נאות דשא מז

בכל השטרות דקיי"ל כותבין שובר ואחרי המחילה כבודו במקומו מונח ולא דק בכל דבריו ואבא על סדר דבריו כתבו ולשונו

מ"ש בראשונה להביא ראיה מסימן נ' וכ' ומקור דין זה כו' אלמא כו' לא ידענא איך מביא ראיה לסתור כיון שכ' הנ"י שהוציאו כדברי הצ"צ רק שהוא מתרץ אח"כ דמיירי בטוען שקנהו מהמלוה א"כ עכ"פ ליכא ראיה דהא התם ודאי מהני כיון שמכח המלוה בא והרי יש לו שובר ממנו ומה מכר לו ראשון לשני חספא בעלמא ואפי' במ"ש הש"ך לשלם לו מעותיו מתקנות השוק חולק באורים ותומים. וכ' שאין לו שום מקור עפ"י הדין דחספא מכר לו משא"כ איך נביא ראי' להיכי שטוען אני הלויתי דמהני שוכר מאיש נכרי וא"כ ממ"נ א"ו דמדברי הנ"י מבואר היפוך מדבריו או דעכ"פ חין לו שום ראיה מהתם ומבאורו של הש"ך דמיירי בטוען שקנה מוכח להיפוך וכמ"ש לעיל ומ"ש לסתור דברי הצ"צ דאם באנו לחוש לרמאי כו' לק"מ דכבר פירשתי כוונת הצ"צ שידעו העדים ששטר זה ממש היה בידו ע"י סימן וכה"ג כמש"ל באורך הגם שבלשון הצ"צ בסוף דבריו כתב שטר כזה האמת יורה דרכו דהכוונ' דוקא שטר זה ממש ע"י סימן כדרך שכ' הש"ך בסיף סי' מ"ח עיי"ש

ועוד נ"ל דקושייתו בלא"ה לק"מ אפילו אם יהי' כוונת הצ"צ כמו שהבין הוא והיינו משום דאיך ניחוש שיתן שטר כזה לא מן השוק בכדי להראותו בפני עדים ושיתן לו שובר אח"כ דמי פתי יסור הנה לעשו' כזאת ואיך לא יחשוש לאיש בליעל כזה לעשו שטר על עצמו ושויא לא ירצה ליתן לו שובר ויתבע אותו דלמה יעש' זאת ליתן לזה שובר ולקחת שכר ע"ז הלא טוב לי לגבות ממנו כל הסך וא"כ אין לנו לחוש כלל שיעשה הלוה כך וכ"ת שקודם שיתן השטר לידו יקח מאתו שובר ז"א דעדיין אינו ניצל מהחשש דנהי שהוא עצמו לא יוכל לתבעו אח"כ מחמת השובר שנתן לו מ"מ ימסור השטר ליד אחר ויגבה ממנו דלגבי האחר לא מהני שובר שנתן לוה זה דהא נתן לו השובר קודם שראו העדים השטר בידו ול"מ בכה"ג לדעת הצ"צ ובשלמא אם היינו אומרים דשובר משום אדם מהני אף שלא ראו העדים שום שטר בידו שפיר אמר הצ"צ דקנוניא פתוחה לפניו ליקח שובר מאיזה בליעל על שטר כך וכך והוא לא ימסור בידו שום שטר משא"כ השתא שיצטרך ליתן לו תחלה שטר כזה להראותו לפני עדים ואח"כ יקח שובר ממנו איך לא יחיש שמיד יתבענו ואף אם יקח ממנו שובר תחלה ואחרי הראותו לעדים יקח שובר אחר מעדים שראו השטר כדי שיועיל לו למלוה האמיתי שלו מ"מ יחיש שימסרנו מיד לאחר דשובר הראשון ל"מ נגד אחר מש"ה ל"ח כלל וזה ברור ומיושב קושיות גבעת שאול

