נאות דשא רנו

אע"כ דבכה"ג שהבעל עצמו מגרש אין כותבין אחר בנאבד אבל אם נימא דאיבדו ל"ד לנאבד אין ראי' משם לכן כיון דדין איבדו העליתי שהוא ספקא דדינא ולדין זה לא מצאתי ראי' גמורה לכן גם בזה הוי ספק מגורשת

ובנמצא פסול קודם שבא ליד הבעל ודאי דאין זה תלוי בדין נאבד שבארנו בדבור הקודם דהתם י"ל שכבר עשו שליחותן אף שנאבד משום דאין כאן רק שליחות א' משא"כ בזה דודאי אמרינן מי אמר להו כתובי חספא אלא דנ"ל דתלוי בפלוגתת הרמב"ם ורש"י בתנו לשליח שהרמב"ם פוסק דאם נתנו לשליח ונמצא פסול אין כותבין אחר דבהכי מוקי איבעיא דש"ס ול"ד לתנו לה דכיון דעדיין לא מיגרשא בההוא נתינה הוי פסול כמו כשר ע"ש בב"י וכתבנו בסימן קל"ו (בד"ה הרי ערכתי) ד"ה בשנמצא פסול קודם שנתנו לשליח אין כותבין אחר דאף שלא גמרו הנתינה לשליח עשו שליחותן דבשלמא בנאבד שפיר יש חילוק בין אם נאבד משליח לנאבד מידם דאז לא עשו שליחותן משא"כ לענין פסול כיון דסובר רמב"ם דמאחר שלא נתגרשה בנתינה זו שצוה מש"ה אפילו בפסול עשו שליחותן א"כ נהי שלא נתנו עדיין הא יתנו עכשיו לפי שיטתם שם דדוקא נאבד בעינן וא"כ להך מלתא עדיף נאבד מנמצא פסול יעו"ש בדברינו א"כ ה"ה בתנו לי כיון דאינה מתגרשת בנתינה לו הוי פסול כמו כשר ולכן אפילו קודם שנתנו לו לא יכתבו אחר וזה לשיטת רמב"ם אבל להטור ורש"י וש"פ דבתנו לשליח ונמצא פסול לא עשו שליחותן ממילא ה"ה הכא דהא אינהו ס"ל דאפילו בנתינה שאינה מתגרשת בו קאמרינן מי אמר כתובי חספא וא"כ לכאורה זה הוי ספקא דדינא דלרמב"ם אין כותבין ולהטור כותבין ואע"ג דבסימן קל"ו העליתי דהיכי דכותבין בנאבד אזי אי לא נאבד וכותבין אחר הוי ספקא דדינא וממילא בנמצא פסול קודם הנתינה לשליח הוי ספקא דדינא אף להרמב"ם אי כותבין אחר דשמא אף אם הי' כשר רשאין להצניעו ולכתוב אחר וא"כ י"ל דכיון דתנו לשליח הוא איבעי' דלא אפשטא א"כ נמצא פסול קודם נתינה לשליח הוי ס"ס כבר כתבתי בכמה מקומות דלא מהני ס"ס בכה"ג ומכ"ש בזה שאנו בו בתנו לי דבנאבד גופי' כתבנו בדבור הקודם דהוי ספקא דדינא וא"כ ליכא כלל ס"ס ולכן בנמצא פסול קודם שנתנו לבעל הוי ספק אם כותבין אחר דתלוי בשיטת רמב"ם וטור וזה הוא אפי' להפר"ח והג"פ שבארתי בסימן קל"ו דס"ל דהיכי דכותבין אחר בנאבד ה"ה כשמצניעין אותו כותבין אחר ולדידהו בתנו לשליח ונמצא פסול קודם שבא לשליח כותבין אחר ומצניעין הראשון מ"מ בנדון דידן יודו דהא אינהו ס"ל בתנו לי ונאבד קודם שבא ליד הבעל אין כותבין כמ"ש בשמם בדבור הקודם לכן בדין זה להרמב"ם אין כותבין ולטור כותבין והוי ספק

