נאות דשא רנד

אף שנאבד מידם קודם שנתנוהו לבעל אין כותבין אחר משום דמיד כשכתבו נסתלקו משליחותן א"כ מוכח מהד"מ הנ"ל דשפיר נעשו שלוחין למפרע מדלא אמרינן דמיד שנדמה להרב שהוא כשר שוב אין הסופר יכול לתקן אפילו ברשות הרב וגם מדברי מוהרא"י הנ"ל יהי' ג"כ הוכחה לפמ"ש בסימן הקודם בראי' ג' דממוהרא"י הנ"ל מוכח דלא כהפר"ח רק דצריך לפרש דברי מוהרא"י לשיטת פר"ח דמיירי בתנו לידי ולא דמי לתנו לשליח ואפ"ה מבואר שם דאפילו לא ירגישו תיכף בהספק פסול מהני אמירת הבעל נמצא דלשיטת פר"ח מוכח שפיר דנעשו שלוחין למפרע וה"ה אחר הנתינה להאשה וכן לפ"ד הג"פ סק"ד שהבאתי בססי' הקודם שמסכים להלכה דאם מחמת גמגום שרפוהו כותבין אחר ומוקי להאי טוב להנהיג בכתבו ותנו לידי כדברי פר"ח א"כ מוכח ג"כ כנ"ל ממילא דמהפר"ח והג"פ מוכח ספק שלנו אבל למה שהעליתי בססי' הקודם דהאי טוב להנהיג שכתבו הפוסקים מיירי בתנו לה ונמצא הספק פסול קודם שנתנו לה וגם אמרנו דאולי תנו לידי דמי לתנו לשליח א"כ נשאר ספק זה במקומו דשמא כל היכי שנסתלקו משליחותן אם נדמה להם פעם א' שהוא כשר ואח"כ הרגישו בהספק לא מהני אמירת הבעל משום די"ל דאמירתו של בעל אינו עושה אותם שלוחים למפרע וכאמור ודוק היטב שוב ראיתי שכ"כ הג"פ להדיא בסקי"ד בתנו לשליח להרמב"ם דנמצא פסול אין כותבין אחר אפ"ה אם אמר כתבו גט כשר בלי פקפוק ונתנו לשליח ונמצא בו ספק פסול יכולין לכתוב אחר ע"ש הרי דאמירת הבעל מהני אפילו אם לא הרגישו הספק פסול עד שכתבו לשליח וגמרו שליחותן אפ"ה אמרינן דנעשו שלוחין למפרע אלא שלא הביא הג"פ ראיה לזה וא"כ י"ל דאזיל לשיטתו כאשר ביארתי אבל לדברינו שבסי' הקודם עדיין יש להסתפק

ואבאר דברי הדרכי משה אות ב' דלכאורה יהיה משם ראיה לספקא דידן ועיין שם שאחר סיום הב"י תשובת רשב"א ורמב"ן כ' הד"מ וז"ל כראה דדין השליח כדין הסופר והעדים ויכול הבעל לומר לו מתחלה להוליך כ"כ גיטין עד שיהי' א' כשר לדעת הרב כו' והנה הא ודאי שיאמר לשליח ולא לסופר ועדים לא מהני מידי דנהי דש"ה עדיין הוא שליח מ"מ הם אינם יכולים לכתוב ולחתום אע"כ כוונתו שיאמר לעדים וסופר כך וגם לש"ה והנה דברי רשב"א ורמב"ן כבר בארתי בסימן הקודם (בד"ה אמנם ראיתי) ע"ש ועתה נחזי אכן אהיכי קא הד"מ וליכא למימר דקאי אסיום דברי רשב"א שהמגרש עצמו נותן ליד ש"ה ולא אמר כלל תכו לשליח דבה"ג ודאי לא מהני שום אמירה דאחר שבא הגט ליד המגרש נסתלקו וכמ"ש בסימן הנ"ל (בד"ה הנ"ל) ותו דמה שייך בזה לומר לש"ה שמוליך מא' עד מאה מאחר שלא עשה שום