נאות דשא רנא

ולכתוב אחר או דעכ"פ רשאים לשורפו ולאבדו בידים ולכתוב אחר או דלמא דוקא בנאבד מעצמו באונס כותבין אחר אבל אם מאבדין בידים ומכ"ש בעודו קיים עשו שליחותן ואין יכולין לכתוב אחר זהו מקום הספק בשאילתינו ומה שנ"ל בזה לפי מה שבארנו בטעמא דר"נ דאע"ג דכתיבה ונתינה הם ב' שליחות והוי לן למימר באבד דשליחות הראשון כבר נגמר מ"מ כיון שבגופו נולד ריעותא אשר מחמתה לא יוכל לי נתן הו"ל גם שליחות הראשון כלא נעשה ממילא זהו דוקא באבד אבל כל שישנו בעין כבר נעשה שליחות הראשון ואין יכולין לכתוב אחר כיון דלא נולד ריעותא בראשון ועדיין יוכל לינתן וכן אפי' האבידו ושרפו בידים אין יכולין לכתוב אחר והא דאמר ר"כ מי אמר אנחו בכיסייכו דהאי לישנא לכאורה משמע דכל שמונח בכיסם לא עשו שליחותן אין הדבר כך אלא כוונת ר"נ כאשר אבאר דהא היכי שאמר כתבו וחתמו ולא עשאן שלוחים ליתן אין רשאין באבד לכתוב אחר ולא אמרינן כיון דכוונת הבעל הי' שיתן הגט לאשתו ונולד בו דבר שלא יוכל לינתן נמצא לא נתמלא כוונת הבעל והו"ל גם שליחות הראשון כאלו לא כעשה הא לא אמרינן ולא אזלינן רק בתר דברי הבעל זה שעשאן שלוחים וכן בכתבו ותנו לשליח דקאמר הש"ס דמה שנתנו לשליח גמרו שליחותן כי לא אזלינן בתר כוונת הבעל שכוונתו לגרש אשתו מאחר שלא עשאן שלוחים על הגירושין ודוקא בכתבו ותנו לה שעשאן בפירוש שלוחים גם על הנתינה אז אמרינן דכל שנולד בו ריעותא שלא יוכל לינתן לא כגמר עדיין מעשה הראשון וזהו כוונת ר"נ מי אמר כתבו ואנחי בכיסייכו הרי עשאן שלוחין ליתן להאשה ממילא כיון שנולד ריעותא שלא יוכל לינתן לא נגמר גם שליחות הראשון וזה פשוט בדברי ר"נ אבל לא אמר האי לישנא למידק מיני' דכ"ז שמונח הגט בכיסם לא עשו שליחות הראשון דז"א דכל זמן שלא נולד בו ריעותא אשר מחמתה לא יוכל לינתן עשו כבר שליחותן הראשון ואין כותבין אחר ולכן אפילו שורפין בידים מ"מ כיון שכבר עשו שליחות באופן שהי' יכול לגמור גם שליחות השני כבר עשו שליחותן כי שליחות הראשון לא תלוי בשני לומר דכל שלא גמרו שליחות השני אז הוי גם הראשון כלא נגמר ומש"ה כל שלא נתנו להאשה יכולין לכתוב אחר הא לא אמרינן אלא שליחות שגמרו גמרו רק לענין זה תלוי שליחות הראשון בשני שאם כולד מעצמו איזה ריעותא בגופו אשר מחמתו לא יוכל שליחות השני לינתן וכיון שהבעל עשאן שלוחים גם על השני אזי בכי הא אמרינן שפיר דגם הראשון הו"ל כאלו עדיין לא נגמר כן נ"ל בזה ועתה אתחיל להביא ראיות לזה בע"ה

