נאות דשא יח

דכל שינוי דחולי דמי לאברהם שנעקר לגמרי שם הראשון ולא ליעקב. וא"כ ע"כ דברי הקונד' בנשתקע הראשון להצריך ב"ג הם דוקא משינוי דד"א ומש"ה לא כ' הב"י שם בלשונו מחמת חולי ומש"ה אתי שפיר ג"כ מ"ש הב"י דמהרי"ק פליג עלי' דאיהו נמי מיירי בשינוי דד"א ובתחלת דברי הב"י דמיירי בשינוי דחולה אזי בנשתקע הראשון גם הר"פ מודה דל"צ רק גט אחד כי פליגי בנשתקע שני דהקונד' ס"ל דדמי לגמרי שם ראשון לשם שני דכל שנשתקע בטל מש"ה הביא ראיה מתשובה אשכנזית שכ' בנשתקע שם ראשון וה"ה בשם שני וכ' אח"כ דהר"פ חולק דשני הואיל ויש לו מעלה דלפעמים הוא עיקר אע"פ דאינו נקרא בו רק בפי המיעוט מש"ה יש לו מעלה זו דאע"פ שנשתקע צריך ב"ג עכ"פ והשתא ניחא מה שהקשה הב"י על הר"פ ליזול בתר חתימה כי מ"ש הקונד' ודין זה בנשים לבד אכולי מלתא ר"ל הן מה דאמרינן בנשתקע שאין כותבין אותו כלל. וכן מה דאמרינן בנשתנה דחולי שם שני עיקר היינו דוקא בנשים משא"כ באנשים ליתא לדינא דנשתקע כל שחותם לא מקרי נשתקע וכן כשנשתנה מחמת חולי וחותם בראשון לבד. אזי שם הראשון עיקר ושם השני טפל וה"ה אפי' שם הראשון נשתקע בפי העולם וחותם בו לבד הוא העיקר דכל שחותם בו לא נשתקע וגורם החתימה לעשותו עיקר. והשתא שפיר קשיא ליה להב"י אדינא דהר"פ אמאי לא אזיל בתר חתימה דממ"נ אי חתים בשם ב' לבד הוא עיקר אפילו (לא) נשתקע ואי חתים בשם ראשון א"צ לכתוב רק הראשון דהא טעמא מאי חשש הר"פ בנשתקע שם שני להצריך ב' גיטין היינו כיון שיש לו מעלה שהוא עיקר אפי' לא קרי לי' רק פורתא מש"ה השתא דנשתקע יש עכ"פ לחוש לו מיהת להצריך ב"ג אבל בנשתקע שם הראשון הא חזינן דמודו הר"פ דאין כותבין רק שם ב' ממילא היכא דחותם בשם ראשון דאז ליכא לשם ב' מעלה זו דהא אפילו אי לא הי' נשתקע לא הי' רק טפל ממילא הוי נשתקע שם ב' כנשתקע שם א' ומודה הר"פ דא"צ ב"ג וא"כ למה הוצרך הר"פ ב"ג ותירץ דגירש בחליו וליכא עדיין לא ס"ת ולא חתימה והוי דינו כנשים להצריך ב"ג בנשתקע שני. כן נ"ל ברור ונכון שוב אני רואה דאפילו לפי דברי הב"ש דמפרש איפכא דבשם הראשון אפי' הקונד' מודה דצריך ב"ג. אפי' בשינוי דחולי. אפ"ה שפיר הקשה הב"י על הר"פ בדרך שביארתי דנהי דבנשתקע הראשון צריך ב"ג טעמא איכא ביה שיש בי' מעלה שהוא ראשון ואינו נעקר. כדמצינו ביעקב משה"כ בשם שני שאין בו מעלה זו. ומש"ה לא מצריך הקונד' ב"ג רק דהר"פ ס"ל דאע"פ שאין בו מעלה של הראשון מ"מ יש לו מעלה אחרת שהוא עיקר לפעמים ממילא השתא קשיא להר"פ ממ"נ אי חתם בשם שני א"צ רק גט א' ואי חתם בשם א' א"כ כיון דשני נשתקע אין חוששין לו כלל. דהא שם שני אין לו המעלה שיש לראשון והמעלה שמצא הר"פ לשני ליכא בהא כיון שחותם בשם ראשון א"כ אין השני עיקר בשום פעם וראיתי להרב פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה האריך בדברי הב"י ומסיק כפי' הב"ש והקשה שם קושיא זו מאי קשיא לי' להב"י אהר"פ דלמא חתם בשם ראשון ונדחק מאוד ולפע"ד ברור כמ"ש ויצא לנו דין חדש מדברינו בחותם בשם ראשון והשני נשתקע גם הר"פ מודה דאין כותבין רק השם הראשון וא"צ ב"ג ואולם לדינא אין בזה נ"מ דבלא"ה מסיק הב"ש ופרח מטה אהרן דבנשתקע שם שני א"צ רק גט א כתירץ בתרא של הב"י יעו"ש ועכ"פ יצא לנו מדברינו דבין לפי' הב"ש בין לפי' שפירשנו יהי' איך שיהי' הכוונה תמיד בדברי הקונד' דבאנשים אפי' בנשתנה מחמת חולי כל שחותם בשם ראשון אותו השם עיקר דאלולי זה לא הי' מקשה כלל אהר"פ וכן הוא הכוונה ג"כ בש"ע שהעתיק דברי הר"פ הנ"ל הכוונה ג"כ כהנ"ל בין לפי' הב"ש בין לפירושינו ואמנם נראה עיקר בדברי הב"י כאשר פירשתי דמעיקרא מיירי בשינוי דחולה דהתם בנשתקע שם ראשון כ"ע מודי דאין חוששין לו ובנשתקע שם ב' פליגי ובסוף מיירי בשינוי דד"א דאז בנשתקע שם ב' פליגי ובלשתקע ראשון גם הקונד' מודה להר"פ כן נ"ל ברור ונתיישבו כל הקושיות