שליח שיתן להש"ה א"כ תמיד מוכרח הוא בעצמו ליתן לש"ה א"כ משמע לכאורה דקאי הד"מ על תחלת דברי הרשב"א ורמב"ן דמיירי בתנו לשליח שלי שמניתי דכתבו דבנמצא ס' פסול אינן רשאין לכתוב גט אחר אא"כ יתנו שניהם אהא כ' הד"מ דאם אמר עד מאה לסופר ועדים וגם לש"ה אז כותבין אחר ונותנין לשליח ולא יתן רק גט השני וא"כ לכאורה קשה למה צריך האמירה לש"ה כיון שכבר הגיד כך לסופר א"כ יכתבו אחר ויתנו לש"ה כיון דבתנו לשליח מיירי אע"כ דאף שהגיד להם כך מ"מ כיון שלא הרגישו בהספק עד שבא לש"ה כבר נסתלקו ולא אמרינן דנעשו שלוחים למפרע משום דספק פסול לא דמי רק לנאבד ובנאבד מיד ש"ה אין כותבין משא"כ כשיגיד גם לש"ה עד מאה ור"ל דאפילו כשיגיע לידך גט א' אין זה שליחותי כלל אא"כ יגיע לך גט כשר ממילא אף שנתנוהו לשליח לא נסתלקו עדיין דהוי כלא נתנו כלל לש"ה דמה שנתנו לו גט מסופק לא עשה הש"ה שליחותו כלל וא"כ מוכח דלא כדהוכחתי מפר"ח והג"פ וה"ה בתנו לאשתי ונמצא ספק ביד האשה דלא מהני אמירה וא"כ מצאנו לכאורה ראיה לספיקא דידן מיהו נוכל לפרש דברי ד"מ באופן אחר דקאי אסיום דברי רמב"ן דאהתם מציין וסיום דברי רמב"ן פירשנו בסימן הקודם דמיירי בתנו לשליח שלי רק שבעת שמינהו הי' הגט כתוב ואמר לו אני ממנה אותך ש"ה על גט זה ומדמה לי' רמב"ן להיכן שכבר בא ליד המגרש כיון שכבר נתרצה המגרש על גט זה ואהא קאמר הד"מ דאם אמר עד מאה לא הוי כלל שנתרצה בזה ויכולין לכתוב אחר וליתן לש"ה ולפי' זה אין ראיה כלל דבודאי מש"ה צריך שיאמר כך לש"ה דאל"כ כבר נתרצה בו המגרש והוי כמו בא לידו וכן להיפוך אין ראיה דהא דמהני הכא היינו לפי שאמר לש"ה עד מאה לכן מה שבא לידו גט מסופק הוי כאלו לא בא לידו כלל ואין ראיה לא לכאן ולא לכאן והבן כי קצרתי ודו"ק היטב

וכאשר דקדקתי לראות איך מפרשים האחרונים דברי הדרכי משה הנ"ל ראיתי בחושן משפט סק"ו מבואר מדבריו שמפרש דקאי אסיום דברי רשב"א שאמר כתבו ותנו לי ומסר לש"ה וע"ז כ' הד"מ דאם אמר לסופר ועדים וש"ה מא' עד מאה מהכי יעו"ש ודבריו תמוהים כאשר כתבתי לעיל חדא דכל שבא ליד המגרש לא מהני האמירה לסופר ועדים כי כל שבא לידו נסתלקו הם ואף שהש"ה עדיין הוא שליח מ"מ הם אין יכולין לכתוב אחר דבשלמא כפי מה שפירשתי תחלה דקאי אסיום דברי רמב"ן שם א"ש כיון דלא לקחו המגרש לידו רק דמחמת שאמר הולך גט זה הו"ל כאלו בא ליד מגרש ממילא כשאמר מא' עד מאה לא הו"ל כבא לידו אבל בסיום דברי רשב"א דבא ליד מגרש הדבר ברור דנסתלקו סופר ועדים וכמו שאכתוב בזה אי"ה בסימן שאח"ז