נאות דשא ג

בשם הרב וכו' מוהר"ר אברהם בנימין קלוגר ני'

בסוגיא דקדשה אבי' בבוקר קדושין דף ע"ט ע"א עיי"ש כל הסוגיא הרש"י ותוספת

ליישב דברי הרמב"ם אשר השמיט פלוגתת רב ושמואל ותמהו עליו למה השמיט והנלענ"ד דהנה רש"י פירש בד"ה דקידש ביומא דמישלם שיתא וכו' אבי' בבוקר והיא בערב וכו' שהקשה בספר המקנה מנ"ל לרש"י זה דלמא מיירי להיפוך דהיא בבוקר ואבי' בערב ותירץ דרש"י מוכרח לפרש כן דהא התוס' ה"ק בד"ה קידשה כו' דלמה לא פליגי בקידשה אבי' לחודה ותירצו דבהא מודה שמואל דאמרינן הרי בוגרת לפנינו משום דאמרינן העמד אשה על חזקת פנוי' אבל עתה שקידשה אף היא עצמה ליכא חזקת פנוי' דממ"נ אשת איש היא או משום קדושי עצמה או משום קדושי אבי' והיינו דוקא אי מיירי בקדשה אבי' קודם קדושי עצמה אבל אי מיירי להיפוך שקידשה היא בבוקר ואבי' בערב ק' דמ"ט דשמואל נימא העמד אשה על חזקת פנוי' דמתחלה בשעת קדושי עצמה היתה נערה ואח"כ בשעת קדושי אבי' היתה בוגרת ואין כאן קדושין כלל עכ"ד אך לפ"ז קשה דלמה דחיק הש"ס לקמן אליבא דשמואל לומר הא במכחשתו וכו' ולא משני בפשיטות דבברייתא דקתני הרי היא בוגרת לפנינו מיירי שקדשה עצמה בבוקר ואבי' בערב דבכה"ג מוקמינן על חזקת פנוי' ואין כאן קדושין כלום ונראה ליישב והיא דלכאורה קשה לפי הס"ד דפריך אדרבא העמד מקוה על חזקתו כו' כיון דלא ידע מסברא דתרתי לריעותא שאני א"כ תקשי לרב ושמואל דלמה לא פליגי בקדשה אבי' גרידא וא"ל כתירוץ התוס' דבהא מודה שמואל משום דאמרינן העמד אשה על חזקת פנוי' אכתי לפלוגי בתוך שש דאיכא חזקת נערה נגד חזקת פנוי' ויפלגו רב ושמואל אי אמרינן הרי בוגרת לפנינו או לא וא"ל דבהא מודה שמואל משום דהוי תרתי לריעותא חזקת פנוי' והרי בוגרת לפנינו דהא המקשה לא ידע עדיין מסברא דתרתי לריעותא שאני ולכן נראה ליישב והוא דהא התוס' לקמן בד"ה במכחשתו וכו' הקשו על רש"י שכתב שמכחשת אבי' ואומרת שבגרתי' אתמול וכתבו התוס' דלא דק דהא ביומא דמשלם. שית איירי וכתב הפנ"י דקושייתם היא אף לפי שיטת רש"י לעיל דבתוך ששה אפשר להביא סימני בוגרת דאכתי אמאי תהי' נאמנת לומר בגרתי' מאתמול הא הוא נגד חזקה דנערות. ולכאורה יש ליישב שיטת רש"י ז"ל דעיקר הטעם דנאמנות הוא משום דהא התוס' בד"ה קדשה כתבו דהא דס"ל לשמואל דחיישינן לקדושי שניהם ולא מוקמינן אחזקת פנוי' הוא משום דממ"נ אשת איש היא או משום קדושי אבי' או משום קדושי עצמה ולפ"ז יש לומר דהא דקאמר דשמואל מודה במכחשת היינו בדליכא עדים על קדושי עצמה רק שהיא בעצמה אומרת שקידשה אדם אחד דנאמנת לשווי' אנפשה חד"א וא"כ כשאומרת בגרתי' בשעת קדושי אבי' נאמנות לבטל קדושי אבי' במגו שאם היתה רוצה לשקר לא היתה אומרת מקדושי עצמה כלל ואז הי' ממילא בטל קדושי אבי' דאמרינן העמד אשה על חזקת פנוי' שהיתה בוגרת בשעת קדושי אבי' לכך שפיר כ' רש"י ז"ל דאף כשאומרת בגרתי' מאתמול בתוך שש אע"ג דאיכא חזקת דנערות מ"מ נאמנות במגו שלא היתה אומרת מקדושי עצמה כנ"ל ודו"ק היטב (גם המקנה הרגיש דתהי' נאמנת מטעם מגו אך לא דבריו דברי והמעיין יבין) ועפ"ז מיושב קושייתי שהקשיתי לפי דעת המקשה דלא ידע מסברא דתרתי לריעותא דלא פליגי בקדשה אבי' לחודא ובתוך שש דאיכא חזקת נערה נגד חזקת פנויה די"ל דהא דקאמר הש"ס לקמן דשמואל מיירי באינה מכחישתו היינו לפי המסקנא דשמואל מודה בתרתי לריעותא אבל לפי דעת המקשה באמת להיפוך הוא דרב דקאמר הרי בוגרת לפנינו היינו דוקא במכחשת ומטעם מגו שאם היתה רוצה לשקר לא היתה אומרת מקדושי עצמה כלל והי' מעמידים אותה על חזקת