נאות דשא קפ

דהא כי היכי דמסתמא הי"מ נברא מתולדה כך הי"ב גם כן נברא בתולדה והוי כאלו נבראת הריאה כתיקונה וא"כ יש מקום להכשיר בנ"ד אפילו לאותן הפוסלין יתרת מקמא והרי זה קרוב לדברי בעלי מחלוקתך אלא לאו מטעמייהו דאינהו מדמי לכוליא יתירה שהקטינה ולדידהו שום ריעותא לא יזיק ביתרת וזה הוא צחוק כאשר בארתי לעיל (בסימן ע"ב ע"ג ע"ד) אלא דאני אומר דריעותא דיתרת אינו מזיק ביתרת מטעם הנ"ל וכמו ריעותא דהפוך ושינוי תואר שנתבאר לעיל בדברינו (בסימן הנ"ל ע"ש) איברא דיש לפלפל בזה הרבה לשיטת המטריפין יתרת מקמא אין רצוני להאריך בזה כיון דעכ"פ לדידן דמכשירין י"מ נ"ל פשוט דאין מקום להטריף י"מ על הי"ב מהטעמים שנתבארו תחלה ואם נחוש לבא ולומר כיון דיתרת מקמא מדינא יש להטריף רק במדינות אלו מכשירין להו משום דגמירי להו דאורחייהו בהכי א"כ דלמא לא גמירי דהוי אורחי' בהכי אלא בעיקר הריאה אבל על י"ב לא הוי אורחי' והדר לדינא דיש להטריף י"מ. הא ליתא חדא וכי להוסיף על הטרפות יש ומאחר דגמירי דאורחיה בהכי מאן לימא לן דעל י"ב לאו אורחיה ומאחר דאין זה ענין לב' ריעותא מנ"ל להטריפו ובפרט דב לריעותא גופי אין לו שורש בש"ס ומכ"ש בזה דכבר ביררנו דלכ"ע אין מקום לומר דהוי ב' לריעותא דאפילו להתב"ש והנמשכין אחריו שאומרים דיתרת מקרי ריעותא ומצטרף לריעותא אחרת מ"מ אלו השנים הם משם א' ומכ"ש למה שהעליתי דשני יתרת לא מצטרף להיות ב' לריעותא וא"כ מאן ולאין נבא לחלק ולומר דבהא אורחיה ובהא לאי אורחיה אין זה אלא כמוסיף על הטרפיו ותו דלשיטת הט"ז בלא"ה אין מקום לזה לפי מה שבארתי לעיל (בסימן ע"ה בד"ה ובזה מיושב) דהא דמכשירין י"מ לאו משום דאורחיה בהכי אלא דאפילו דלאו אורחיה מ"מ כיון דאין שם מקומן של האונות ל"א בי' י"כ יעו"ש ממילא דלשיטה זו פשיטא דאין חילוק דאפי' עומדת על י"ב מ"מ כיון דאין שם מקום האונות אפילו אי לאו אורחי' אין שום טעם להטריפו וק"ל סוף דבר זהו מה שנ"ל להלכה ביתרת מקמא היוצא מותרת בדרי דאונא להכשיר כן נלפענ"ד נכון

ולענין מה שאמרו בעלי מחלוקתך דאם אין ניכר איזהו היתרת פשיטת שיש להכשיר דמאן לימא לן דאונא הזו שיש עלי' היתרת מקמא הוה היתר דלמא זהו הוא האונא הראויה להיות ואונא האחרת היא היתירה וא"כ ליכא תרתי לריעותא אלו דבריהם ואתה הודית להם כמבואר בלשון השאלה (לעיל בסימן ע"ב) בתוך דבריך שכתבת דבודאי אם לא היה ניכר איזהו היתירה הדין עמהם ולה נחלקת עליהם רק מחמת דבאמת ניכר שזהו הוא היתירה מלתא דפשיטא לכו קמבעיא לי טובא כי נ"ל לומר דאפילו באין ניכר איזהו היתירה אפ"ה הוי ב' לריעותא כאשר אבאר אי"ה לקמן באורך (בסימן שאח"ז) ואע"ג דלדינא העליתי דשום ריעותא העומדת על יתרת בדרי יש להכשיר ואם כן לכאורה דליכא שום נ"מ בפלפולינו הזה כיון שאני מכשיר אפילו אם ניכר איזהו היתירה כאשר כבר הארכתי בסימנים הקודמים מ"מ ראיתי לפלפל בזה משום דאיכא נ"מ

שאלה פא

לענין סירכא שלא כסדרן היוצא מתוך יתרת בדרי שהסכמתי לעיל (בסימן ע"ו) דלא מהני מיעוך מטעם דמיעוך קולא גדולה הוא וכל שיש עוד ריעותא כל דהו כגון יתרת בדרי לא סמכינן אמיעוך ויש לשאול בכה"ג אם יש ד' אונות בימין וסרכא של"כ ואין נודע איזהו היתירה אם יש להכשיר

