נאות דשא רלד

דה"נ לענין הכשר חם כולו משום שכ' הט"ז בי"ד סימן קכ"א דבליבון ודאי ליכא למימר הכי משום דהליבון אינו מוציא השמנינות הבלוע מתוכו רק ששורף את אשר בתוכו במקומו דהיינו מה שמונח תוך האש אבל מה שחוץ לאש אינו נשרף ובהגעלה הוא שמוציא את הבלוע מתוכו שפיר איכא למימר שמוציא גם מה שחוץ ממנו אבל בליבון לא ומזה מוכיח הר"ן דחם מקצתו חם כולו לא אמרינן בהכשר ואחרים אמרו דאמרינן ח"כ והא דמהני כאן למה שתוך הקתא היינו משים שגורסין והדר מעיילינהו ולקתייהו ברותחין ר"ל שאחר הליבון הכניס גם הלהב ברותחין ובהגעלה כבר אמרנו דאמרינן חם מקצתו ח"כ גם לענין הכשר ומוציא בהגעלה גם את הנבלע במה שבתוך הקתא דודאי הגעלה דקתא אינו מועיל שלא באו לשם המים כלל וע"ז משיג הר"ן דז"א דא"כ הליבון לא מהני שהרי חזינן דלהב לרב אשי בעי ליבון דוקא וא"כ הליבון לא מהני דהא מה שבתוך הקתא לא נתכשר רק בהגעלה והגעלה לא מהני זהו כוונת הר"ן ז"ל ועיין בסמוך

ועכ"פ יצא לנו מזה דבמה שבתוך הקתא א"צ ליבון ואע"ג דסכינים שלנו עכ"פ בלע מה שבתוך הקתא ברותחין כמו הקתא עצמו שהרי השמנונית מגיע עד לשם מ"מ נכשר בהגעלה ולא בעי ליבון משום חם כולו אלא כדברי הר"ן ז"ל ואע"ג דלכאורה נראה דראיות הר"ן ז"ל לאו ראי' הוא כלל שהרי כ' שם אח"כ דהא דפסק הלכתא ברותחין גם רב אשי הכי ס"ל אלא שהחמיר על עצמו וכ"כ התוספת שם ובחולין ועיין בט"ז סימן תנ"א מבואר יותר דרבינא בעי מרב אשי משום דבידע דבסכין של חמץ ראוי להחמיר עצהיו"ט ממה שהוא מצד הדין וקאמר לי' חדתא ואמר לי' מאן דלא אפשר א"ל כעין חדתא ומ"מ מאן דאפשר ל' יעשה חדתא לגמרי ואע"ג דרב אשי דאפשר לי' קאמר נמי כעין חדתא קאמינא היינו למאן דלא אפשר לי' כמ"ש שם המג"א אבל למאן דאפשר יעשה חדשים והעלה שם מתוך זה דג' מדות יש בסכין הא' הוא מה שהוא מצד הדין דהיינו אידי ואידי ברותחין ב' הרוצה להחמיר יותר ילבן הלהב ג' הרוצה להחמיר ואפשר יעשה חדשים ע"ש היטב נמצא לפ"ז מי שמלבן הלהב הא שאינו קונה חדשים היינו משום דלא אפשר לי' וכל אדם א"א לו להחמיר רק במה דאפשר לי' נמצא אותו הלהב אשר בתוך הקתא דג"כ א"א לו ללבנו הוי ליה לענין זה כקניות חדשים לגמרי דלא אפשר לי' ואינו קונה ה"נ לענין זה ונמצא דליכא לכאורה שום ראי' מ"מ אין בידינו להחמיר כלל בהא שהוא כבר הסכמת הפוסקים. ועוד נראה דהר"ן מביא ראיה דכיון דחזינן דרב אשי החמיר על עצמו לחוש לדברי חבריו שאינם מחלקים בין היתרא בלע לאיסורא בלע כמ"ש הר"ן שם אח"כ וחשש דלמא גם בהיתרא בלע בעי ליבון מש"ה ליבן א"כ קשה הא עדיין לא הועיל וזה אין שייך כלל לומר שאדם יעשה חומרא בלא טעם מה שאיני לא לעזר ולא להועיל דהרי ממ"נ אם הוא כדברי חבריו לא מהני ליבון זה ואם שלא כדברי חבריו לא צריך ליבון כלל וכיון דעכ"פ עביד כשמעתי' למה לי החומרא הזו והכי דייק לשון הר"ן היטב שכ' ולא נהירא דאם כן פרזילייהו בנורא לא מהני ולא מידי דלכאורה אין לשון זה מדוקדק והכי הו"ל לכתוב ולא נהירא דהא אמרינן פרזילייהו בנורא דבעי ליבון דוקא אלא כוונתו כנ"ל דא"כ פרזילייהו בנורא לא מהני כלום ר"ל כיון דע"כ אתה צריך לעשות כשמעתך דהיתרא בלע די בהגעלה א"כ לא מהני הליבון כלל לענין להחמיר א"כ למה החמיר כלל במידי דלא מהני כלל וזה ברור ופשוט מאוד בכוונת הר"ן ז"ל ובאמת זהו דעת האחרים החומרים שסמך על הגעלה דלכאורה איך עלה כך על דעתם הא אמר פרזילייהו אלא כוונתם כנ"ל דבמה דאפשר החמיר ובמה דלא אפשר לא החמיר והר"ן סתר דבריהם מתוך מה שכתבתי דכיון שבא רב אשי לחוש לדברי חבריו א"כ מה מהני הליבון נמצא דין זה ברור הוא דליבון לא בעי הלהב שבתוך הקתא אלא הוי די לי' בהגעלה כיון דלא בלע רק ע"י רותחין כמו הקתא אבל מ"מ הא נ"ל פשוט דלא גרע מגומות כיון שהלהב עומד בין שני חתיכות ואין לסכין כזה שום תקנה כלל וכ"כ הט"ז סימן תנ"א סק"ה והמג"א סק"ה בשם הב"ח וז"ל ואם הקתא קבע במסמורים קטנים אין מועיל הגעלה כי יש גומות במקום המסמורים ע"כ והיינו כאשר פירשתי דלא מיירי כלל הש"ס והפוסקים רק מאותן סכינים שבארתי לעיל אבל באלו בעי ליבון דוקא וכבר כ' הט"ז שם סקי"ו דאע"ג דגבי ידות הכלים בדיעבד מותר אם לא הגעילן אבל גבי קתא של סכין פסול אפילו בדיעבד א"כ בנ"ד דבעי ליבון דוקא פסול אפילו דיעבד בלא ליבון ולכן אע"ג דהכא הוי כדיעבד שיצטרך לשבר הסכין אפ"ה אסור ואין לקתא שום תקנה משום שיש בה חתיכות וחלקים וגומות והלהב ילבן באור בפ"ע משום שיש בו ג"כ גומות כנ"ל ועמ"ש אי"ה לקמן

