ולא הוצרך כלל להשמיענו דאל"כ מה הועילו חכמים במה שתקני זמן בגיטין כדי שלא יחפה הא ע"כ יחפה בלא"ה שיאמר בע"פ שכבר גירשה יעו"ש וכ"ז פשוט מאוד). וכן בההוא דפ' התקבל דף ס"ד בעל אומר