נאות דשא כא

הם שמות מחולקים ומתחלפים וא"כ מאין ולאין נבא לומר לכתוב כפי הנחתו הראשונה ואשכחן אפי' אם השם שקורין אותו עכשיו הוא פירוש וביאור לשם הנשתקע כמו חיים ביבאנטע כ' הב"י דאם מזכיר גם שם חיים ושם חיי' נשתקע ממנו פסול וגם לדברי החולקי' בזה על הב"י נראה דמודי כאן ובדברי הב"ש ראיתי סתירה בזה מ"ש בשם מרגליות פעריל דאף שלא נקראת בשום פעם בשם מרגליות מ"מ אם שם העריסה הי' מרגליות כותבין מרגליות המכונה פעריל יעו"ש הרי להדיא דע"י מה שנקראת בשם הכינוי שהוא פירוש שם הקודש לא חשיב שם:

הקודש נשתקע ודלא כהב"י הנ"ל ובאות ש' פסק הב"ש דאם שם העריסה הי' שמחה ונקראת רק וורידא כותבין רק שם וורידא וצ"ע אבל מ"מ בנ"ד מהכ"ת לכתוב השם הניתן לו מתחלה ונשתקע ואמנם אפשר לומר דטעמו של הנ"ש דכאן עדיף טפי מנדון של הב"י והיינו ע"פ מה שראינו בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קי"ד בשם גרשון וגרשום ח"ל שם ויש צדדים לומר דשמות הללו גרשון וגרשום קרובים זה לזה במבטא ובני אדם לא דייקי כולי האי ולא חשיב נשתקע ממנו שם גרשום במ"ם עכ"ל וכעין זה אפשר לומר גם כאן דס"ל להנ"ש דבמקומות שקורין בחירי"ק מסתמא ניתן לו השם בתחלה כך ביו"ד ולא חשיב נשתקע כלל בזה ע"י קריאת העולם ועיין בב"ש בשם פריבא ובריבא שכ' שם וז"ל אלא בשמות הדומין זה לזה אז הוי כאלו לא נשתקע כלל עכ"ל והם כדברי הג"פ הנ"ל ואף שעדיין יש לגמגם על דברי הנ"ש מצד החתימה דאלו דוקא מחמת קריאת העולם ולא דייקי במבטא כולי האי שפיר מחשבינן כאלו נקרא עתה שם הראשון משא"כ בכתב שהפרש נראה וניכר הוא לעין כל מה"ת לומר כן אך אפשר לומר דס"ל להנ"ש כעין מ"ש מוהרח"ש בתשובה סי' יו"ד וז"ל מ"ש הפוסקים שהולכין אחרי החתימה היינו שיש לו ב' שמות מחולפים כמו ראובן שמעון אז רואין באיזה שם חותם אבל בשם א' בענין כתיבת האותיות כו' דאם הוא כ' בשינוי אותיות הוא טעות שלו עכ"ל והביאו הב"ש בקצרה בשם יהושע ע"ש ואף דבשם כליפא וחליפא לא ס"ל כן להב"ש וכמו שהביא כת"ר מ"מ אפשר דס"ל להנ"ש דבקומות שכולם נקראים זיסקינד הוי כאלו נודע בבירור שגם זה נקרא כן אלא שטועה א"ע בחתימתו כן נ"ל בטעמו של הנ"ש בזה לכן שפיר אמר כת"ר בזה דיש לכתוב ב' גיטין ומה שחשש כת"ר שאין ליתן ב"ג אלא מדוחק לדעתי בנ"ד הרוצה לצאת דעת הנ"ש בזה אין מזחיחין אותו ועיי' מ"ש הג"פ בסי' הנ"ל ס"ק ק"ו שהאריך בזה ולבסוף כ' איברא שיש פעמים שכותבין ב"ג משום גימגום בעלמא כלומר שאין ספק גמור בדבר כי אם חומרא בעלמא כו' ויראה דאפי' בכה"ג אין לחוש כלל ואף שסיים שם ועת ומשפט ידע לב חכם ושקל בפלס הספק העומד לפניו יעו"ש מ"מ לצאת ידי הנ"ש ובפרט שהביא עובדא כדבריו ומעשה רב נכון לחוש לדבריו ולכתוב ב"ג ואולם הגט שיכתוב בוי"ו לו דין קדימה שכפי הנראה הוא היותר נכון מדלא הביא הב"ש כלל דברי הנ"ש בזה וגם סוף דברי הנ"ש במ"ש וז"ל שוי"ו היא במקום שור"ק ג"כ בל"א עכ"ל לית להו פתרא כלל כפי הנראה לכאורה:

ובנדון כתיבת היו"ד אחר הקו"ף שהוא חותם א"ע זוסקינד בלא יו"ד נראה דיש לכתוב היו"ד דטפי עדיף לכתוב מלא מטעם שראיתי בספר שמות בשם המבי"ט וז"ל כל היכא דמספקא לן אם יש לכתוב חסר או מלא טפי עדיף לכתוב מלא וטעמא כיון דכתבתי מלא תקנתי הקריאה להורות על הנקודה ואמרינן בפ"ק דע"ז דף ט' תנא תוספאה פי שהתנא מוסיף יו"ד או וי"ו או אל"ף להורות על המבטא עכ"ל. וכן הוא דברי רמ"א בסעיף כ"ח הנלפע"ד כתבתי הק' כו'

סימן יו"ד וזה אשר כתבתי להרב הג' הנ"ל על דבריו

נמצאו אלי דברי כת"ר ואוכלם ויהי בפי כדבש למתוק והנני בא להשתעשע בפניני אמריו. ראשונה מ"ש כת"ר יש מקום לישא וליתן עפ"י דברי הב"ש על תשורת רמ"א בענין אהרן סעדי' כו' כמדומה שכוונת כת"ר למ"ש הב"ש בשמות אנשים אות סמ"ך להקשות על התשובה שהביא בסי' קכ"ט ס"ק ל"ג ולומר דכי היכי דאם עולה לתור' וחותם ונקרא הכל בשני השמות ביחד אין כותבין רק שניהם ביחד בלא מתקרי וכמ"ש בס"ק כ"ד ה"נ בזה שנשתנה שמו מחמת חולי דאי עולה לתורה וחותם אהרן סעדי' ונקרא בשם אחר לגמרי אין לכתוב מתקרי שדווקא אם הי' נקרא בשם א' מאלו הב' שחותם הי' כותבין דמתקרי וכמ"ש שם בס"ק כ"ד משא"כ זה שנקרא ישעי' דאתי' עלי' לכתוב אהרן סעדי' הוא מחמת עלייתו לתורה וחתימתו וכיון דעולה וחותם בשניהם מה מקום לכתוב דמתקרי ועתה אמר מר דה"נ בנ"ד כיון שחותם אלכסנדר זיסקינד ונק' שם אחר לגמרי א"כ יש לכתוב אלכסנדר זיסקינד בלא המכונה ואני שמעתי ולא אבין דע"כ לא קאמר הב"ש אלא התם דעולה לתורה וגם חותם בשניהם יחד משא"כ בנ"ד נהי דחותם בשניהם יחד מ"מ אינו עולה לתורה רק אלכסנדר לבד וא"כ פשיטא דיש לכתוב אלכסנדר המכונה זיסקינד ואפילו אם גם הי' נקרא בפי כל אלכסנדר זיסקינד כמו שחותם מ"מ כל שעולה לתורה בא' מהם כותבין המכונה כמו מי ששמו יהודא וכינוי שלו ליב וחותם יהודא ליב ודאי כותבין יהודא המכונה ליב הואיל ועולה לתורה יהודה וה"נ בזה ואפי' הי' נקרא בפי כל בשניהם יחד וכן משמע בסדר גיטין וז"ל אבל אם נקרא בפי כל בשניהם יחד ועולה לתורה או חותם בא' מהן כו' כותבין המכונה או דמתקרי ודוקא עולה לתורה וחותם ונקרא בשניהם יחד יעו"ש ובלא"ה בנ"ד איכא טעמא רבא דכיון דזוסא נגזר מן שם זוסקינד א"כ מה שנקרא זוסא הוי כאלו נקרא זוסקינד וכאשר הזכיר כת"ר במכתבו סברא זו. וא"כ אפילו אם הי חותם ועולה לתורה אלכסנדר זיסקינד ונקרא זוסא אפ"ה ל"ד לדברי הב"ש בשם אהרן סעדי' דהתם נקרא לגמרי בשם אחר משא"כ בזה דהוי כאלו נקרא זיסקינד וכ"ז ברור