פנוי' כנ"ל ולכך לא פליגי בקדשה אבי' גרידא ובתוך שש דאיכא חזקת נערה נגד חזקת פנוי' דכה"ג אפי' רב מודה דלא אמרינן הרי בוגרת לפנינו דאפילו במכחשת אינה נאמנות כיון דליכא מגו ועפי"ז מיושב מה שהקשו המפרשים הא דלא פריך הש"ס מיד על פלוגתת רב ושמואל ושמואל מ"ש ממקוה והמתינו עד דמסיק מקודם דביומא דמשלם שית מיירי משמעות הלשון דתלוי קושיא זו אי אמרינן דביומא דמשלם שית מיירי הלא על פלוגתת רב ושמואל גופייהו נמי שייך למפרך מ"ש ממקוה ולפי הנ"ל מיושב שפיר דבל"ז לא קשה ולשמואל מ"ש ממקוה לפי מ"ש הח"מ באה"ע סימן ל"ז דהפירוש דאינה מכחשת היינו אפילו אומרת ברי שלא היתה בוגרת בשעת קדושי אבי' עיי"ש א"כ יש לומר לפי מה דקאמר הש"ס לקמן דשמואל מיירי באינה מכחישתו א"כ לא מצי להקשות לשמואל מ"ש ממקוה די"ל דעיקר טעמא דשמואל דס"ל דלא אמרינן הרי בוגרת לפנינו הוא משום שאומרת ברי שלא היתה בוגרת בשעת קדושי אביה משא"כ בתר דחידש לנו הש"ס דבתוך שש אפילו רב מודה והיינו כמו שפירש"י משום דאיכא חזקת נערות אלא דפליגי ביומא דמשלם שית הדרק"ל דלפלגו בקדשה אבי' גרידא ובתוך שש דאיכא חזקת נערה נגד חזקת פנוי' לפי הס"ד דלא ידע דשמואל מודה בתרתי לריעותא וצ"ל כאשר ישבתי לעיל דרב מיירי דוקא במכחשתו ואומרת שהיתה בוגרת בשעת קדושי אביה ומטעם דיש לה מגו כנ"ל ואפ"ה פליג שמואל וס"ל דחיישינן לקדושי שניהם שפיר פריך ושמואל מ"ש ממקוה ודו"ק ולפ"ז נמי יש ליישב דברי רש"י בד"ה דקידש ביומא דמשלם שית אבי' בבוקר והיא בערב כו' והקשו המפרשים מדוע לא פירש"י בתחלת הסוגיא כן ומדוע פירש"י דוקא כאן ולפי הנ"ל לק"מ דקשה לרש"י ז"ל דלפי דעת הס"ד הכא דרב מיירי דוקא במכחישתו כנ"ל א"כ קשה לשמואל שתי ברייתות אהדדי לזה כ' רש"י די"ל דהא דקאמר שמואל הכא דחיישינן לקדושי שניהם היינו כשאבי' בבוקר והיא בערב דלכך אין מעמידין אותה על חזקת פנוי' משום דממ"נ אשת איש היא או משום קדושי אבי' או משום קדושי עצמה כמ"ש התוס' בד"ה קידשה אבל ברייתא דקתני הרי היא בוגרת לפנינו מיירי באמת כשהיא בבקר ואביה בערב דהשתא מעמידין אותה על חזקת פנוי' דאמרינן דמתחלה בשעת קדושי עצמה היתה נערה ואח"כ בשעת קדושי אביה היתה בוגרת ואין כאן קדושין כלל אך לפ"ז עוד קשה יותר דלמה לא משני הש"ס לקמן לשמואל הכי דברייתא קתני הרי בוגרת לפנינו מיירי כשקידשה היא בבקר ואבי' בערב אך דיש לומר דהא דלא משני לקמן לשמואל הכי היינו משום דאין סברא לומר מחמת חזקת פנויה דמתחלה בשעת קדושי עצמה היתה נערה דהוא נגד חזקה דהרי בוגרת לפנינו ואף דשמואל ל"ל סברא דהרי בוגרת לפנינו היינו דאין מועיל סברא זו לבטל קדושי אביה לגמרי אבל לענין זה מועיל עכ"פ למגרע חזקת פנויה וכן כתבו המפרשים ולכך לא משני לקמן לשמואל הכי רק דכל זה היא לפי המסקנא דשאני התם גבי מקוה דאיכא תרתי לריעותא דהרי חסר לפניך מקרי חד ריעותא וה"ה דהרי בוגרת לפניך מקרי ריעותא עכ"פ ומועיל למגרע כח חזקת פנוי' וכנ"ל אבל לפי הס"ד דהרי חסר לפניך לא מקרי ריעותא לשמואל כלל וה"ה דהרי בוגרת לפניך לא חשיב ריעותא כלל שפיר ס"ד דרב מיירי דוקא במכחשתו כנ"ל ולא קשה לשמואל שתי ברייתות אהדדי די"ל דאידך ברייתא דקתני הרי בוגרת לפנינו איירי שקדשה עצמה בבוקר ואביה בערב דמעמידין אותה על חזקת פנויה דמתחלה בשעת קדושי עצמה היתה נערה כיון דלפי הס"ד הרי בוגרת לפנינו לא מקרי ריעותא כלל לא מצי למגרע כח חזקת פנויה ויפה כתב רש"י לפי הס"ד דרב ושמואל מיירי שקידשה אביה בבוקר והיא בערב אבל בקדשה עצמה בבוקר ואביה בערב מודה שמואל ודו"ק