שלפי דבריכם אין לאסור בזה משום דתלינן שאותן האונות שהסרכא בהם הם עיקר האונות ואונא אחרת היא היתירה וסמכינן אמיעוך אבל לבבי לא כן ידמה כאשר אבחר. והנה באמת ראיתי שנמשכתם בזה אחר דברי הרב פרי מגדים בסימן ל"ז בדיני ב' לריעותא אות וי"ו שכ' בבועא על יתרת בדרי ואין נודע איזהו היתירה כשר ואין להטריף אא"כ יש ג' בועות על ג' אונות העליונות אע"ג דבאונא הסמוכה לאומא ליכא בועא אפ"ה טרפה ממ"נ דאם א' מהעליונות היא היתירה הו"ל ב' לריעותא ואם התחתונה היא היתירה שינתה הורדא מקומה משום דבמקום הורדא להיות תיכף אחר ג' האונות עכ"ד וכ"כ עוד שם בסימן ל"ה בשפתי דעת סק"ה ע"ש וה"ה נמי דמודה הרב ז"ל היכא דאיכא ראיה שזו שהבועא עלי' היא היתירה כגון שאין בה סמפון וכה"ג אע"ג דבהא ליכא ממ"נ להטריף דכבר אפשר לומר דאותה שהבועא עלי' הוא עיקר האונא ואפ"ה כשרה דאם אין סמפין באונא אינו פוסל אפ"ה הועיל זה שאין בו סמפון להיות ראי' שזו היא היתירה וכן מבואר בלשון הרב ז"ל שם בסימן ל"ה וכן מוכח בתב"ש סימן ל"ה ס"ק נ"ה ע"ש זולת היכא דליכא שום סימן כגון שכל האונות שוים בהא מכשיר הרב פרי מגדים ז"ל ואין דין זה מבואר בתב"ש ולא בשום אחרון רק מסברא דנפשיה אמרה הרב ז"ל ואסברה לה שם בסימן ל"ה משום דמספיקא הין ראוי לאסור ב' לריעותא דהוא רק אומרת האחרונים עכ"ד ובאמת מדברי השמלה חדשה בסימן ל"ז ובתב"ש שם אות ו' מבואר להיפוך שכ' שם דכל ב' לקותות שאין הדבר ברור להקל ולומר דהוי ריעותא יש להחמיר מספיקא דלא ליפגע באיסור תורה ובתב"ש שם ביאר יותר לומר דטרפה מדאורייתא מספק הרי דס"ל להתב"ש דב' לריעותא אינו חומרת האחרונים ואע"פ שלא נזכר בגמרא מ"מ אית ביה משום לתא דאיסור דאורייתא ואע"ג דיש לחלק בין ההוא דהתב"ש לנ"ד דהך דהתב"ש הוי ספק חסרון חכמה שאין המורה יודע אם קלקול זה נקרא ריעותא ומי שדעתו שלימה יותר יוכל להבין וכמו שהבחינו קדמונינו ז"ל באותן הדברים שביארו לנו איזה הוי ריעותא ואיזה לא הוי ריעותא ואלו לח ביארו לנו היינו מסתפקים בהם ממילא ה"ה במה שלא ביארו לנו ר"ל שלא נוכל להכריע הוי ספק חסרון חכמה משא"כ ההוא דנ"ד דהין נודע איזהו היתירה שזהו ספק לכל העולם ואין יכולין להבחין מ"מ במה שהתיר הרב עכ"פ מחמת שהוא רק חומרת האחרונים בעלמא ואלו להתב"ש דאית ביה איסור דאורייתא א"כ אפילו בספק גמור שאינו חסרון חכמה יש להחמיר כמו כל ספקא דאורייתא ויש לתמוה על הרב פ"מ שבכל דינים אלו נמשך לגמרי אחר דברי התב"ש וכהן נטה מדבריו. אולם אי משום הא לבד לה הייתי חילק על הפ"מ משום דנ"ל דבריו נכונים בהא. וכן ראיתי בכמה תשובות האחרונים ומצד הסברה ג"כ הכי הוא דדבר שאין לו שורש בש"ס לא יתכן בו לומר שיהי' דאורייתא. וגם לא דרבנן חלא חששת האחרונים אף שיש לפלפל בזה ג"כ עפ"י מה שהאריך התב"ש בסימן ל"ה ס"ק מ"ז מ"מ לא אכניס עצמי לפלפל בזה מאחר דבלא"ה נ"ל דלא כהרב פ"מ כאשר אבאר

