נאות דשא כו

ע"י גלגול דרבנן כל שלא נודע הספק מתחלה חשיב שפיר ס"ס או ספיקא דרבנן ובתשובת שארית יוסף סימן ק"ג האריך לסתור זאת. וכתב שהחילוק שמצא הב"י באיזה קיבוץ לא נודע מי הוא ואין לסמוך עליו והמ"ב בתשובה סימן ל"ז ל"ח האריך להחזיק דעת הקוב"ץ הנ"ל וסתר כל ראיותיו של הרב שארית יוסף יעו"ש. ואולם הש"ך ס"ק ס"ג והט"ז ס"ק י"ב האריכו להחזיק בדעת השארית יוסף ואם כי אין כ"כ ראיות מכריחות לזה כאשר יראה המעיין בדבריהם מ"מ שורש דבריהם הוא כי אין יסוד כלל לדברי הקוב"ץ כי הוא הוכיח לחילוק זה מחמת שהקשה שני קושיות על הר"י בעל התוס' דאוסר ספק דרוסה שנתערב והקשה חדא וכי פליג ר"י על הגמרא דקיי"ל ס"ס מותר אפילו באיסור דאורייתא. ותו דהא כיון שנתערב בטל מן התורה ולא נשאר רק איסור דרבנן והו"ל שוב ספיקא דרבנן. ומחמת זה חידש הקובץ. דטעמו דר"י משום שנודע מתחלה לכן אין נחשב בס"ס. כיון דכבר אסרת ספק הראשון וכן לא נחשב לספיקא דרבנן אבל בלא נודע הו"ל ס"ס וגם ספק דרבנן זהו דעת הקובץ ממילא דלפי דברי האו"ה וכל האחרונים שכתבו טעמו של ר"י משום דאין הספיקות בענין א'. וגם אינם בגוף א' תו לא קשיא קושיות הקובץ ממילא אין לחלק בין נודע וגם קושי' הב' לק"מ למאי דקיי"ל ספק דאורייתא שנעשה ע"י גלגול איסור דרבנן אינו נחשב ספיקא דרבנן א"כ אין שום מקור לדברי הקוב"ץ. אלו דבריהם ז"ל. אולם היטב אשר דיבר הרב במנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"א. כי כל האחרונים שסתרו דברי המ"כ שבב"י ודחאוהו בשתי ידים המה הש"ך והטורי זהב והד"מ סימן כ"ז. ובת"ח כלל הנ"ל. ובתשובת שארית יוסף גרם להם כל זאת שלא ידעו ממי יצאו דברים אלו כי גס הב"י עצמו לא ידע מי הכותב אבל באמת הן הנה דברי מוהרא"י ז"ל כמו שהעיד רנ"ש במבוא שערים סימן פ"ד שהוא ראה לשון זה באו"ה של מוהרי"א ושהב"י לא ידע מי הכותב וכן בהגהת ש"ד סימן הנ"ל למוהרא"י מבואר כך בהדיא שהקשה על מה שמתירין שם השערים חלב מבהמה טרפה וז"ל ועוד אחר שכמה טריפות אנו מטריפין מספק משום חומרא בעלמא דאם היינו בקיאין לבדוק אפשר דהי' לו היתר וא"כ הו"ל ס"ס שמא אינו טרפה ואת"ל טרפה שמא לא בא הטרפות עד תוך ג' ימים לשחיטה וכתב מוהרא"י בהגהה ע"ז. וקשה הא לעיל סימן מ"ה פרי' בספק דרוסה שנתערב בעדר דאין להתיר מטעם ס"ס איסור דאורייתא וצ"ל דשאני הכא דשני הספקות באין כאחד אבל ר"י לעיל מיירי שנודע מתחלה שדרס הזאב קודם שנתערבו כו' עכ"ל ורמז שם לאו"ה שלו