נאות דשא רטו

שיהי' הורדא כך בתואר קצת והו"ל יתרת בצורת האבר ואפשר דגם בשאר אברים כך הוא דאם יש להיתרת מקצת מצורת האבר נמי אסור ותו דבמרדכי בפח"ט גבי הא דאמר הש"ס וה"מ מגואי אבל מגבא אפי' כט"ד טרפה ע"ש במרדכי שמוכיח מזה דבשאר אברים ל"א י"כ אם אין להיתר צורת האבר וע"ש באורך תראה מבואר בדבריו דלענין זה חמיר ריאה משאר אברים דאע"ג שאין להיתר לגמרי צורת האבר כל שיש לה מקצת צירה שפיר אמרינן בי' י"כ משום דליכא למתלי במילי אחרינא דהא ע"כ ריאה הוא וע"ש עוד באורך מלתא בטעמא לכן בכל אותן האופנים שחשב שם הש"ך בסקי"ז יש לאסור אף בה"מ כיון דכל האופנים שם אינם אמורים אלא בתואר קצת דאלו בצורת אונא לגמרי מתיר שם וממילא כיון דיש לו תואר קצת אסור אף בה"מ כן נראה לפי עניות דעתי

שאלה קכ"ב

ומתוך דברינו נבאר דין שני ורדות בשורש אחד ואחת גדולה מהשני' והקטנה שינתה מקומה אם יש בזה מקום לאסור או לאו