ולענין הקושיא שהקשיתי לעיל על המחבר דפסק דבסכינא דפסחא טעמא דדי בהגעלה משום דסכין לא הוי תשמישו על ידי האור משום דאזלינן בתר רוב תשמישו ולמה פסק ביורה דעה בסכין של נכרים דבעי ליבון דוקא עיין בדברינו לעיל שהארכנו בע"ה

הנראה ליישב חומר הקושי' בכדי שלא יהי' תמוה כ"כ דהנה הא מלתא גופא שפסקו הרבה מהפוסקים דכל כלי הולכין אחר רוב תשמישו אינו מובן כלל למה לא ניחוש בהא למיעוטא ומה לי אם נשתמשו בו פעם א' ע"י האור או הרבה פעמים סוף סוף כיון שבלע האיסור ע"י אור אינו יוצא כ"א ע"י אור ובשלמא סברות ר"ת שכתבו שם התוס' בחולין דל"ח שנשתמשו ע"י אור א"ש דכיון דרוב תשמישו שלא ע"י אור ל"ח למיעוטא דלמא אתרמי אבל סברות אלו הפוסקים דאע"ג דודאי נשתמשו בו ע"י אור מ"מ אזלינן בתר רוב תשמישו אינו מובן כלל וע"כ צ"ל סברתם כיון דהתשמיש ע"י האור הוא באקראי ולא בלע ע"י האור רק דבר מועט קים להו דכל מה שישתמש בו ויפלט ממנו יהיה ששים נגד מעט הלזה הבלוע ודומה זה לדין המבואר בי"ד סימן צ"ט וסימן קכ"ב דכלי שבלוע איסור רק בדבר מועט אם דרך הכלי להשתמש בו בשפע מותר משום דודאי יהיה ששים ע"ש ה"נ כאן כיון דאינו בלוע רק מעט באקראי בעלמא קים להו לרבנן שיהי' ששים בכל מה שישתמש בו ובפרט שהוא אינו משתמש היתר רק ע"י רותחין דהרי התשמיש ע"י אור הוא באקראי וממילא הבלוע ע"י אור אינו יוצא ע"י רותחין עד שמחמת זה רצה ר"ת בחולין בתוס' דף ח' ד"ה כשליבנה להתיר בהגעלה משום דמה שיופלט ברותחין יהי' נפלט בהגעלה ראשונה ומה שנשאר בתוכו הבלוע ע"י אור שאינו יוצא ע"י הגעלה לא יצא גם ע"י רותחין רק שהתוס' כתבו שפולט מעט מעט תמיד בכל הגעלותיו ע"ש נמצא כיון שאינו בלוע על ידי אור רק מעט באקראי בעלמא ואח"כ אינו יוצא ג"כ רק מעט מעט והוי מיעוטא דמיעוטא ובודאי יהי ס' נגדו ואף אם לעת רחוק ישתמש בו ע"י אור כבר יהי' נבלה הבלוע בתוכו ולא ישאר בו רק מעט ע"י שנפלט תמיד בכל הגעלות כך צ"ל לסברות הפוסקים הנ"ל דבלא"ה אין טעם כלל לדבר וסברא זו נזכרה הרבה פעמים בדברי האחרונים עיין בדיני סכין בסימן י' ובסימן צ' תמצא סברא זו ואין להקשות הא בחמץ בפסח פסקו כך ובחמץ בפסח קיי"ל דאוסר במשהו נראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתי' אזיל דס"ל דטעמא דחמץ אוסר במשהו משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולפ"ז למה שמבואר בי"ד סימן ק"ב דהא דדשיל"מ לא בטל היינו דוקא בממשו של איסור אבל טעם הבלוע בטל א"ש דבה"ג כיון דליכא רק משהו בטל שפיר והשתא מיושב היטב מה דפסק בסכין של נכרים דבעי ליבון היינו משום דחיישינן שמא נשתמש בו הנכרי ע"י האור תקרובת ע"ז דקיי"ל בסימן ק"מ דאוסרת במשהו ואפי' טעם הבלוע אוסר במשהו ממילא בהא לא אזלינן כלל בתר רוב תשמישו כיון דאוסר במשהו וא"ש פסק של המחבר אליבא דכ"ע ואין חולק עליו רק ר"ת שבתוס' חולין שאמר דלא חיישינן כלל דלמא אתרמי ונשתמש ע"י האו' לדידי' סגי בהגעלה אבל אנן כיון דפסקי' דשפיר חיישי' רק דאזלי' בתר רוב תשמישו לכן בסכין של נכרים לא שייך זה ובעי ליבון דוקא והר"ן ז"ל בפ' כל שעה כ' ג"כ דאפי' אתרמי ואשתמש בו ע"י אור די בהגעלה משום דאזלי' בתר רוב תשמישו היינו נמי משום דהוא מביא שם באותו פרק רק טעמא דהרמב"ם דהוי דשיל"מ וכל אלו הפוסקים דס"ל דהולכין אחר רוב תשמישו ה"ה הרי"ף והר"ן והרמב"ם כולהו ס"ל טעמא משום דשיל"מ והרא"ש דלא ס"ל טעמא משום דשיל"מ לא הוזכר כלל בשום מקום דהולכין אחר רוב תשמישו אדרבא דעת תלמודו ר"י דאין הולכין כמבואר בסימן תנ"א סעיף וי"ו בהגה"ה ע"ש