שהם דברי המ"כ ע"ש ואלו ידעו האחרונים הנ"ל דהם דברי מוהרא"י שהוא גדול שבאחרונים לא היו דוחין דבריו בב' ידים ומה שהקשו הט"ז והש"ך דאין התחלה כלל לקושיות המ"כ כיון דהספקות אינם מענין א' וגוף אחד הנה באמת המעיין במקור דברי הר"י בסמ"ג שהביא ב"י בסימן נ"ז וברשב"א שהביא הב"י סימן ק"י לא משמע שם שיהא שום חילוק בין ספק בגוף א' או לא רק כתב שאין להתיר משום ס"ס כיון שהספק הראשון אסור מן התורה ואהא ה"ק המ"כ וכי פליג כו' וע"כ דר"י מיירי בנודע הספק מתחלה אלא שהאחרונים אחר זמן הר"י הוסיפו עוד טעמים וסברות לדברי ר"י ולפסקו מחמת שני גופים וכמ"ש מהרא"י בעצמו בהגהת שע"ד סימן מ"ה בשם שמעתי כו' טעמים וחלוקים אלו ואפ"ה כתב בסימן פ"ד ובמ"כ דדוקא נודע והיינו דהר"י עצמו ע"כ בנודע מיירי וא"כ אפילו האחרונים שהוסיפו טעמים וסברות לדברי ר"י מ"מ עכ"פ בלא נודע הספק הראשון פשיטא דאין להחמיר כיון דהר"י עצמו לא אסר בלא נודע והיינו דכל שלא נודע הספק הראשון תחלה הוי כס"ס דענין א' וגוף אחד וכל דברים אלו הוא בכלל דברי המנחת יעקב שם רק שהוספתי ביאור והמעיין יראה שבדברים אלו ביטל הרבה מטענות החולקים על דברי המ"כ וממילא דלפ"ז ה"ה בספק דרבנן ע"י גלגול שהתירו מוהרא"י בלא נודע יש לסמוך עליו בהפ"מ אף שהד"מ בסימן נ"ז דחה דבריו אלו ידע שהם דברי מוהרא"י לא דחאו ובאמת דכן נ"ל לדינא בספק א' בגופו או בספק ע"י גלגול להתיר בהפ"מ עכ"פ בלא נודע וכדברי המ"י וכן הסכים הפרי מגדים. איברא קשיא לי טובא בהאי מלתא דהמעיין בפסקי מוהרא"י סימן קכ"ט שאל השואל בעז חולבת ילדה שני זכרים ואין ידוע איזה יצא ראשונה אם יש להתירם מטעם ס"ס שמא זה לא יצא ראשון ואת"ל יצא ראשון שמא הלכה כמ"ד חלב פוטר וכתב שם השואל בלשון זה וכ"ת הלא ר"י לית לי' ס"ס היכא דהספק ראשון דאורייתא הא ליתא דדוקא היכי שספק הראשון עומד פ"א בפ"ע ולהכי לא מועיל מה שנתערב אח"כ דומיא דביצה והכי משמע לשון סמ"ג ולשון א"ז והגה"א סוף פג"ה אבל כה"ג דמעולם לא נתברר חד ספיקא זולת השני איכא ס"ס כו' והשיב לן מוהרא"י בסי' ק"ל ת"ל אמנם נראה דודאי לא הוי ס"ס כה"ג כלל כדאיתא בהדיא בשע"ד אהא דבא זאב בתוך העדר ודרס בהמה א' דכתב ר"י דאין להתיר מכח ס"ס שמא בשן דרס ואת"ל ביד דרס שמא אינה זאת. כיון דספק הראשון דאורייתא אינו בטל אפי' ברוב כ"ש חד בחד עכ"ל. והובאו דברי מוהרא"י אלו בש"ך שם בדיני ס"ס אות י"א ע"ש

