נאות דשא קצ

כ"ע דטרפה דמנא ידעינן אם לדמות לח' שרצים או לשאר שרצים כיון שלא הכריע רבינא למאי לדמות וזהו דעת ר' אפרים הובא בהרא"ש ז"ל והנך רואה שדבריו ברורים ומוכרחים ועיקר בש"ס ודלא כהיש"ש שחולק עליו וכתב שכל המפרשים חלקו עליו שפירשו לא שנח וכשרה ואין הדבר כך דהיכי שידענו שנצרר הדם כ"ע מודי וכנ"ל וכל זה למדתי מדברי התב"ש ועיין כרו"פ והוא ברור ונכון באופן ששיטת ר' אפרים הוא מוכרח בש"ס וברור

ומעתה נ"ל לסתור דברי הגאון בנודע ביהודה בסימן הנ"ל שכתב דמהא דאמר רבינא מקצתה מ"ט דהדרא בריא משמע דמראה כשרה עכ"פ לקותא הוי מדאמר דהדרא בריא משמע דעכשיו קודם דבריא הוי לקותא ונ"מ לענין ב' לריעותא שמצטרף מראה כשרה לריעותא אחרת להטריף אבל דברי רש"י בדף שאח"ז סותרים לזה שכ' דקים להו לחז"ל דבהכי הוי לקותא ובהכי לא הוי לקותא משמע דמראה כשר אינו ריעותא ולקותא כלל ע"ש ומסקנת הגאון שם בה"מ להכשיר בסרכא מתוך מראה כשרה ודלא כהתב"ש ומ"מ בסרכא מתוך אודם כ' שאין להקל כיון דמשמע מהש"ס כאן בהדיא דהוי לקותא אלו דבריו ז"ל. ומלבד שדבריו דחוקים לחלק בין אדומה לשאר מראות כשרות נראה ג"כ דלפי מה שביארתי תחלה פי' דברי הש"ס עפ"י שיטת ר אפרים ז"ל אין הש"ס סותר כלל לדברי רש"י ז"ל דהא מה שפלפל רבינא בענין הדרא בריא הוא למאי דהוי סליק אדעתין מעיקרא דתלינן בנצרר הדם וזה בודאי היי ריעותא לכן לא פלפל רק אי הדרא בריא חבל למסקנא דתלינן אודם בדר' נתן שפיר נוכל לומר כדברי רש"י ז"ל דכל מראה כשר לאו לקותא היא וא"כ חין נ"מ כלל בפלפולו של הנ"ב דהיכי שיש מכה בדופן ודאי הוי ריעותא בלא"ה כיון דר"א והרא"ש אוסרים ושיטתם עיקר בש"ס ורמ"א כ' דהכי נהוג וא"כ אפי' אם רצה איזה אדם לעשות איזה סניף להיתר את דעת מהרש"ל שחולק על הר"א מ"מ הא ודאי דריעותא עכ"פ הוי ובסתם אדום אין אומר דהוי ריעותא כנ"ל ואף דלשיטת החולקים על ר' אפרים משמע קצת דאין שום חילוק בין אדום סתם להיכא דיש מכה בדופן מ"מ גם לדידהו אין מבואר בהדיא דהוי ריעותא בסתם אדום דנהי דלענין גוף הדין אין מחלקים וס"ל דה"ה כשיש מכה בדופן מ"מ האודם דריאה תלינן בדר"נ ורבינא דפלפל מעיקרה לענין נצרר הדם היינו אליבא דרבא אבל איהו גופי מסיק לא שנא וכשרה ותלינן תמיד בדר"נ ממילא אין ראי' והא דאמר רבינא לשון הדרא בריא שיהי' אודם לקותא אפי' ביש מכה בדופן כיון דלשון הדרא בריא לא אמר רק אליבא דרבא כדהוי ס"ד מעיקרא דהאודם תלינן בנצרר הדם ממילא י"ל דלהמסקנא דתלינן בדר"נ אין אודם לקותא כלל אפילו יש מ"ב דודאי ליכא למימר דהחולקים על רבינו אפרים ומכשירין ביש מ"ב והי' טעמם משום דאפילו נצרר הדם כשר משום דמדמינן ריאה לשאר שרצים וסבירא להו דמה דמסיק רבינא אלא ל"ש וכשירה הוא הכרעה על פלפולי ומסיק דלשאר שרצים מדמינן וכשר משום דהדרא בריא בין ביש ח"ב בין באין ח"ב דאע"ג דתלינן תמיד בנצרר הדם מכל מקום הדרה בריא ואם כן נמשך מזה דאפילו באין מ"ב הוי קלקול וריעותא על כ"פ רק הדרא בריא דהא ודאי ליתא דאם כן קשיא טובא איך יפרשו ההוא דאדומה כשרה מדר"נ למה לי' לתלות בדר"נ כיון דבלא"ה כשר אפילו אם בא מחמת נצרר הדם ותו דיהי' דברי הש"ס סותרים זא"ז אם נימא הכי דכאן מסיק לא שנח וכשר תמיד מטעם דהדרא בריא משמע דאף באין מ"ב הוי ריעותא עכ"פ משום דתלינן בנצרר והתם קאמר דתלינן בדר"נ ואז לא הוי ריעותא כלל והנך ודאי הוויין קושיא אלימתא אע"כ דהחולקים על ר"א מטעמם הוא משום דס"ל דהמ"ב אינה ראי' שבא האודם מחמת נצרר אלא תלינן בדר"נ תמיד וסבירא להו כך מדמסיק כאן סתמא לא שנא וכשרה וכן התם קאמר סתם אדומה כשרה מדר"נ ולא אשתמיט לומר בהדיא דביש מ"ב אסור מש"ה ס"ל דתמיד תלינן בדר"נ וכיון שכן ע"כ הה דפלפל רבינא אם לדמותו לח שרצים לענין הדרא בריא אין לו מקום רק להס"ד לדברי רבא דבכולו מטריף משום דתלינן בנצרר ע"ז פלפל דא"כ יזה חילוק בין כולו למקצתי אבל למסקנתו א"צ לזה דלא תלינן כלל בנצרר וא"כ לדידהו י"ל דאפילו יש מ"ב לא נקרא ריעותא להצטרף לב' לריעותא. ותו דכבר נתבאר דשיטת ר' אפרים והנמשכים אחריו הוא עיקר ולדידהו פשיטא דאין ראיה שיהי' אודם ריעותא במקום שאין מ"ב ממילא יצא לנו מכלל דברינו דאין שום סתירה מדברי רבינא על מ"ש רש"י דמראה כשרה אינו לקותא ולפ"ז לכאורה דלפי דבריו של הנו"ב דמראה כשרה אינו לקותא יש לסמוך באודם ג"כ על דברי רש"י ז"ל אינו לקותא כלל ואינו ויצטרף לב' לריעותא דהנ"ב לפי שכתב שמדברי הש"ס יש קצת סתירה לדברי רש"י לכן לא רצה לסמוך באודם על דברי רש"י ז"ל משא"כ למאי דברירנא דאין סתירה כלל א"כ מה"ת נחלק בין אידם לשאר מראות וכיון שנאמר דשאר מראות אינם ריעותא כדברי הנ"ב ולא כהתב"ש א"כ גם באודם יש לנו לומר דלא הוי ריעותא ולא גרע משאר מראות כשרות