ב ומ"ש כת"ר דדברי הנ"ש קשה להולמן אפי' ניתן לו השם מתחלה ביו"ד מ"מ הרי נשתקע כו' מטיבותי' דמר אמינא דאין דעת הנ"ש כלל לומר דאע"פ שחותם בוי"ו וגם נקרא בוי"ו אפ"ה כותבין ביו"ד דזה ודאי אינו כדברי כת"ר אלא דכה"ג כותבין בוי"ו ומה יתן ומה יוסיף שמבטא המדינה ביו"ד מ"מ כיון דזה נקרא בוי"ו הרי יצא מהכלל המדינה ונשתנה לשם אחר ואפי' ידענו שנקרא תחלה ביו"ד ומכ"ש דהנ"ש לא הזכיר כלל שנקרא תחלה ביו"ד. ולפחות הו"ל להזכירו כיון שהעיקר תלוי בזה אלא נ"ל דאע"ג דבנ"ש ד' אמשטרדם כתוב וכל העולם קורין זוסקינד ט"ס הוא וצ"ל וכל העולם קורין זיסקינד וכמדומה שבדפוסי' אחרים כתוב כן בהדיא ולזה ס"ל להנ"ש כיון דחזינן דנקרא בפי כל ביו"ד אין משגיחין בחתימתו כלל הן אמת דמדברי כל האחרונים מבואר דדוקא היכא שאין שינוי במבטא וגם בכל מקום הוזכר שמו היפוך חתימתו הוא דאין משגיחין בחתימתו אבל אם חסר א' מאלו התנאים אסור לשנות חתימתו אבל מדברי הנ"ש נראה דגם בכה"ג אין משגיחין בחתימתו וכאשר ביארתי כ"ז בארוכה בדברי הראשוני' ומחמת זה רמזתי שם בסוף תשובתי דבנ"ד אפשר גם הנ"ש יודה כיון שכתוב וכל העולם קורין ביו"ד הרי דמש"ה הוא דכתוב ביו"ד ואמרי' חתימתו בטעות משא"כ בנ"ד שאינו נקרא כלל זיסקינד רק זוסא ודאתינן עלה לכתוב זיסקינד היא רק מחמת חתימתו א"כ איך אפשר לנו לכתוב דבר חוץ מחתימתו כאשר יראה המעיין בסוף תשובתי הראשונה בד"ה ועוד יע"ש כן נ"ל ברור. ועיין עוד לקמן מה שנוגע לדברי הנ"ש הנ"ל:

ג ומ"ש כת"ר שיש סתירה בדברי הב"ש משם מרגליות פעריל לשם שמחה וורידא באמת קושי' אלימתא הוא לכאורה אכן בלא"ה אני תמה על מה שהבי' דברי הלבוש להלכ בענין שם שמח' ווריד' משמע דהכי הלכתא וביותר שהב"ש בשם מהריב"ל דאם ספק הוא אסהרוב קורין שמחה או וורידא כותבין שני גיטין והרי דברי הלבוש הן הן דברי הב"י וכבר חלק עליו הד"מ והביאו הב"ש גופי' בס"ק ל"א ומשמע מרהיטת כל דברי האחרונים בענינים הללו דהכי הלכתא וע"ש עוד בב"ש ס"ק ל"ג וא"כ אין ביאור כלל לדבריו אלו שהביא לשון הלבוש ואע"ג דבס"ק ל"א כ' שעדיין צריך ישוב האי דפעסליין אסתר וא"כ אפשר לכאורה דאכתי ספוקי מספקא לי' ומספק צריך ב"ג ומש"ה הביא דברי הלבוש לחוש מיהת לדבריו להצריך שני גיטין אכתי ק' איך כ' הב"ש בשם מהריב"ל אם יש ס' איך קורין הרוב להצריך ב"ג הלא בלא"ה צב"ג ואדרב' היכ' דיש ס' איך קורין הרוב יש לצדד ולהקל להספיק ג"א ואפי' הימ' דאפ"ה צב"ג מ"מ איך כ' דבה"ג צב"ג כיון דבלא"ה דבלא"ה צב"ג ומדי דברי בד"מ אלו יש לתמו ע"ד הב"ח בספרו ובתשו' סי' צ"ה שהבאתי בתשובתי הראשונה דפסק אפי אם שם אחד קודש ושם א' לעז כל שלא ניתנו לו שניהם בעת הלידה אין כותבין על שם לעז המכונה רק דמתקרי והרי הד"מ כ' בהדיא באות ק"ב בההוא דשמחה שנקראת אח"כ וורידא דכותבין שמחה המכונה וורידא הרי גם בשם לעז שבא לה אח"כ כותבין המכונה ואין לומר דלא דק בזה בד"מ ועיקר כוונתו להורות דשמחה הוא עיקר ולעולם דכותבין דמתקרי ז"א דהא הב"ח לא ס"ל סברא זו דא"כ אין מקום כלל לכל דבריו וכמ"ש הב"ש בס"ק ל"א יעו"ש אכן דקצת משמע מדברי תשובת הב"ח דדוקא בנידן דידי' דלא מצינו כלל שיהי' ליבא כינוי ליצחק הוא דמחלק דדוקא כשהטיל לו אביו שם כינוי זה לשם הקודש שלו בעת המילה שפיר שייך לכתוב המכונה דאע"ג דשם לעז זה אין ענינו כלל לש"ק זה אפ"ה כשנתנו לו שם לעז זה בהרלקרייש שפיר הוא כינוי לשה"ק משא"כ כשבא לו השם לעז אח"כ אין שייך לכתוב המכונה רק דמתקרי כיון שהוא שם בפ"ע אבל בשם לעז שיש לו שייכות להש"ק מודה דאע"ג שבא לו אח"כ אפ"ה שפיר שייך לקרותו כינוי להש"ק ולכתוב המכונה יעו"ש ומש"ה אתי שפיר בההוא דשמחה וורידא כיון דוורידא הוא פי' לשמחה ולפי"ז יצא לנו ג"כ בנ"ד לענין ספק השלישי שנסתפקתי לעיל בתשובתי הראשונה אולי יש לכתוב דמתקרי עפ"י דברי הב"ח ולכנ"ל דבנ"ד גם הב"ח מודה כיון דרואין אנו דשם זוסא הוא ג"כ כינוי לאלכסנדר ואע"ג דזוסא אינו פי' וביאור לאלכסנדר מ"מ כבר כ' הב"ח שם באותה תשובה וז"ל דכל הכינויים שבסדרי גיטין שלפנינו מהגדולים באין ספק דהקדמונים הי' יודעים ובקיאים בלשון אשכנז דכל שם של לעז יש לו קצת שייכות לשם העברי כו'. הרי דכל הכינויים שמצאנו בחיבורי הגדילים אשר לפנינו מסתמא יש לו שייכות לשם העברי וא"כ מודה הב"ח בנ"ד לכתוב המכונה אכן דלכאורה נסתר זה מדמקשה הב"ח שם לעצמו משם זלמן וזעמל שלא הכתיב דמתקרי וה"ל לתרץ בפשיטות דשאני זעמל שהוא כינוי למשלם אע"כ ס"ל להב"ח לכתוב בכל ענין דמתקרי וא"כ הררא