ונחזי אנן אותה עובדא דנשאל מוהרא"י איך הי'. דליכא למימר דהכי הוי עובדא דמתחלה יצא ולד (אח"כ) וראוהו ואח"כ יצא השני ועי"ז נתערבו. ושוב לא נודע איזה יצא הראשון דא"כ מה נסתפק השואל לומר דלא דמי לדין הר"י. מחמת דמעולם לא נתברר חד ספיקא כו' הא ליתא דהא מיד שיצא הראשון הי' ספק בכור ואח"כ נתערב אע"כ דעובדא הוי שנילדו שני הילדות שלא בפנינו ומיד כשראינום נודעו שני הספקות וא"כ השיב מוהרא"י דאפ"ה לח הוי ס"ס כדברי ר"י הרי מפורש דס"ל למיהרח"י ככל האחרונים הנ"ל שהשיגו על המ"כ. וס"ל דאפילו נודעו שני הספקות ביחד לא חשוב ס"ס ומאחר דהכי ס"ל למוהרא"י נסתר כל יסודו של המנחת יעקב וא"כ אין מקום להתיר בלא נודע כי המ"כ יחידתי הוא

והנראה ליתן מקום להיות דברי המנחת יעקב קיימים והיינו דבאמת לכאורה קושיא אלימתא הוא דדברי מוהרא"י:

ובפסקיו סותרים לדבריו בהגהת שע"ד סימן פ"ד ולדבריו שבאו"ה שלו שהעיד הנ"ש משמו וכנ"ל ותו קשיא לי בדברי מוהרח"י בפסקיו מאחר שהשואל בעצמו הביא דברי הר"י רק שנסתפק אולי בלא נודע מודה הר"י א"כ מה השיב לו שלא הוי ס"ס והביא לו דברי הר"י ועל גוף שאלתו לא השיב לו שים הוכחה ולאיזה ענין העתיק להשואל דברי ר"י אחרי שהשואל בעצמו הביאם ותו דהשואל הביא דברי ר"י מכל מקומות מושבותיהם בכל המחברים שהעתיקו דברי ר"י יע"ש. ומוהרא"י כשהשיב לו הביא רק דברי השערים ולא הביא דברי הקדמונים שהעתיקו דברי ר"י ולמה תפס דוקא דברי השערים. ותו ק"ק לי בהגהת שע"ד למה בסימן מ"ה כשהביא הש"ד דברי ר"י לא כתב שם מוהרא"י הגה"ה לחלק בין נודע ואדרבא כתב שם הטעם משום שני גופים דלפ"ז י"ל דאפי' בלא נודע וכדברי ט"ז וש"ך ועכ"פ שם בעיקר דין זה הו"ל להגיה דמיירי דוקא בנודע ולא כתב זה עד סימן פ"ד. והברור אצלי כי כל הקדמונים שהביאו דברי ר"י. עיין בב"י סימן נ"ז וסימן ק"י לא כתבי כלל אם טעם רק מחמת שהספק הראשון אסור מן התורה וכתבו בלשונם ספק דרוסה שנתערב לכן ס"ל למוהרא"י דהטעם משום דנודע הספק הראשון קידם וכבר אסרתו משא"כ בלא נודע לכן תפס מוהרא"י כך לדינא באו"ה שלו ובהגהות סימן פ"ד דאע"ג דהאחרונים הוסיפו טעמים על דברי הר"י מחיות שני גופים מ"מ אין בידינו לאסור יותר ממה שאסר ר"י בעצמו דהיינו בנודע וכדברי המ"י הנ"ל דבשלא נודע הוי מענין א' וגוף א' אלא דבשע"ד רס"י מ"ד כ' בזה"ל וזאב שדרס בהמה א' בין בהמות הרבה כו' אין להתיר אפילו פירש אך ר"ת הי' מתיר אם בא זאב ודרס ב' או ג' בהמות ונתערבו בבהמות חחרות ופירש א' מהן דאמרי' כל דפריש