גם בלא"ה בפשיטות גמור יש ליישב דאין סתירה על רש"י ז"ל מדברי רבינא משום די"ל דרבינא הכא דאמר הדרא בריא לדבריו דרבא אמר דלדידיה דבכולו מטריף ע"כ סביר' לי' דלקותא הוא ואפ"ה במקצתו מכשיר והיינו ע"כ משום דהדרא בריא אם כן אפילו בכולו נמי אבל למאי דמסיק דכולו נמי כשר י"ל דבאמת אינו לקותא כלל כמו כל מראות הכשרות אמנם דאין כ"ז עדיין מספיק דהא כאן על דברי רבינא עצמו כתב רש"י בד"ה מי לה תניא דאין זה לקותא. וקשיא כיון דרבינא אמר בלשונו כולו נמי הדרא בריא איך מפרש רש"י דאינו לקותא כלל והי' נ"ל לומר עוד שיתיישב הכל והוא דלשון הדרא בריא יתכן אף במה שאינו לקותא כלל דמ"מ כיון שאין דרך הריאה להיות כך יצדק אומרו שתחזור לקדמותה אבל באמת אפילו לא תחזור לקדמותה לית לן בה דאינו לקותא כלל רק קושטא דמלתא קאמר דכיון שאינה לקותא ממילא תחזור לקדמותה וראי' לזה מדאמר התם בש"ס בסמוך דיבשה היינו דוקא כל שנפרכת בצפורן אע"ג דגבי אוזן בכור הוי שיעור יבש כל שתינקב ואינה מוציאה דם ומפרש הטעם דהני מילי אוזן בכור דשליט בי' זיקא אבל ריאה דלא שליט בה אוירא הדרא בריא מש"ה בשיעור זה עדיין לא הגיע לכלל יבש ע"ש וא"כ כיון דלא הוי יבש בשיעור זה א"כ לכל היותר אינה רק צמקה והרי הוכחתי בסימן צ"ב דצמקה לאו ריעותא הוא כלל ובהדיא כ' התב"ש דצמקה מקצתה א"צ כלל שתחזור לברייתה דאפילו נדע שתשאר כך לעולם אפ"ה כשר והבאתי דבריו לעיל בסימן צ"ב וא"כ צ"ל דהא דאמר בש"ס הדרא בריא קושטא דמלתא קאמר ולומר דעפ"י הרוב תחזור לברייתה אבל לא בא לומר שהוא עכשיו לקותא ולא מתכשר רק משום דהדרא בריא וממילא דה"ה כאן באודם אע"ג דקאמר רבינא לשון הדרא בריא אפ"ה כתב רש"י שפיר דאינו לקותא וכדסבירא לי' בכל מראות כשרות יא"ש הכל וממילא דלפי דברינו שכתבנו עד הנה יצא לנו דגם באודם י"ל דלא הוי ריעותא כלל ודלא כהנ"ב ובאמת תמיהני מאוד על הגאון ז"ל שהוכיח מלשון רש"י שכ' הני לאו לקותא דמראה כשרה אינו ריעותא כלל להצטרף לב' לריעותא ומלשון הדרא בריא הוי משמע לי' דהוי ריעותא ומתוך כך נכנס לחלק בין אודם לשאר מראות כשרות ואיך לא שת לבו למה שכתבתי דבלשון רבינא עצמו דאמר הדרא בריא כ' רש"י ג"כ לשון זה דאין זה לקותא אע"כ כמ"ש דמלשון הדרי בריא אין הכרח כלל שיהי' לקותא וממילא דאפילו בריעותא על האודם יש להכשיר