ובתחלה אומר שיש ראיה דלא כדברי הרב פ"מ ז"ל מההוא דב ורדות בשורש א' ואחת הפוכה או שינתה תוארה דאזלינן אחר היותר גדולה ואם אינה הפיכה כשרה ואם שניהם שוין דעת הש"ך וכל האחרונים לאסור משום דווספקינן דלמא זו ההפוכה היא העיקרית ואסרינן לה מספיקא והרי הדברים ק"ו דאם בהפוכה או שינתה תוארה דלא נזכר בהפוסקים קדמונים כלל ועיקר רק דבמדינו' אלו נהיגין הכי ואפ"ה אסרינן לה מספיקא ק"ו ב"ב של ק"ו בדין ב לריעותא שהוא מהקדמונים והלכה רווחת שיש לאסור מספקא ויותר מזה דבשינתה מקומה כ' התב"ש שם בסימן ל"ה ס"ק מ"ו דאפי' בקטנה טרפה משים דחמור מן שינוי תואר והיפוך משום שהוזכר בתום הרי דאע"פ שיש ראיה להיתר לפי שהיא הקטנה אפ"ה אסורה כ"ש ב' לריעותא דהא שינתה מקומה אע"פ שכ' התב"ש שמוזכר בתו מ"מ הין זה נקרא מוזכר בתו' חדא דהתו' מביאים פלוגתא ולשונם נוטה יותר להיתר. ותו דאפילו הדעה האוסרת בתו' מבואר שם למעיין דהיינו טעם יתרת מקמא כיון דלאו אורחא לעמוד שם אינו ורדא רק יתרת וכמו שפירש התב"ש עצמו דברי התו' ע"ש בסקמ"ב ממילא דלדידן דמתירין יתרת מקמח לא נזכר כלל איסור שינוי מקום ואפ"ה מחמיר התב"ש הואיל ויש עכ"פ זכר לדבר כל דהו בדברי התוס' מש"ה החמיר אפי' היא הקטנה מכ"ש בב' לריעותא שהוא איסור ברור באין חולק. אמת דמדברי תב"ש הללו אין להביא ראיה לזה דאם באנו לומר שיש ראיה מדברי תב"ש הללו א"כ נאמר בריעותא על היתרת אפילו היכי שיש ראיה שזו אינה היתירה אלא אחרת אפ"ה טרפה משום דלא סמכינן להקל אפילו בראיה. ובאמת זו לא שמענו ולא מסתבר כלל למימר כך ועמ"ש אי"ה לקמן סימן פ"ד פ"ה אע"כ דאין מדברי התב"ש הללי ראיה לענין הזה וטעמא דמלתא הוא כפי מה שביארתי לעיל (ברי"ס ע"ג) דאין כוונת התב"ש להחמיר היכי שהקטנה שינתה מקומה מטעם כיון דאיסור שינתה מקומה חמיר לא סמכינן למימר דהקטנה היא היתירה וחיישינן דילמא היא העיקרית דהא ליתא דאפילו בטריפות ברור סמכינן לומר דהקטנה היא היתירה אלא טעמו של התב"ש דאמרינן דלמא ריעותא דשינוי מקום מזיק אף ביתירה יעו"ש בדברינו באורך ממילא דמה"ט הוא שהחמיר התב"ש בדין אם הקטנה שינתה מקומה אבל לעולם דבר זה ברור הוא היכי דיש ראיה על אחת שהיא היתירה סמכינן על הראיה וכשיש ריעותא באחרת לא חיישינן לתרתי לריעותא ואם כן אין מהתבואות שור ראיה כלל לנדון שלנו וק"ל ועכ"פ הראיה הראשונה שהבאתי מגוף הדין הוא ראיה אלימתא דהיכי דשניהם שוין אסרינן מספק אפי' בהיפוך ושינוי תואר שאינו רק מנהג המדינות מכ"ש בתרתי לריעותא שיש לאסור מספיקא. שוב ראיתי שהרב פ"מ עצמו בשפתי דעת ס"ס ל"ה עמד בזה למה בשניהם שוים טרפה מספק הרי בשינוי תואר לא נזכר כלל בתלמוד ותירץ וז"ל י"ל כיון שהם בשורש א' מסתמא א' הם ומה לנו בזה שהיא קטנה מ"מ לא בשביל זה נדון אותו ליתר כיון שהכל א וזה הקטן הוא חלק מהורדא והוי ורדא הפוכה אע"כ דאע"ג דיש להם שורש א' מ"מ ודאי א' מהן מיותר הוא רק דלא ידעינן איזה וכל שא' קטנה ידעינן דהיא היתירה וממילא מדחזינן היכי דשניהם שוים וא' הפוכה דמטריפין לה ע"כ דהיינו מספקא משום דלא ידעינן איזהו היתרת וממילא דיש ראיה לנ"ד דמכ"ש בתרתי לריעותא דיש לאסור מספק ודלא כהפרי מגדים

ועתה נסורה נא ונראה את הראיות אשר עליהן בנה הרב פ"מ יסוד להיתר ואעתיק לשונו בקצרה מה שכ' בזה בססי' ל"ה וז"ל מעשה דהר"ץ שהיה בימין ד' אונות עליונה כדרכה וקטנה וגדולה וקטנה והורדא היתה בין ד' לאומא ובדקו ורחא העליונה אין לה סמפון והטריפו חדא כיון דעליונה אין לה סמפון היא היתירה וא"כ