אך דלדינא ודאי לא מועיל סברא זו ולומר דבלא סימן בשטר ג"כ מהני שובר כל שראו שטר כזה בידו דל"ח תו לקנוניא כנ"ל דז"א דאטו הצ"צ שפוסל השובר מטעם קנוניא לבד פוסל דהא בלא"ה איכא חשש שמא זה ממר"ם אחר ובאמת בכוונה לוה מב' בני אדם סך שוה ולז"פ אחד ולשון השטר שוה ביניהם ופרע לא' ולקח ממנו שובר ועתה בא להפקיע בזה חוב השני וכמ"ש הש"ך סימן מ"ח בסופו דאפילו שראו העדים הממר"מ בידו והוא טען החזרתי יכול אח"כ להוציא ממר"מ זה עצמו על הלוה ולומר זה ממר"מ אחר שהלויתי לו בעצמי ואם שם שניכר רמאות אפ"ה לא מהני לגרוע כח הממר"ם שבידו בזה שלא ניכר כאן שום ערמה שנאמר זה ממר"ם אחר הוא כל שזה טוען אני בעצמי הלויתי לו רק שהצ"צ כ' חששא זו לראי' ולרווח' דמלת' שיוכל לעשות קנוניא בקלות מאוד אבל יודה בודאי דגם חשש זה איכא שזה שטר אחר הוא דכל מי ששער בידו מחזיקינן לי' בשלו ול"ח לנפילה וכה"ג דמה"ט ב' יב"ש מוציאין שט"ח על אחר דכל שהשטר בידו ודאי הוא הלוה וא"כ פשיטא דל"מ מה שראו שטר כזה בידו דנהי דלקנוניא ליכא למיחש בכה"ג מטעמא דכתיבנא מ"מ חיישינן שלוה באמת עוד מאיש אחר ופרעו וכ' לי' תברא ומה"ט נראה ברור דאפילו מכירים עדי שובר את השטר בסימן מובהק נמי לא מהני דהא מבואר בסימן ס"ה סעיף וי"ו דאין מחזירין שטר שנמצא ללוה אפילו ע"י סימן מובהק דאפילו אם המלוה אבדו יודע הלוה סימניו משום דנשתהא קצת בידו קודם שמסרו להמלוה ממילא אכתי החשש במקומו עומד. אפילו בס"מ דשמא לוה מב' אנשים ונתכוין לעשות בשניהם סימן שוה ופרע לא' ונתן לו שובר בעדים וראו סימניו ועתה מוציא שובר זה על שטר הב' והעדים אומרים סימניו ול"מ אלא אם מכירין בט"ע וכה"ג באיזה אופן דליכא ההוא חששא ומש"ה הי' דוחק להש"ך להעמיד דברי הנ"י בכה"ג והוצרך לפרש דמיירי שמודה בעצמו שהוא לא הלוה לו רק שקנהו מבעל השובר אבל כל דליכא חד מהנך תרי גווני או כפי' הש"ך והצ"צ ודאי השובר ל"מ

ומ"ש דהא קיי"ל כותבין שטר ללוה אעפ"י כו' לא ידעתי למה הוצרך לזה ומי סני לי' למימר שילך עם א' מהשוק לפני עדים שיכתבו לו ומיד ימסור לידו בפניהם ואפשר ליישב ואין להאריך מאחר דליכא נ"מ בעיקרא דמלתא

ומ"ש ודוחק לומר דמיירי דאמרו העדים מעולם לא חתמנו כו'. אמת שהוא דוחק וגם נראה דלדינא אפילו בכה"ג אין מועיל דע"כ לא אמרינן בש"ס בגיטין וב"מ אלא לענין שטר הנמצא בשוק וחיישינן לב' יב"ש דלמא שטר זה של אחר היא בהא מהני כשהעדים אומרים שלא חתמו מעולם רק על שטר אחד של יב"ש דהרי השטר לפנינו ומקיימים החתימות משא"כ בהא דאכתי לא מיתקנא החששא דאטו אותן אחרים שהוא מראה לפניהם השטר מזדקקים להעיד עליו בכדי שיראו שהוא ח"י העדים ולא בזיוף והרי יוכל לכתוב לו בעצמו שטר ויזויף אותן עדים ויראה לפני אחרים והם לא יזדקקו ואח"כ יאמר שאבד ויכתבו לו שובר וא"כ לא מהני אלא אם אומרים עדי השטר שלא חתמו רק לזה שנתן ה שובר ויש לפלפל בזה מדהתו"ס דגיטין ד"ה מעול' ע"ש ואין להאריך

ומ"ש אלא ע"כ צריך לומר דל"ח לזה דאם הוא ירצה כו' תמהני איך יאמר לפרש בדברי הש"ך דל"ח לקנוניא והוא עצמו כ' באותו מקום בסימן נו"ן דחיישינן לקנוניא ע"ש וגם בסימן מ"ט כתב דחיישי' שיב"ש האחר יתן לו שובר. וכבר כתבתי דנ"ד הוא כ"ש משם דהתם ליכא חשש רק לאיש א' וכאן החשש לכל העולם ומי נעל דל בפני עושה עולה איך לא נמצא בליעל שיתן לו שובר. וכן מבואר בש"ך סי' מ"ו לענין מה דמדאורייתא שטר א"צ קיום משום דלא חשיד אינש לזייף מבואר שם מהפוסקים דהיינו דוקא שטר שיוצא מת"י אדם אבל שטר הנמצא שאינו ביד אדם כגון מצאו כתוב מת פלוני לא מהני דמהט לא שייך לומר לא חשיד לזייף דע"כ ידעינן שנמצאים אנשי בל על שחשודין לזייף וחיישינן דלמא איש בליעל עביד השטר וממילא כיון דהכא חיישינן לאיש פרטי שיתן שובר כ"ש לכל באי עולם. ומ"ש אטו כ"ע ברשיעי כו' ומביא ראיה מהא דאמרינן בש"ס אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו לא דק כלל דהתם מיירי בדין המבואר בסימן ס"ג מי שהועד עליו שמהדר לשכור עדים שיזייפו לו שטר על פלוני אפ"ה לא חיישינן אח"כ כשמוציא שטר עליו בדרכים המבוארים שם משום דאם הוא הוחזק לשכור עדי שקר כל ישראל לא הוחזקו להעיד שקר והיינו דהא התורה האמינה בכל מקום ב' עדים ול"ח שמשקרים ממילא מי פסל נאמנותם וכי משום רשע א לא נאמין לעדים כשרים ככל עדים דעלמא משא"כ כאן דחיישינן שיקח לא' מן השוק שיכתוב לו שובר וכדחיישינן בדוכתי טובא כמו שבארתי