איברא אלה לא כתבתי אלא לפי דבריו של הנ"ב שחולק דכל דברי על התב"ש ואומר דמראה כשרה אינו ריעותא מחמת הראי' שהביא דברי רש"י ולא החמיר באודם רק מחמת שדברי רבינא סותרים לרש"י ז"ל לכן פלפלתי בזה ער הנה לומר שאין סתירה כלל ולכן כיון שמכשיר בשאר מראות גם באודם יש להכשיר אבל בעיקרא דמלתא במה שחולק על התב"ש אעפ"י שאיני כדאי לחלוק עליו מ"מ תורה היא ונ"ל כדברי התב"ש ואומר אני להיפוך דגם רש"י ז"ל מידה דמראה כשרה הוי לקותא ומצטרף להיות ב' לריעותא ומ"ש רש"י שם וכאן דאינו לקותא אין מזה ראי' כלל משום דעצם וגדר שם לקותא היינו דבר המטריף בריאה וכמשמעות לשון רש"י שם בדף מ"ג בד"ה יפלח שכתב היינו לקותא וטרפה ע"ש משמע דשם לקותא היינו דבר המטריף וכן מלשון רכיש גופי' דאמר לקתה בכוליא אחת טריפה אע"ג דבאמת יש כמה לקותות דכשר כגון מים זכים ומ"מ קאמר סתם דלקתה טריפה משום דלשון לקתה לא נאמר הלא בדבר המטריפה וכן משמע בכמה דוכתי ומה שפעמים קורין לקותא לדבר הכשר וכדמשמע קצת בתוספת שם ד"ה יפלח וכן מה שנמצא בדברי הפוסקים תמיד שקורין לקותא לדבר הכשר אין זה רק בדרך שאלה ושם מושאל הוא בפוסקים שקורין לקותא לדבר הכשר כדי לומר בו שאם יש שם עוד ריעותא הוי ב' לריעותא וקראו לזאת לקותא כנגד דברים אחרים שאפילו בדרך שאלה אין שמם לקותא ואינו נעשה תרתי לריעותא וזה אף שהוא כשר מ"מ מושאל חליו שם לקותא אבל שם לקותא האמיתי אינו אלא בלקותא המטריף דהוי כניקב וזה הוה דבר ברור להבקו בלשון הש"ס והפוסקים בענינים הללו ולפי שענין תרתי לריעותא הין לו שורש בש"ס כלל לכן בדברי הש"ס לא תמצא אפילו בלשון שאלה שם לקותא בריעותא שאינו מטריף כי דוקא הפוסקים הוצרכו להשאיל שם הזה לריעותית הכשרות כדי לחלק בין אלו שנעשים ב' לריעותא ובין האחרים אבל בש"ס לא נמצא שם לקותא רק בדבר המטריף ולכן כשכ' רש"י שאין זה לקות' כוונתו שאינו מטריף אבל לעולם דהוי ריעותא וז"פ בעיני ולפ"ז מאחר שהתב"ש הביא קצת ראיות דמראה כשר מצטרף לב' לריעותא רחוק בעיני הדבר להקל אפי' בה"מ כיון שאין לנו כלל רגלים לדבר לסתור דברי התב"ש ומ"מ הרוצה לסמוך בזה על הגאון הנ"ב ולהתיר בה"מ בריעותא על מראה כשרה אין מזחיחין אותו כי יש לו עמוד ברזל לסמוך עליו ועכ"פ באודם אעפ"י שכתבתי תחלה דלפ"ד הנ"ב דמראה כשרה לאו ריעותא הוא אזי גם אודם לאי ריעותא היא מ"מ פשיטא דאין להקל בזה בשום אופן כיון דהנודע ביהודה עצמו תוסר בזה כנלפענ"ד

שאלה קג

ואולם בסרכא שלא כסדרן היוצא מתוך מראה כשרה באופן שאם לא היה המראה היה צריך מיעוך ומשמוש

בזה ודאי חלילה להקל ע"י מיעוך אפילו בה"מ כי גם הגאון בנ"ב