והח"מ מחמת שראה בלשון רשב"א שכ' דבזה נתרצה לעשותו שליח ולא באחר הבין שאין הקפידא רק אשליח אבל אסופר ועדים אין קפידא היכי דאמר להו מא' עד מאה אבל כבר כתבתי בסימן הקודם דלאו דוקא אלא שגם סופר ועדים נסתלקו ותו קשיא דבסיום דברי רשב"א מאי נ"מ כלל באמירה לש"ה הא סוף סוף הוא עצמו צריך ליתן אח"כ ליד השליח הולכה ובזה א"צ לאמירתו וכמו שהקשיתי תחלה ואולי כוונת הח"מ לומר שהאמירה לש"ה מהני שכשיצוה אח"כ לסופר ועדים לכתוב גט אחר יתכנו לש"ה סתם וא"צ לומר לו הילך כו' כיון דאמר לו תחלה מא' ועד מאה אבל לסופר ועדים צריך באמת לצוות מחדש דהם נסתלקו כשבא ליד הבעל כך אפשר לדחוק אבל דבר שא"א הוא חדא דא"כ לא צריך אמירה רק לש"ה בלבד ולא לסופר ועדים והרי הח"מ כתב בזה"ל אם לא שאמר בהדיא גם לשליח כו' הרי שמצריך לומר ולסו"ע וגם לש"ה וגם גוף הדין אין נ"ל כלל דנהי שאמר לו מא' עד מאה מ"מ כיון שהוא עצמו מוסר לו אח"כ גט אחר א"כ שליחות חדש הוא וצריך לחזור ולומר הולך גט זה וזה פשוט בעיני והאמירה לשליח אין נ"מ אלא היכי שהסו"ע מוסרים לו דלהא מהני שאם מסרו לו גט מסופק יכולין אח"כ למסור לו גט א' אבל היכי שהבעל עצמו נותן לו אין מקום כלל לאמירה זו וא"כ א"א כלל לומר דקאי הד"מ אסיום דברי רשב"א ולכן דברי הח"מ תמוהין מאוד ודו"ק היטב ודברי הב"ש גם המה כדברי הח"מ דקאי הד"מ אסיום דברי רשב"א באמר תכו לי דקאמר רשב"א דאחר שבא ליד השליח אין יכולין לכתוב אחר ואהא קאמר הד"מ דאם אמר לשליח מא' עד מאה כותבין (ומ"ש הב"ש בריש לשונו אין יכולין לכתוב גט אחר וליתן ליד שליח זה לכאורה תמוה דאיך ה"א שיתנו הם לשליח הא לא אמר להם כלל תנו לשליח אלא תנו לי וצ"ל כוונתו דא"י לכתוב גט אחר ליתן לשליח זה משום דאין יכולין לעשות זאת בלי צוו הבעל כאשר הוא בח"מ וכל דבריו המה כל דברי הח"מ ומה אעשה שאעפ"י שהח"מ וב"ש נתכוונו לדעת א' לא זכיתי כלל להבין דבריהם וכמו שהקשיתי תחלה על הח"מ ועוד הנני יוסיף להפליא איך אפשר כלל לומר דהרשב"א קמ"ל בתנו לי אין יכולין לעשות ש"ה בלי הבעל הרי דבר זה תשב"ר יודעים והמעיין היטב יראה שאין מקום כלל לפירושם וגרם להם זאת לפי שהבינו דסיום דברי רמב"ן המה ממש כסיום דברי רשב"א דמיירי כמי בתנו לי והמגרש עצמו מסר לש"ה וכמבואר כך בהדיא בב"ש שעשה מחלוקת בין הרשב"א להרמב"ן וכמדומה שגם הח"מ הבין כך ומש"ה הבינו דהד"מ קאי אבה"ג דאפילו שאמר תנו לי אפ"ה מועיל האמירה לש"ה מא' עד מאה כי לא הי' יכולין לפרש בענין אחר אבל באמת לא יכולתי לעמוד