מיהו לכאורה הי' אפש' דבנ"ד אף הטור מודה להרמב"ם דדוקא בתנו לשליח ס"ל להטור וסייעתו דאין כוונת הבעל על גט פסול כמו בתנו לה דהא כי אמר תנו לשליח הכוונה ששלחתי' לאשתי והוי תנו לשליח נתנו לה אף שעדיין אינה מתגרשת בנתינה זו פליג בהא אהרמב"ם וס"ל דמ"מ הרי מזכיר ענין גירושין דהא הנתינה לשליח הוא בשביל גירושין אבל בתנו לי שאינו נזכר כאן כלל ענין גירושין דאולי לצור בעי לי' מודה הטור לרמב"ם דבפסול. ג"כ עשו שליחותן אלא שאני רואה דא"א לומר כך דא"כ קשיא על קיצור סדר גט להרא"ש ז"ל שבסוף מסכת גיטין שמסדר שם בגט שהבעל עצמו מגרש וכ' שטוב שיאמר הבעל כתבו עד מאה עד שיהיה א' כשר מפני שמחמירין הרבה חומרות כו' הרי שלא חשש רק שמא ימצא ס' פסול משמע דלשמא ימצא ודאי פסול א"צ לאמירה זו דבלא אמירה יכולין לכתוב אחר הרי דאפי' בתנו לי אם נמצא ודאי פסול כותבין גט אחר קודם שנתנו ליד הבעל והיינו משום דהרא"ש לא סבר כרמב"ם בתנו לשליח אלא ס"ל דאם נמצא פסול לא קמבעי' כלל לכן ה"ה בתנו לי ומש"ה לא חשש רק לשמא ימצא ס' פסול ועיין מ"ש בזה לעיל בסי' קל"ו (בד"ה אולם נ"ל) הרי מוכח עכ"פ דלהחולקי' על הרמב"ם בתנו לשליח ה"ה בתנו לי ובהא ישבתי קושיות הב"י על הטור גבי תנו לשליח שהקשה למה הביא שיטת רש"י ולא הביא שיטת רמב"ם דבנאבד ודאי אין כותבין ובנמצא פסול הוי ספק יעו"ש ולהנ"ל א"ש כי ראה הטור שהרא"ש לא ס"ל כהרמב"ם מדלא חשש בתנו לי רק לספק פסול משמע דבודאי פסול כותבין אחר קודם שבא ליד בעל וא"כ ע"כ דאינו מפרש איבעיא דש"ס בפסול דאם בתנו לי כותבין אחר בפסול כ"ש בתנו לשליח דיש בו ענין גירושין דלא אמר כתובי הספא וכותבין אחר אפי' בנמצא הפסול אחר הנתינה לשליח דלענין מי אמר כתובו חספא אין חילוק בין קודם הנתינה ובין אח"כ אע"כ דהאיבעי' בנאבד ולכן לא הביא הטור דעת הרמב"ם ודו"ק