והנה בריש סי' ל"ה מבואר לענין אם הקטנה הפוכה או שינתה תוארה דכשר משום דתלינן דהקטנה הוא היתרה ואין הפוך ושינוי תואר מזיק בורדא יתירה עיין שם וכתב שם התבואת שור דדוקא הפוך ושינוי תואר דאינו רק ממנהגא מתירין בכה"ג אבל בשינתה מקומה שהוזכר בתוספות אין להתיר בכה"ג ע"ש והוזכרתי דבריו לעיל (בסימן ע"ג בד"ה ואיברא ובסימן פ"א בד"ה ובתחלה ובסימן פ"ג בד"ה והשתאא) ופלפלתי עפ"י דבריו בכמה ענינים ועכשיו באנו לדון על גוף דינו ונ"ל לדון בזה להכשיר דהנה בדברי התבואת שור הנ"ל לאסור בשינתה מקומה הואיל ומוזכר בתוספות יכולים אנו לפרשו בשני טעמים הראשון לומר דדוקא בהיפוך ושינוי תואר שהוא רק מנהגא בעלמא סמכינן לומר שאינך מזיקים ביתירה ואורחי' דיתירה בכך אבל בשינוי מקום אמרינן אולי גם ורדא יתירה לאו אורחי' בשינוי מקום והשני דלא סמכינן באיסור דשינוי מקום לומר שהקטנה היא היתירה וחיישינן שמא היא העיקרית ונהי דלא מסתבר שהקטנה תהי' העיקרית והגדולה טפלה לה מ"מ חיישינן שמא שניהם עיקרים וחיותן נחלק ומש"ה כל ריעותא האוסר בורדא העיקרית אוסר בשניהם כיון דשניהם הם עיקרית וכאשר הארכתי בביאור ענין זה בסימן פ"א (בד"ה עוד מטעם) ועמ"ש בריש סימן פ"ט זהו ביאור דברי התב"ש ונשיב על ראשון ראשון דהנה למה שבארתי בסי' הקודם דאפילו ב' ורדות שאין להם שורש א' וא' שינתה מקומה יש להכשיר בה"מ רק דאסרינן דלמא קיי"ל כהפוסקים דשינוי מקום בורדא אורחי' בהכי ע"ש א"כ נסתר טעם הראשון וכשר בנ"ד ממ"נ דאם השינוי מקום אורחי' א"כ ב' ורדות בשורש אחד כשר ואי לאו אורחי' א"כ בלא"ה כשר בה"מ וכיון דבה"מ כשר ודאי בממ"נ ממילא דאף באין ה"מ יש להכשיר לפי מה שבארתי בסס"י קי"ז דכל היכי דבה"מ שרי אזי אי אית בי' עוד ספק מותר אפי' באין ה"מ ממילא בזה דאפילו אי נימא דשינוי מקום ביתירה לאו אורחי' כשר בה"מ א"כ כיון שיש ספק דאולי שינוי מקום אורחי' הוא בורדא יתירה ומכ"ש שיש לצרף סברות הפוסקים דבכל ורדא אורחי' בשינוי מקום ממילא כשר אף באין ה"מ ונ"ל דזהו עצמו טעם האי דינא דקטנה הפוכה או שינתה תוארה דכשרה והארכנו בזה לעיל בסימן ע"ג לפלפל מה דלכאורה קשה הלא הריאה שהוא כולה גוף אחד וכל מה שמזיק בגוף הריאה מזיק ג"כ בורדא היתירה והוצרכנו להאריך בזה ולבאר דקים להו דשינויים אלו אין מזיקים בורדא יתירה ולהנ"ל אפשר דלא צריכין כלל לזה ובפשיטו א"ש דבאמת הפוך ושינוי תואר אין בו משו' לתא דניקב וקלקול אלא נוכל לומר בו ב' טעמי' או דכיון דאורחי' דורדא לאו הכי אין זה ורדא כלל והו"ל חסרה הורדא או דהו"ל יתרת מקמא בצורת ורדא דלאו אורחי' וממילא בכה"ג דיש ב' ורדות בשורש א' והקטנ' יש בה שינויים אלו אין כאן שום מיחוש דחסר ורדא אין כאן דהא ורדא העיקרית הוא כתיקונה ומשום יתרת מקמא ליכא כיון דאין שם מקום האונות כשר בה"מ כאשר בארנו כ"פ ושני ורדות אין כאן אע"ג דשניהם עומדים במקום הורדא דהא יש להם שורש א' נמצא אין כאן שום מיחוש רק דעכ"פ שלא במקום ה"מ הוי לן לאסור בכה"ג מטעם יתרת מקמא דאסור אף שאין שם מקום האונות כדברי הנה"כ בקו"א דיתר כנטול והו"ל כניקב הריאה ע"ז אמרו הם דמסתבר להו מצד הסברא דורדא יתירה דרכה בשינויים אלו ואף אם לא נסמוך ע"ז בבירור להתיר מ"מ מידי ספקא לא נפקא וכיון דבה"מ שרי בלא"ה לכן כשיש ספק מותר אף באין ה"מ וא"ש ולא צריכינן למימר דקים להו בבירור דאינו מזיק ביתירה מסתבר לסמוך על סברא זו דנהי דמצד הסברא כך הוא דהא עיקר התואר וההפוך של ורדא לא נמצא בש"ס רק דאמרו דכיון דתוארה ידוע ועפ"י תוארה קראוהו בשם זה וכשאין לה התואר שרגילה בו אין שמה ורדא ממילא בהיתירה דליכא סברא זו י"ל דמסתמא אורחי' בכל גווני נמצא דמצד הסברא הוא כך מ"מ דוחק לומר לסמוך להיתר על סברא זו ואין מדמין בטרפות אבל להנ"ל ניחא דאעפ"י שהדבר הוא שקול לכאן ולכאן והוי ספק שרי ג"כ וכאמור ואי קשיא לפ"ז נכשיר אפילו בשניהם שוין דכתבתי בסימן פ"א (בד"ה ואכתי) דמה דלא אמרי' היכי דשניהם שוין דתולין הקלקלה במקולקל ויהי' שינוי תואר' לראיה שהיא היתירה היינו משום דקים להו להבדי' דאין הפוך ושינוי תואר קלקלה כלל ביתירה יעו"ש בדברינו וממילא דלמ"ש כאן דמסופקים אולי אף ביתירה לאו אורחי' א"כ נימא תולין הקלקלה כו' הא לאו קושי' דהא בלא"ה אסרי הבדי' מספקא שמא זו היא העיקרית וה"נ אע"ג דמסופקים אי אורחא כך ביתירה או לא אסרי לה מספקא ואין לומר שיהיה עכשיו ס"ס דשמא לאו אורחי' ביתירה ותולין הקלקלה כו' ואף אם ת"ל דאורחא דלמא זו היא היתירה אותה שנתהפכה דהא ליתא דהא הכל ספק אחד אם זו היתירה או לא וכן נמי לטעם השני שבארתי שם בסימן הנ"ל (בדבור המתחיל עוד מטעם) אתי שפיר גם כן דאין כאן ספק כלל משום דכל היכי ששניהם שוים חיותן הוא שנחלק והו"ל שניהם עיקרים ע"ש