ראיה הא' הוא מדברי התוס' והרא"ש והר"ן שהבאתי ובארתי דבריהם דאם נמצא הספק פסול אחר שנתנו ליד האשה לא הי' ה"א כלל לכתוב אחר רק דעיקר חידושא דידהו אם נמצא הספק פסול ביד העדים ועדיין לא נתנו להאשה והשתא קשיא מאי קאמרי שמא הוא כשר ועשאן שלוחים הרי בידם להצניע הגט ולהניח בכיסם ואז יכולין לכתוב אחר אפילו אם לא הי' בו שום ספק פסול או שיכולין לשרפו אע"כ כדברינו ולדעתי זה ראיה גדולה כיון דהוכחתי פי' הזה בדבריהם מחמת קושיות עיין בריש דברינו ותו דאפילו ירצה הדוחה לדחות אותן הקושיות ויפרש דבריהם דמיירי שנמצא הספק פסול אחר שנתנו ליד האשה הא ליתא דא"כ מאי כתבו אם לא נאבד אלא שמסופקים דהאי לישנא משמע דאם נאבד היו כותבין אחר וא"כ ודאי מיירי קודם שנתנו ליד האשה דאחר שנתנו לה לא מהני מידי מה שנאבד א"ו כדאמרן

ראיה ב' אפי' אם נרצה לדחוק ולפרש דברי התוספת ורא"ש ור"ן הנ"ל דמיירי אחר שהגיע ליד האשה מה שאינו כ"ל ראי' אחרת מסדר כתיבת הגט להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ויאמר להם לכתוב ולחתום כמה גיטין עד שיהי' א' כשר כו' לפי שמחמירין הרבה חומרות כו' לפיכך צריך לעשותן שלוחין מעיקרא לכתוב ולחתום כמה גיטין שירצו עד שיהי' א' טוב כו' ואחר שיחתמו יתנהו ליד הבעל ויתנהו ליד האשה כו' עכ"ד הרי כ' הרא"ש דברים אלו בכל גיטין אשר הבעל עצמו מגרש ואין עושה אותם שלוחים ליתן להאשה וע"ז כ' דמחמת חשש שיהי' בו ספק פסול יאמר הבעל לכתוב כמה גיטין ובהא קשיא שפיר למה לי' לתקנה זו שיצוה לכתוב כמה גיטין הא בלא"ה כשימצאו ספק פסול ישרפו הראשון ויכתבו אחר ובהא ליכא למימר כנ"ל דנ"מ אחר שיהי' הגט ביד האשה אז יהיו רשאין לכתוב אחר בלי ציוו הבעל דהא ליתא דבכה"ג שנתנו הגט ביד הבעל והבעל גירש בו אשתו ודאי כבר עשו עדים שליחותן ונסתלקו ואפי' בפסול ודאי שנמצא בו נראה בכה"ג דעשו שליחותן וכמבואר בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסימן קכ"ב בד"ה וכ' הרשב"א על גט ארוסה כו' ע"ש בסופו וז"ל ועוד אתה צריך לדעת כו' תורף הדברים שכאשר כבר נתן המגרש את הגט ליד שליח שוב אין יכולין לכתוב גט אחר דבזה נתרצה לעשותו שליח ולא באחר עכ"ד ואף שלשון זה י"ל דהקפידא אינו רק על השליח להולכה אבל לא על הסופר והעדים מ"מ בתשובה רמב"ן שהביא שם הב"י בסמוך מבואר יותר וז"ל אבל אם עשאו שליח על גט הראשון שוב אין לסופר ולעדים לכתוב גט אחר ולא לשליח ג"כ להוליך גט אחר אלא מדעת הבעל ע"כ הרי דכל שלקח המגרש את הגט הפסול מיד העדים ונתנו לשליח כבר עשו עדים שליחותן ומכ"ש בשכבר נתנו המגרש לאשתו עצמה וא"כ ע"כ א"א דדברי הרא"ש הנ"ל יהי' מיירי