כו' וע"ז כתב בסי' מ"ה ואומר ר"י דאין להתיר ספק דרוסה מטעם ס"ס כו' וכן תרנגולת ספק טריפה ונתערבה אפילו באלף כולן אסורות כו' עכ"ל הש"ד דמלשון זה משמע דקאי אמ"ש ברס"י מ"ד והתם משמע דבאי הספקות ביחד כי הזאב דרס בהמה א' בין הבהמות ולא ידעינן איזהו א"כ הספקות נודעו ביחד ואפ"ה אוסר הר"י וע"ז קשה למה וכן כתב שם מוהרא"י הטעם דשני גופים ושני ענינים ואע"ג די"ל דבסימן מ"ה לא מיירי בכה"ג השע"ד אלא קאי על מה שהביא דברי ר"ת בסימן מ"ד דשם מיירי שמתחלה נדרסו ואח"כ נתערבו מ"מ פשט הלשון משמע קצת דאפילו בכה"ג שנדרסה תוך העדר דנודע הכל ביחד אפ"ה איסר הר"י ואין בזה טעם רק דגופין מחולקין לכן שם בסי' מ"ה כתב מוהרא"י טעמים אלי לאסור אפילו בלא נודע אבל לדינא תפס בסימן פ"ד ובאו"ה שלו דבלא נודע שרי כי כל הקדמונים שהביאו דברי ר"י הביא בלשון שתחלה נדרס ואח"כ נתערב ומיירי שנודע ומעתה יתפרשו דברי מוהרח"י בפסקיו שהשואל הביא כל המקומות שנזכרו דברי ר"י ונסתפק אילי בלא נודע מודה ר"י. ע"ז השיבו אמנם נראה דודאי לא הוי ס"ס כה"ג כלל כו' והביא לו דברי הש"ד אהא דבא זאב תוך העדר. דכתב ר"י דאין להתיר כו' וכוונתו בלשון אהא דבא זאב כו' לומר דסימן מ"ה קאי אהא דסימן מ"ד שהזאב דרס תוך העדר ש"מ מהשע"ד דאפילו לא נודע איני בטל אפילו ברוב כ"ש בחד בחד י"ל דאע"ג דלדינא אין אני סובר כדברי השע"ד אלא דדוקא בנודע איסר ר"י מ"מ מאחר שהשע"ד אוסר אפילו ברוב ונהי דלא קיי"ל כוותי' עכ"פ בחד בחד יש לפסוק כוותי' והיינו דספק איסור שנתערב חד בחד אפילו לא נודע לא הוי ס"ס דבזה לא מצאתי חילק על השע"ד דבשלמא בנתבטל ברוב חלקו כל הקדמונים עליו מאחר שהעתיקי בלשונם שמתחלה נדרס ואח"כ נתערב וכתבו ג"כ טעמא דכבר אסרתו. דמלשונם זה משמע דדוקא בנודע וכדדייק השואל שם מדברי כל המחברים שהביאו דברי ר"י וכדדייק נמי המ"ב בתשובה מכל דברי המחברים משא"כ בתערובת חד בחד לא מצאנו מי שחילק על השע"ד. לכן מאחר דהשע"ד איסר אפילו באלף יש לנו לאסור עכ"פ בחד בחד כן נ"ל ברור פי פסקי מוהרא"י כי היכי דלח לסתרי דבריו ונמצא דברי המ"י לדינא קיימים ועכ"פ נפשוט ספקו של הרב פרי מגדים דכיון דאין לנו מקום ויסוד להתיר ספק ח' בגופו בלא נודע רק מחמת שהמיהרח"י סובר כן כדברי המ"י וא"כ מאחר שאנו רואין עכ"פ בחר בחד איסר מוהרא"י בודאי מפסקיו פשיטא דכה"ג אסור ואין לספק בי כלל. ודלא כפרי מגדים שנסתפק דודאי אם איתא דנימא דאין חילוק בין תערובות רוב לחד