ולכן תבנא לדינא דנמצא פסול קודם שנתנו לבעל ספקא הוי דלטור כותבין אחר ולרמב"ם אין כותבין אחר כמו בתנו לשליח דהוא בעיא דש"ס וכבר כתבתי דס"ס לא מהני יעו"ש בדברינו (בד"ה ובנמצא) ועוד אני אומר דלרמב"ם אף דבתנו לשליח דין זה הוא איבעיא אבל בתנו לי אינו איבעיא כלל וא"כ אין כאן ס"ס והנה הפר"ח הקשה על מ"ש הב"י דלרמב"ם ליכא איבעי' בנאבד דבודאי עשו שליחותן והרי מה דמסופק הש"ס בנמצא פסול אין הספק אם הי' כוונת הבעל על גט כשר אף שאינה מתגרשת בנתינה זו או לא דהא קאמר הש"ס או דלמא לטרחא דידהו חייש הרי ע"כ דלרמב"ם ס"ל לש"ס דבר זה לודאי דאם אינה מתגרשת בנתינה זו עשו שליחותן גם בפסול רק דמסופק הש"ס שמא לטרחא דידהו חייש אבל הרשה להם שיתנו לה ואז מתגרשת בנתינה זו והיתה בכוונתו על גט כשר וא"כ כי היכי דמבעיא בנמצא פסול ה"נ יש להסתפק בנאבד דדלמא הרשה להם שיתנו לה ואז הוי דינו נתנו לה דכותבין אחר בנאבד ואיך כ' הב"י דבנאבד ליכא ספקא זהו תורף קושייתו וע"ש שתירוצו דחוק מאוד אבל הדבר ברור דלק"מ דלענין נאבד נהי דנימא לטרחא דידהו חייש והיינו שנתן הברירה בידם שאם ירצו יתנו לה ואם ירצו יתנו לשליח מ"מ אם נאבד אחר שנתנו לשליח אין כותבין אחר דנהי דמתחלה היה הברירה בידם שיהיו הם עצמם ש"ה מ"מ אחר שבררו לעצמם ברירה זו ונתנו לש"ה מיד נסתלקו ועשו שליחותן לכן אין דין נאבד תלוי כלל במה דלטרחא דידהו חייש דבשלמא לענין אם נמצא פסול שפיר תלוי בזה דהא אנן אמרינן כיון דהיתה כוונתו שלא להתגרש עדיין בנתינה זו שצוה להם י"ל שגם על גט פסול היתה כוונת הבעל ממילא כי אמרינן לטרחא דידהו חייש ולהם נתן ברירה שאם ירצו יתנו הם עצמן א"כ הזכיר ענין גירושין והיתה כוונתו על גט כשר לא על פסול משא"כ לענין נאבד וזה ברור וממילא לפ"ז דוקא בתנו לשליח הוי האיבעי' במצא פסול אבל בתנו לי ליכא איבעיא כלל דהא מדחזינן דהוצרך לומר בהאיבעי' א"ד לטרחא דידהו חייש מוכח דהי' זה לדבר פשוט להש"ס דהיכי דאינה מתגרש' בנתינה זו אז היתה כוונתו גם על גט פסול ואן האיבעי' רק שמא הרשה להם שאם ירצו יתנו הם עצמן לאשתו ואז הזכר ענין גירושין והיתה כוונתו על גט כשר משא"כ בתנו לי דליכא האי ספקא א"כ ליכא איבעי' כלל אלא אמרינן דכיון דעדיין אינה מתגרשת במו שיתנו לו הית' כוונתו גם על גט פסול ודו"ק

וראיתי להג"פ בס"ק י"א חקר במה שונו חוקרין כאן בתשובה זו יעו"ש שכ' דמספקא לי' בנמצא פסול אחר שנתנוהו ליד הבעל אי אמרינן מי אמר כתובי חסא או דלמא כיון שהבעל עצמו קיבלו מידם כבר נסתלקו יעו"ש ואני כבר כתבתי בריש דברינו דכל שבא ליד הבעל פשיטא לי מדברי רשב"א ורמב"ן דנסתלקו יעו"ש וראיתי שכ' כן הוא ז"ל עצמו בסוף הסימן דמשמע כך מרשב"א ורמב"ן ואפ"ה סיים שם דאין ולאו ורפי' בידו ע"ש אבל לפי מה שבארתי בע"ה היטב דברי רשב"א ורמב"ן בסימן קל"ו ובסימן קל"ז כראה לי דדין זה לית בי' ספקא כלל ולענין קודם שנתנו לבעל אם נמצא פסול לא חקר שם כלל ע"ש ובנאבד קודם שנתנו לבעל כתב דספק הוא יעו"ש שמה שכתוב שם שני פעמים בנאבד מיד הבעל המעיין ירא דט"ס הוא דבנאבד מיד הבעל ודאי אין מקום כלל להסתפק אלא צ"ל בנאבד ידם והיינו כמו שכתבתי דספקא הוי ולא ידעתי למה לא חקר בנמצא פסוק קודם שנתנו לבעל גם תמיהני מדוע לא הזכיר שדין תנו לי תלוי נמי במחלוקת רמב"ם והטור וכדכתיבנא דאע"ג דאנו לא כתבנו זאת רק בנמצא סול קודם שבא ליד בעל והגט פשוט לא הזכיר מזה כלום מ"מ בנמצא פסול אחר שבא ליד בעל דמסופק הגט פשוט לומר גם בזה מי אמר כתוב חספא והוי ליה לכתוב דאף אם בימא דגם בזה אמרינן מי אמר כתובי חסא ולא אמרינן סברא זו דמיד שבא ליד הבעל נסתלקו אכתי הדבר תלוי בפלוגתא דרמב"ם וטור ועיין שם ואין להאריך ועכ"פ לדינא נ"ל בכל זה כמו שכתבתי והנראה לפי עניות דעתי כתבתי ודו"ק

תם ונשלם בעה"י טו"ב אלול התקס"ה לפ"ק אם