כלל בזה דבתנו לי מה יועיל ומה יתן האמירה זו שיאמר לש"ה וכאשר בארתי תחלה ולכאורה עלה בדעתי לומר בכוונתם דרשב"א ורמב"ן אומרים דבתנו לי ונתנו המגרש לש"ה שוב אין יכולין סופר ועדים לכתוב אחר אפילו ליתן ליד הבעל משום דכבר נתרצה המגרש בגט זה ונסתלקו הסו"ע ואהא כ' הד"מ דאם אמר לש"ה מא' עד מאה הרי שעדיין לא החליט בדעתו להתרצות בגט זה והוי כאלו עדיין לא בא ליד המגרש כלל ולכן יכולין סו"ע לכתוב אחר וליתן ליד בעל איברא דדין זה אין נ"ל כלל דמיד כשבא ליד הבעל נסתלקו סו"ע ואין יכולין לכתוב אחר ולא מסתבר כלל לומר דאח"כ כשנותנו לש"ה ואומר מא' ועד מאה חוזרין סו"ע לשליחותן זה לא מסתבר כלל ועוד מכמה טעמים אין כ"ל כלל כך ואעפ"כ אלו הי' הח"מ והב"ש אומרים כך החרשתי ובטלתי דעתי אבל הנך רואה שהם מפרשים לגמרי בדרך אחר שהם אומרים דרשב"א ורמב"ן משמיעים אותנו שאין סו"ע יכולין לעשות ש"ה בלי דעת בעל ואהא כ' הד"מ דאמירה לש"ה מא' עד מאה מהני ובאמת כבר כתבתי דכוונתם בזה נעלמה ממני לאיזה ענין מועיל האמירה ועכ"פ שהם עצמם לא רצו לפרש שמועיל האמירה לש"ה דלהוי כאלו עדיין לא בא כלל ליד בעל אלא מודים לו בזה ולכן הוצרכו להסיע לדרך אחר ופירושם ג"כ תמוה כאמור וכל זה גרם להם מה שהבינו דהרשב"א ורמב"ן בחד ענין מיירי אבל האמת יורה דרכו דרמב"ן לא מיירי כלל בתנו לי וכאשר פירשתי בסי' הקודם אלא רמב"ן מיירי בתנו לשליח רק שמינה הש"ה על גט זה וחידש לנו רמב"ן דזה הוי ג"כ כבא ליד המגרש ואהא שפיר כ' הד"מ את דבריו וכאשר בארתי בדבור הקודם וזה ברור ודו"ק היטב וכזה יהיה ג"כ ביאור דברי רמ"א ז"ל בהגה"ה שם ולא הביא רק דברי רשב"א דכשבא ליד המגרש נסתלקו סו"ע ואין יכולין לכתוב גט אחר אפי' ליתן ליד הבעל והשמיט דברי רמב"ן ומש"ה לא כ' דבריו שבד"מ משום דבנדון דהרשב"א אין אמורים כלל דברי הד"מ ומ"ש רמ"א אבל נתן לשליח ולא אמר סתם כשבא ליד מגרש אעפ"י שעדיין לא נתן לש"ה נסתלקו סו"ע והנה העתיק לשון הרשב"א וכבר אמרתי בסימן הקודם דלאו דוקא הוא אלא שהשיב כך על השאלה יעו"ש כ"ז כראה לי ברור ונכון לאמתה של תורה ודלא כהח"מ וב"ש

ועכ"פ נ"ל דמדברי הח"מ וב"ש יהי' ראי' לספקא דידן והוא כי לפי שהבינו דרמב"ן ורשב"א בחדא מלתא מיירי הוצרכו לדחוק ולפרש פי' תמוה בדברי הד"מ ומדוע לא פירשו טפי דקאי מתחלת דברי הרשב"א ורמב"ן בתנו לשליח וכמו שרציתי לפרש בד"ה ואבאר לכן נ"ל דלא רצו כלל לפרש כך משום דקשיא להו ממ"נ דאם אמר לשליח מא' עד מאה ולא לסו"ע פשיטא דאין יכולין סו"ע לכתוב