ומ"ש מהא דלא לחתום ארישא דמגלתא לא דחיישינן לזה אלא עצה טובה בעלמא הוא דברים מתמיהים הם דאפילו לדבריו דל"ח לאיש א' מן השוק שיתן שובר לזה דאין אדם חוטא ולא לו איך יאמר בההוא דרישא דמגלתא לא ניחוש הרי לדבריו אין שום שטר צריך קיום דל"ח לזיוף והרי כל שטר צריך קיום עכ"פ מדרבנן משום דחששו לזיוף ותו דהכא אפילו מדאורייתא חיישינן וכמ"ש לעיל מדברי הש"ך סי' מ"ו דחששא דלרבים ודאי חיישינן משום דבודאי יש אנשים רעים וחטאים והיינו דמדקדק הש"ס דלמא משכח אינש דלא מעלי נמצא אפי' לסברתו אין מקום לזה ומכ"ש לפמ"ש שהדבר ברור דאפי' כאן חיישינן כ"ש התם

ומ"ש דלפי האמת ל"ח לאינש שיכתוב עלי' מה דבעי ומדמי ליה לכאן ולדבריו דכאן כיון דכל ישראל לא הוחזקו ל"ח ומהני השובר א"כ גם שם יהי' מהני והוא סותר לכל הפוסקים בסימן ס"ט דמי שהוציא כ"י על חברו והחתימה למעלה בראש השטר ל"מ אא"כ כל השטר הוא כ"י הלוה דאל"כ חיישינן דלמא חתם ארישא דמגלתא וזה מצאו ומבואר שם דאפילו לא טען הלוה כך אנן טענינן לי' הרי דחששא מעלמא הוא ול"א כל ישראל מי הוחזקו אמת דמשם אין ראי' לנ"ד דליחוש לא' מן השוק שיתן שובר דבאמת ל"ד כלל וכמ"ש תחלה דהא כל המוציא שטר צריך קיום דחיישינן לזיוף כ"ש לריעותא זו שאין בו חוצפא כ"כ ובה"ג אפילו מדאורייתא חיישינן דגרע מחשש זיוף לדעתי. ואפילו כשמוצאו חיישינן לי' מדאורייתא משא"כ בזה אפשר דל"ח דאין אדם חוטא ולא לו אך לדבריו שמדמה זה לזה דבריו מתמיהין מאוד לא ניתנו להאמר ומ"מ ודאי קושטא דמלתא דגם בנ"ד חיישינן וכנ"ל וראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו

ומ"ש וגבי שט"ח שנפל חיישינן לקנוניא היינו משום דאתרע בנפילה משא"כ כאן בעהש"ט כו' אומר שהשטר שלו הוא ולא נפל וגם בשובר ליכא ריעותא דנפילה ל"ח שגה בתוך דבריו במה שנתן טעם שמודה שהשטר לא נפל מש"ה ל"ח לקנוניא משמע דאלו הי' בשטר ריעותא דנפילה הי' חיישינן לקנוניא וטעות הוא דאדרבא כ"ש אי יש אזה ריעותא בשטר דל"ח לקנוניא בשובר ועיקר תירוצו הו"ל לכתוב דהשובר לא אתרע בנפילה אבל מה שהשטר איתרע אדרבא יוסיף אומץ שלא לחשוש לקנוניא אצל השובר וכמ"ש הש"ך בסימן ס"ה ס"ק מ"ט יעו"ש ועיקר תירוצו הוא רק משום דהשובר לא איתרע מיהו קושטא דמלתא דאפילו לא נפל חיישינן הכא דנהי דהתם עיקר החששא ודאי הוא רק משום שנפל היינו משום דאפילו לפרעון גרידא ל"ח כשמוציאין שטר ברור לפנינו כ"ש פרעון וקנוניא אבל לומר שלא ניחוש לעושי עול אלא בנפל זה לא שמענו ואין ההוא דהתם ענין כלל לכאן

ומ"ש שאח"כ מצא בפרישה שכ"כ בסימן מ"ט גבי דינו של רמ"ה שהבאתי כבר תוך דברי יעו"ש אין משם ראי' כלל דהתם דוקא ס"ל לפרישה דל"ח כיון דליכא חשש רק לאיש פרטי דהיינו יב"ש השני וכמו שחילק הש"ך בסימן מ"ו שהבאתי לעיל וכן בש"ס כאן לאביי מחלק ק נפילה דרבים לנפילה דיחיד ונהי דאנן לא מחלקינן היינו שק דס"ל