וההיא שכתבתי בסימן פ"ב להכשיר בורדא קטנה הפוכה אם יש עלי' עוד ריעותא ולא הוי ב' לריעותא מטעם כיון דקים להו להבדי' דאינו קלקלה כלל בורדא יתירה ע"ש בהא לא הדרא בי דאע"ג דכתבתי כאן דהבדי' מספקא להו אם הוא אורחא בורדא יתירה או לא מ"מ אין כאן אלא ס' ב' לריעותא שהסכמנו כמה פעמים דשרי. ותו דבלא"ה נראה דשרי התם לפי מה שביארתי כאן דהיפוך או שינוי תואר אין בו דררא דניקב כלל וכל עיקר מה שאנו חוששין בהם הוא רק משום דאינו ורדא כיון דלאו אורחי' דורדא בהכי והו"ל חסרה ורדא או יתרת מקמא ממילא כאן שהם בשורש א' ולית ביה חשש דחסרה הורדא רק חשש דיתרת וכבר ביארתי בסימן ע"ה דיתרת אינו ריעותא כלל להצטרף לב' לריעותא והפרי מגדים שהבאתי דבריו בסימן פ"ב שחקר בזה אי הוי בכה"ג ב' לריעותא לשיטתי' אזיל דס"ל דיתרת מצטרף עם עוד ריעותא אבל לפי דברינו שרי בלא"ה וכאמור סוף דבר שביארתי מה שנ"ל בטעם דין דקטנה הפוכה או שינתה תוארה דכשרה וממילא נמי דה"ה באם הקטנה שינתה מקומה דשרי דממ"נ אי אורחי' דיתרת בהכי כשר ואי לאו אורחי' והו"ל יתרת מקמא כשר ג"כ ודוקא בשניהם שוים וא' שינתה מקומה הוא דמטריפין משום שמא זו היא העיקרית וכששינתה מקומה הו"ל חסרה הורדא או מהטעם השני שביארתי בסימן פ"א דחיותן נחלק ושניהם עיקרים והו"ל ג"כ חסרה הורדא. אבל בקטנה שינתה מקומה כשר ואפילו יש גם עלי' בועא או שאר ריעותא ג"כ כשר וככל מה שביארתי בהיפוך ושינוי תואר דאין שום חילוק עוד ביניהם כי התב"ש מחלק לומר דדוקא בהיפוך ושינוי תואר העמידו אותם הבדי' על דעתם וסברתם דאינו מזיק ביתירה אבל בזה לא העמידו ולפי מה שביארתי דגם בהיפוך וש"ת לא הוצרכו כלל לעמוד על סברתם אלא דאפילו אם הדבר ספק הוא ג"כ מותר ממילא ה"ה בשינתה מקומה ונתבטל הטעם הראשון

הטעם השני נ"ל ג"כ לסתור דהרי דעת הצ"צ בסימן צ"ח דאפילו באיסור ברור שהוא מדינא דגמרא סמכינן ג"כ על סימן דקטנות ע"ש ואע"ג שסתרתי דבריו לעיל (בסי' פ"ג) ע"ש שהוכחתי דבאיסו' ברור לא סמכינן על סימן דקטנות מ"מ היינו דוקא באיסור ברור משא"כ דין שינתה מקומה אשר רוב בנין ומנין מהפוסקים מכשירין ואע"ג שהוכחתי בסימן הנ"ל דגם לענין איסור ב' ורדות אין מועיל סימן דקטנות ע"ש מ"מ הדבר פשוט דאין ערך שינתה מקומה לדין ב' ורדות משום דדין ב' ורדות דהו"ל כחסר ורדא שרבים מהקדמונים פוסלין משא"כ שינתה שלא נזכר כלל בשום דברי הקדמונים בזה לאיסור רק בתורת יתרת מקמא ואנן הא מכשירין יתרת מקמא ואפילו שהוא בצורת ורדא כשר עכ"פ בה"מ כאשר בארתי לעיל רק שאנו אוסרים בשינתה מקומה מטעם חסרה הורדא וזה לא נזכר בקדמונים ואע"ג די"ל דכיון שכתבו התוס' וסייעתם דלאו אורחי' ואסור משום יתרת מקמא א"כ ממילא נמי דהו"ל חסרה הורדא רק שהתוס' עומדין בשיטת המכשירין חסר ורדא לכן לא אסרו רק משום מקמא וממילא דה"ה לדידן דאסור ומשום חסר ורדא דמה לי הא מה לי הא דהכל תלוי בחד טעמא דאי לאו אורחי' לשנות מקומה הו"ל חסרה הורדא וגם יתרת מקמא מ"מ פשיטא דלא דמי שינתה מקומה לב' ורדות דב' ורדות ודאי לאו אורחי' ובזה התוס' מסופקים אם אורחי' או לא ודעתם נוטה להוכיח מהש"ס דמותר רק כתבו בשם מורי הרב דנדי לאסור ונוכל לומר דטעם האוסרי' משום דמספקא להו שמא לאו אורחי' וא"כ דוקא לשיטתם דאסרי יתרת מקמ' וס"ל דהוא איסו' מפור' בגמ' מש"ה אפי' כי מספקינן אי אורחי' בשינוי מקום הו"ל ס' יתרת מקמא ואסור משא"כ לדידן דמכשירין מקמא ואין כאן רק ס' חסרה הורדא שאפילו רבינו אפרים שאוסרו מ"מ אינו אוסרו רק מאומדנא אבל אינו מבואר בגמרא לשום דעה לכן יש להקל בספקו וא"כ לא מצינו בשום קדמון מבואר שיהי' לדידן אסור שינתה מקומה וא"כ הוא איסור קל וראוי שפיר לסמוך בו על סימן דקטנות כמו בהיפוך ושינוי תואר ותו דודאי אפילו באיסור ברור דלא סמכינן על סימן דקטנות מ"מ הדבר ברור דאין אנו חוששין לומר שהקטנה היא העיקרית והגדולה היא היתירה דזהו ודאי דבר שאין הדעת סובלתו רק דחיישינן שמא חיותן נחלק ושניהם עיקרים וזה ברור. וממילא פוק חזי כמה ספקא איכא בהא מלתא א' שרוב הפוסקים מכשירין חסר ורדא ואם תמצא לומר