נמצא דלשיטת הרמב"ם והרי"ף מיושב היטב קושיות התוס' וכל הגאונים מה דבחולין משני כשליבנה באור ובפסחים די ברותחין משום דבחולין מיירי בסכין של תקרובת ע"ז דשם לא אזלינן בתר רוב תשמישו אבל בשאר דברים אזלינן בתר רוב תשמישו רק דהתוס' ור"ת והרא"ש לא ס"ל דאזלינן בתר רוב תשמישו כמבואר בדבריהם שהרי לא כתבו רק דל"ח דלמא אתרמי משום דאי ידעינן הוי איסור לכן הקשו קושיא זו אבל להפוסקים הנ"ל א"ש ומה"ט לא הקשו התוס' בחולין מאותה סוגיא גופ' דקאמר בסכין טרפה בחמין משום דהתם פשיטא דהא ידע שלא נשתמש בו ע"י אור כמ"ש מוהרש"א ז"ל אבל מסתם סכין יפה הקשו דממ"נ אם חיישינן דלמא איזה פעם אתרמי ניחוש נמי גם התם וע"ש, במהרש"א ועוד לאלוה הרבה מלין אבל אין להאריך עוד יותר בזה סוף דבר יצאו סכינים שלנו באיסור מחמת הלהב שבתוך הקתא וגם הקתא גופי' מחמת שהוא חתיכות וחלקים אין להם תקנה כלל

ואולם בסכין זה שאנו עסוקין בו נ"ל דקלקלתו תקנתו ואפי' הגעלה אינו צריך כאשר יבואר אי"ה דהנה ביו"ד ס"ס קכ"ב ע"ש באורך בדיני כלי ישראל שהיו ביד עכו"ם ויש לפלפל הרבה באותו הדינים אך בשאלתינו אין צורך כלל. כי אפילו להט"ז שמחמיר בזה יותר מ"מ בזה שרי כדמסיק הט"ז שם בשכח ביד עכו"ם ולא הניחו בידו במזיד ושהה ביד עכו"ם יותר ממע"ל דאיכא ס"ס שמא כבר עבר מע"ל מעת שנשתמש בו ואת"ל לא עבר מע"ל שמא בדבר פוגם נשתמש בו אזי הכלי מותר רק שאם אפשר בהגעלה יגעילנו וכלי חרס מותר ע"ש בסוף הסימן ממילא בנ"ד ששהה כ"ב ימים ביד עכו"ם וגם כבר הוא ביד ישראל כמה ימים א"כ פשיטא דהסכין מותר ואע"ג דהצריך הט"ז הגעלה מ"מ הא כבר העליתי דאין מועיל הגעלה לסכינים הללו כלל ממילא קלקלתו תקנתו והו"ל ככ"ח ומותר ואפי' מצד חומרא בעלמא אין להחמיר להגעילו כיון דאין ההגעלה מועיל לו וכמו שכתבתי לעיל