ובהא ניחא נמי מה דאיכא לתמוה לכאורה במה שהביא הב"י שכתבו הקונד' אעובדא דהר"פ שמצא במדרש ה' מנחם כו' ומה ענין זה לזה לפי' הב"ש דאלו הר"פ מיירי בנשתקע שם הב' ובהא הרי פליג עליו הקונד' משא"כ הר"ר מנחם מיירי בנשתקע שה הראשון ובהא הקונד' מודה ומה ענין זה לזה וראיתי שהרב פרח מטה אהרן סי' הנ"ל תמה בזה ונדחק יעו"ש. ולפירושנו נראה ליישב דהקונד' בא להביא ראיה קצת להר"פ והוא באופן זה דהקינד ס"ל נמי כמהרי"ק שהביא הב"י שם דבנשתנה שמו ע"י דבר אחר שלא מחמת חולי שם הראשון עיקר רק דבנשתקע פליג עלי' דמהרי"ק ס"ל אפילו בנשתקע הוא העיקר והקונד' פליג בהא. ומעתה ה"ק הקונד' כי היכי דס"ל להר"פ בשינוי דחולי כשנשתקע השני צריך ב"ג הואיל ויש לו מעלה שהוא עיקר ה"נ מסברא זו הצריך ה' מנחם בנשתנה מחמת ד"א בנשתקע הראשון לכתוב ב"ג דכי היכי דבשינוי דחולי יש מעלה לשם הב' ה"נ בשינוי דד"א יש מעלה זו לראשון מש"ה הצריך ב"ג ומיהו הקונד' מ"מ פליג אהר"פ וס"ל דבההיא ד"ה מנחם מילתא אחריתא איכא דשם ראשון אינו יכול ליעקר ממקומו ולא מחמת המעלה שהוא עיקר ומש"ה בשינוי דחולי בנשתקע השני א"צ ב"ג רק דמ"מ הביא קצת סמך לדבריו ואח"כ כ' הב"י דמהרי"ק ס"ל עוד יותר דאפי' בנשתק' הראשון הא' עיקר. לומדי דברי בזה מלתא דתמיהא דכירנא דהנה דברי מהרי"ק אלו שמביא הב"י הובאו בתשובת פמ"א ח"ב סי' כ"ט וסי' ל' במי שהי' שמו אליהו ונשתנה ונקרא באלי ונשתקע שם אליהו והשיב כיון דשם באלו אינו בשום פעם שם בפ"ע רק כינוי וכשקוראין באלי יודעי' שיש לו שם אחר מש"ה לא הוי כלל נשתקע ודין זה הובא בסדר השמות ממילא משמע אדרבא איפכא דבנשתקע ממש הראשון לאו דינא הכי ואפשר דאין כותבין אותו כלל וא"כ למה עשה הב"י מחלוקת בין הקונד' למהרי"ק וזה בין לפי' הב"ש בין לפירושנו וצריך לעיין במהרי"ק עצמו והספר אינו לפני וצ"ע כעת)

ומעתה כיון שהוכחנו דהעיקר בכוונות הב"י כאשר פירשנו יצא לנו דבנשתנה מחמת חולי אזי בנשתקע שם הראשון גם הר"פ מודה דאין צריך לכתוב רק שם השני וא"צ ב"ג מיהו אין נ"מ לדינא דבלא"ה מסיק הב"ש בס"ק ל"ז דבנשתקע שם הראשון א"צ ב' גיטין