ועתה הבוא נבוא ליישב שיטת הרמב"ם שהשמיט פלוגתת רב ושמואל משום דלכאורה קשה דאיך משכחת לפלוגתת רב ושמואל א' בקידשה אביה בבוקר והיא בערב קשה מ"ט דשמואל דחיישינן לקדושי שניהם נימא דהעמד אשה על חזקת פנויה ומ"ש התוס' דלכך אין מעמידין אותה על חזקת פנויה משום דממ"נ אשת איש היא אכתי קשה קושיות הפני יהושע והמקנה דהא בשעת קדושי אבי' לא קידשה עצמה ואיכא אז חזקת פנויה עיי"ש ואי מיירי פלוגתת רב ושמואל בקדשה היא בבוקר ואביה בערב יותר קשה דלא שייך סברת התוס' הנ"ל כנ"ל דנימא העמד אשה על חזקת פנויה דמתחלה בשעת קדושי עצמה היתה נערה ואח"כ בשעת קדושי אביה היתה בוגרת ואין כאן קדושין כלל וצריך לומר כמ"ש המקנה דרב ושמואל לשיטתייהו אזלי דס"ל בקדושין דף מ"ד ע"ב דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט משום דשמא נתרצה האב בקדושין ולכך שפיר י"ל דרב ושמואל מיירי הכא בקדשה היא בבקר ואביה בערב ואין לומר העמד אשה על חזקת פנויה דמתחלה בשעת קדושי עצמה היתה נערה ואח"כ בשעת קדושי אביה היתה בוגרת דאף אם אמה דהיתה נערה בשעת קדושי אביה עכ"פ היתה מקודשת מספק שמא נתרצה האב כששמע מקדושי שלה ואזיל לי' חזקת פנויה ואין להקשות דהא חזינן שלא נתרצה האב בקדושין מדקדשה אח"כ לאדם אחר דז"א די"ל דלכך נקטי פלוגתתן בקדשה אביה בדרך והיא בעיר דהשתא יש לומר דבשעת קדושי אביה עדיין לא ידע האב שקדשה היא עצמה בעיר אבל כששמע האב אח"כ שקידשה עצמה בעיר נתרצה האב בקדושי שלה והוי קדושי שלה למפרע מספק עכ"ד הרב ז"ל ולפי"ז מיושב שיטת הרמב"ם שהשמיט פלוגתת רב ושמואל משום דלדידן דקיי"ל כעולא דפליג לעיל דף מ"ד על רב ושמואל וס"ל דלא חיישינן שמא נתרצה האב שפיר לא משכחת למלתי' דרב ושמואל דפשיטא דאמרינן הרי היא בוגרת לפנינו משום דמעמידין אותה על חזקת פנוי' דמתחלה בשעת קדושי עצמה היתה נערה ובשעת קדושי אביה אח"כ היתה בוגרת ואין כאן קדושין כלל ודו"ק היטב כי נכון הוא ועוד רבות חדשתי בסוגיא זו ומרוב טרדתי לא יכולתי להדפיסו

הק' אברהם בנימין קלוגר