בנמצא בו ספק פסול אחר שכבר הוא ביד האשה וא"כ יש ראי' לדברינו מיהו לכאורה מהכא ליכא שום ראי' די"ל לעולם שיכולין להניח בכיסם או לשרוף ולכתוב גט אחר מטעם דכל שעושה אותו שלוחים על ב' דברים ולא גמרו השני חשוב גם הראשון כלא כגמר והכא בדברי הרא"ש שאני שלא עשאן שלוחים רק לכתוב ולחתום והוא עצמו יגרש והתם ודאי דמי שכתבו עשו שליחותן ואפילו אבד ממש אין יכולין לכתוב גט א' זולת בנמצא פסול הוא דכותבין אחר משום דלא אמר להם כתובו חספא ואהא קאמר הרא"ש שפיר דשמא יהי' בו ספק פסול לפיכך טוב להנהיג וליכא ראי' כלל

אולם נ"ל דשפיר יש ראי' למה שאבאר אי"ה בסימן קל"ח בכל כה"ג דאומר כתבו וחתמו ושיתנו לידו והוא עצמו יגרש דאז אם כבר בא ליד הבעל אפילו נמצא בו פסול ודאי אפ"ה אין כותבין גט אחר כדמשמע מרשב"א ורמב"ן שהבאתי ואם נאבד מידם קודם שנתנוהו לבעל אז ודאי יכולין לכתוב אחר כמו בכתבו ותנו לשליח ונאבד קודם שנתנו לשליח דמה לי תנו לשליח או תנו לי ע"ש בדברינו (בד"ה והיכי) וא"כ שפיר איכא ראי' הנ"ל דהא ליכא למימר דהרא"ש בסדר הגט חשש שמא ימצא ספק פסול אחר שיהי' ביד הבעל דז"א דא"כ למה כ' שימצא ספק פסול משמע דאלו מצאו ודאי פסול לא הי' צריך להנהיג הבעל שיאמר כתבו עד מאה ואלו הוא ביד הבעל אפילו בודאי פסול אין יכולים לכתוב גט אחר ותו דכי אמר כתבו עד מאה לא מהני מידי דמיד שלקח הבעל הגט מידם כבר נסתלקו לגמרי וכאשר אבאר שם אי"ה אע"כ דהרא"ש חשש שימצא ספק פסול בעוד שלא יתנו להבעל דאז אי מצאו ודאי פסול לא הי' צריך להנהיג שיאמר הבעל כו' משום דהרא"ש לשיטתי' דס"ל בתנו לשליח דבנמצא פסול כותבין אחר ולא כהרמב"ם וה"ה בתנו לי וכאשר אבאר שם אי"ה ולכן לא חשש רק לספק פסול ולכן כ' טוב להנהיג כו' ובהיות כן שפיר איכא ראי' דכיון דמיירי בעוד שלא נתנו להבעל ואז בנאבד כותבין אחר א"כ מה צריך להנהיג הבעל הא יכול להצניע או לשרוף א"ו דזה לא דמי לנאבד דדוקא נאבד באונס כותבין אחר אבל כל שישנו בעין או שמאבדו בידים אין כותבין אחר ומש"ה כ' טוב להנהיג דלולי זאת לא הי' יכול לכתוב אחר אעפ"י שעדיין לא נתנו לבעל וממילא ה"ה בתנו לשליח אע"ג דבנאבד קודם שנתנו לשליח כותבין אחר אבל בשרפו קודם שנתנו לשליח אין כותבין אחר ושפיר יש ראי' וכאמור אמנם לפי עה שאכתוב שם אי"ה (בד"ה הנ"ל) סברא אחרת לחלק בין תנו לי ובין תנו לשליח דדוקא בתנו לשליח אם נאבד קודם שנתנו לשליח כותבין אחר משום דהנתינה לשליח הוי שליחות גמורה ומה לי אם עושה שליח ליתן לאשתו ומה לי ליתן לשליח שיתן לאשתו ושייך הכל לענין מעשה