אמנם מה שהעלה הב"ש מתוך פירושו דגם בשינוי דד"א כשנשתקע הראשון א"צ לכתוב רק השני אין נ"ל כן משום דהב"ש לטעמי' דלא נחית לחלק דשינוי דחולי עוקר שם הראשון משא"כ שינוי דד"א אלא דס"ל דגם שינוי דחולי אין השם הראשון נעקר ממקומו ומש"ה הביא בס"ק ל"ז לסתור דברי ה' מנחם מכמה פוסקים אבל לפי דברינו אין ראי' ממרדכי והגהת אשרי פ' השולח ומתשובה אשכנזית דמתשובה אשכנזית ודאי אין ראי' דהא איהו מיירי להדיא מחמת חולי ובהא גם הקונד' מודה וכן המרדכי והגהת אשרי דאינהו קאי אש"ס דפ' השולח וכבר פי' הרח"ש דהתם מיירי בבורח ומשנה שמו מחמת חוב ומרדין דבה"ג כ' הב"ח בתשובה סי' צ"ה דדמי ממש למחמת חולי שהרי הוא נתכוון לעקור שם הראשון לגמרי לא יזכר ולא יפקד בכדי שלא ימצאו אותו ואם אתה קורהו השם הראשון שינוי השם מאי אהני לי' וא"כ כיון דדמי לחולה מש"ה כ' המרדכי והג"א דבנשתקע הראשון א"צ לכותבו כלל כמו דס"ל גם להקונד' גם מה שהביא ראי' מסי' קכ"ח לענין עיר שנשתקע ממנה שם ראשון א"צ לכתוב רק שם השני והוא בד"מ שם גם מדברי רש"י סוף פרק במה מדליקין דמיירי ג"כ עיר שנשתקע ממנה שמה הראשון ע"ש נראה ג"כ דאין לדמות שם עיר לשם אדם ודוקא באדם אמרינן דשמו הראשון אינו יכול ליעקר ממקומו כדמצינו ביעקב משא"כ בשם עיר אף דליכא סברא שנתכוונו לעקור לגמרי שם הראשון מ"מ נעקר (ועיין בפ' מטות גבי ויקרא לה נובח בשמו פירש"י דלא מפיק ה' שלא נתקיים לה שם זה יעו"ש שהוא קצת סמך לדבר) ותו נראה דודאי משם עיר אין ראי' דהא באמת אדם שיש לו ב' שמות וגירש בא' מהן כשר דיעבד ואפילו אם יש לו ב' שמות בב' מקומות מקום כתיבה ומקום נתינה ג"כ אין זה מקרי שינוי השם מדינא כאשר ביארו הפוסקים בסי' קכ"ט דעיקר הטעם משום מראית עין שנראה שינוי לבני אדם אשר יודעין שמו זה לבד ורואין בגט שם אחר אבל להאמת כתוב שמו בגט ואינו שינוי בעצם רק נראה שינוי לבני אדם א"כ עיר שנשתקע ממנה שמה כההוא דבכל בורסיף דס"פ במה מדליקין כל שכותב שמה של עתה אין כאן שינוי דהא באמת שמה עתה בורסיף ושינוי לבני אדם הרואי' נמי ליכא דמה לנו לחוש לשם בבל אשר היתה העיר נקראת זה מאה שנים או יותר ואותן בני אדם שיודעין שם בבל כבר ספו תמו גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה ומי יוציא לעז על גט זה משא"כ באדם שיש לו בו שמות כה"ג אע"פ שהראשון נשתקע מ"מ בני אדם זוכרין אותו שהיה לו באיזה פעם שם הראשון ואפשר ימצא ג"כ אחד בסוף העולם שאינו יודע עדיין משם הנתחדש לו ונראה להם שינוי:

ותו מדברי רש"י פשיטא אין ראיה דהרי לא כ' רש"י שם רק ז"ל נ"מ לגיטי נשים שצריך לכתוב שם של עתה ואולי באמת צריך ב"ג לחוש ג"כ לשם הראשון ולא קאמר רש"י רק דעכ"פ גם שם זה צריכין לכתוב הואיל ועתה כך שמו ולא עוד דבגט א' לא יזכיר רק שם של עתה וכן ראיתי שהקשה הפמ"א ח"א סי' ק"ה ע"ש ובהיות כן לא מצינו מי שיחלוק על דברי הקונד' בזה רק בלבוש וסדר מוהר"מ כ"כ וראוי להחמיר לכתחלה להצריך ב"ג הגם שבתשובת מהר"י מטראני ח"ב סימן י"א. פסק כך באשה שבאתה לעיר אחרת ונשתנה שמה ונשתקע שם ראשון הביא ראיה מהך דבמה מדליקין שא"צ לכתוב רק השם השני ע"ש. כבר הקשה פמ"א שם עליו גם אפשר עובדא דמהרי"ט נשתנה מחמת חולי הוי או אפשר דבאתה לעיר אחרת עדיף כיון דבעיר זה לא נודע מעולם שם הראשון וגוף הספר אינו לפני

כלל העולה מתוך דברינו לדינא מי שנשתנה שמו מחמת חולי שם שני עיקר אפילו פורתא קרי' לי' ואפי' הוא שם לעז. ואם נשתקע שם ראשון לגמרי. כ"ע מודו דאין חוששין לו. ואם נשתקע שם שני פליגי הקונד' והר"פ והעלו האחרונים כהקונד' שאין חוששין לו אם לא במגרש בחליו אז צריך ב' גיטין. וכ"ז באשה אבל באיש אם חותם א"ע אפי' בשם הנשתקע ואפילו הראשון הוא נשתקע רק שחותם בו לבד הוא עיקר ושני טפל ואם חותם בשניהם השני עיקר. ואם חותם בראשון והשני נשתקע גם הר"פ מודה דאין חוששין לשני. וכל זה בנשתנה מחמת חולי. אבל בנשתנה מחמת ד"א דינא הכי דאם