הולכות הגירושין אבל תנו לי זה אין נקרא שליחות כלל כי הוא יכול ליקח מעצמו מידם א"צ הוא לעשותם שלוחים ע"ז שיתנו לידו ולכן אין כאן רק שליחות א' דהיינו כתיבה וחתימה ולכן אם נאבד מידם קודם שנתנו לבעל אין כותבין אחר יעו"ש בדברינו א"כ אין ראיה זו ראי' כלל דכיון דמיירי הרא"ש שם כשהבעל עצמו מגרש וחשש שימצא פסול קודם שיתנו להבעל ואז אין יכול להניחו בכיסו או לשרפו דהא אפילו נאבד לא מהני בזה ממילא ראיה זו תלוי' בספק זה שאבאר אי"ה שם

ראיה ג' מכתבי מוהרא"י סימן ל"ח הובא בקצרה בב"י סי' קכ"ב וז"ל מורי הגאון הי' מדקדק לומר עד שיהי' כשר לדעתו בין בכתיבה בין בחתימה שאם יאמר בכתיבה לחודי' אולי יהי' שום ספק בחתימה ואז עשה הסופר שליחותו ומסתמא ה"ה לעדים ג"כ ואולי אחר שיחתמו יראו שום נדנוד בכתיבה מה שלא ראו קודם חתימה ע"כ ביאור דבריו דמורו הי' מדקדק לומר לסופר בין בכתיבה בין בחתי מה משום דחשש שמא יארע פסול בחתימה נהי דאם יארע ודאי פסול בחתימה יוכל הסופר ככתוב אחר כדברי הרשב"ץ שהביא הב"י שם דכל זמן שלא נחתם לא עשה גם הסופר שליחותו מ"מ שמא יהי' ספק פסול בחתימה וניחוש שמא הוא כשר ואז נהי דהעדי' עדיין לא עשו שליחותן ע"י שאמר להם חתמו מא' עד מאה מ"מ הסופר אינו רשאי לכתוב אחר כיון דלא ציוה לו לכתוב עד מאה רק עד שיהי' כשר בכתיבה וכבר היה כשר בכתיבה לכן יאמר בין בחתימה וע"ז כ' מוהרא"י דמסתמא כמו שהי' מורו מדקדק בסופר ה"נ הי' מדקדק לומר לעדים בין בכתיבה ובין בחתימה ואהא כתב דלכאורה בעדים ל"צ לזה דממ"נ אם יארע ספק בכתיבה לא יחתמו כלל עליו ויכתוב הסופר אחר ואם לא יארע בכתיבה ספק חתמו שפיר ואצ"ל לעדים רק עד שיהא כשר בחתימה אהא כ' דחיישינן אולי יארע ספק בכתיבה ולא ירגישו בו עד אחר החתימה דאז אעפ"י שהסופר יוכל לכתוב גט אחר מ"מ העדים לא יוכלו לחתום שכבר הי' גט כשר בחתימה לכן יאמר להעדים ג"כ בין בכתיבה כו' זהו ביאור דברי מוהרא"י ז"ל מבואר מדבריו דבאמירה לסופר בין בחתימה לא הוצרך לחשוש שלא ירגישו מיד בהקלקול אלא כ' סתם שמא יהי' שום ספק בחתימה והשתא בין אי מיירי מהרא"י באומר כתבו ותנו לאשתי בין בכתבו ותנו לי יש הוכחה לדברינו מדחשש שמא יארע ספק בחתימה וירגישו בו תיכף א"כ לא יתנוהו כלל לאשה ויוכל הסופר לכתוב גט אחר כמו באבד או יוכלו לשורפו אע"כ דלא מהני שישרפוהו והכא ליכא לפרש שחשש אולי אחר שיגיע ליד האשה אוליד הבעל ירגישו בהספק פסול דהא מיירי שירגישו מיד בהקלקול א"ו כדאמרן אמנם כמו שכתבתי בראי' השנית דלפי מה שאבאר אי"ה לקמן סי' קל"ח דבכתבו ותנו