נאות דשא קסח

דמשקר הנה הראית לדעת דנדון שאילתינו היא ש"ס מפורשת באין חולק ומהכא קשיא על האומרים דפסול נוגע לאו מטעם חשד משקר הוא אלא דאדם קרוב אצל עצמו ופסול בתורת קרוב והרי מבואר להדיא בש"ס זו דאינו כך וליכא למימר דהתם שאני דכיון דנפלו לו בירושה אין עליו כלל תורת נוגע אלא הוא הבעל דבר עצמו ומש"ה חשיד לשקר ולזייף אבל נוגע לא דז"א דודאי כיון שעיקר עדותו על אדם אחר רק שע"י אותו העדות נמשך לו ריוח הרי הוא ככל נוגע דעלמא ולא בעל דבר מקרי ולא גרע נפלו לו בירושה מההוא דסימן ס"ו שמכר השט"ח לעדים החתומים בו שנעשה עתה השט"ח שייך להעדים ולא קרו להו התם רק נוגע ומה לי נפלו לו בירושה או שנמכרה לו (ועיין בש"ך סימן ל"ד ס"ק כ"ח מה שפלפל שם על דברי הריב"ש ודו"ק) גם מהתימא אצלי על הרי"ף והרמב"ם ורא"ש וטור וש"ע ושאר פוסקים שהביאו דין גזלן וחתנו ודילגו דין נפלה בירושה ולא ידעתי טעמא מאי ואולי הי' הדבר פשוט כ"כ בעיניהם דנוגע כיון שיש לו הנאה הרי הוא כבעל דבר עצמו דבודאי חשוד לשקר והי' כ"כ פשוט אצלם עד שלא הוצרכו להביאו כלל ולכן תימא גדולה אצלי על אותן האומרים שנוגע הוא כקרוב ולא חשוד לשקר וכמ"ש תחלה ויש עוד לפלפל בזה אלא דלפי דבלא"ה לענין שאלתינו כבר יש די במה, שבארתי תחלה ובסוף ד"ה וראיתי דכיון דהמחבר והסמ"ע והש"ע כולהו ס"ל דנוגע חשיד לשקר א"כ הו"ל עכ"פ ספיקא דדינא והממע"ה ולכן לא ראיתי להאריך יותר בזה אבל עכ"פ לעיקר הדין נ"ל דאין זה ספקא דדינא כלל ואפילו תפס מפקינן מיני' כיון דגוף הדין מבואר בהדיא בש"ס דבנוגע בעינן שראו עדים את השטר קודם שנעשה נוגע ואין חולק ע"ז ודאי דדינא הכי ואע"ג דלא ידעינן טעם דין זה להסוברים דנוגע הוא מטעם קרוב מ"מ ודאי דלא מצי המוחזק לומר קים לי כאותן הפוסקים דודאי גם הם לא יכחישו דין ברור בגמרא מיהו באיזה ענין אחר שיש נ"מ לדינא בין אי נימא דנוגע כקרוב ובין אי נימא דחשיד לשקר אני מסתפק אי מצי למימר קים לי כוותייהו דהאומרים שהוא כקרוב דאפשר דגם בהא לא מצי למימר קים לי כיון דמוכח מש"ס הנ"ל דלא כוותייהו ויש לעיין בזה אבל עכ"פ בנדון זה שהדין עצמו הוא מבואר בגמרא ודאי דאין מקום לומר קים לי וכנ"ל ושוב ראיתי שדין זה דירושה או מביא באורי' סי' מ"ו ס"ק ק"ו ע"ש בשם הש"ס הנ"ל וכן נרא' לפענ"ד ברור

שאלה ס"ט

עוד שאלת לבאר לך דברי הט"ז בא"ח סימן ג' סק"ג בענין הנפנה ביהודא כו' כי יש בדבריו מקושי ההבנה והנה לא אבאר לך באורך פן יארכו הדברים רק אבאר לך בקיצור וכשתעיין היטב בדברי הט"ז ובדברי יובן לך היטב ואעתיק לך כפי מה שציינתי בגליון הש"ע שלי במקומות הצריכין ביאור

כתב שם ויש עוד טעם לפי שהוא נגד ירושלים כו' הטעם הזה הוא טעם בפ"ע שלא לפי דברי המחבר וכמו שהאריך אח"כ והמחבר ס"ל הטעם הראשון. כ' עוד ת"ר הנפנה ביהודא לא יפנה כו' עד ואם יפנה ממזרח למערב יפנה נגד ירושלים ע"כ אציג לפניך הציור כדי שיובן היטב והוא כזה

ובציור הזה הוא מבואר. $ציור בספר$ כ' עוד אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה ממש נגד ירושלים בדרומה של יהודא היינו בחות ת' דשם אסור צפון ודרום אבל מזרח ומערב שרי ומה דלא אסרינן נמי מזרח ומערב משום גרירה יהודא כמו הצדדים שאעפ"י שאינן נגד ירושלים ואפ"ה אסור בהו מו"מ משום גרירה שנגררים להמקו' שאצלן כאשר תרא' בהציור שהצדדי' שבאות א' נגרר אחר אות ב ואות ג' נגרר אחר אות ד' וה"נ באות ת' יהיה אסור מזרח ומערב ולומר שהם נגררים אחרי אות א' ואות ג' היינו טעמא דלא חמרינן כך כיון דמקום זה של אות ת' אינו דבוק לאותיות ב' רק הוא דבוק לאותיות א' ג' דהיינו הצדדים והרי צדדים עצמן לא נאסרו רק משום גרירה דאות ב' ד' ולכן אין מקום ת' נגרר אחר הצדדין דגרירה אמרינן גרירה דגרירה לא אמרינן וק"ל. כ' עוד תניא אידך הנפנה ביהודא כו' כדלעיל ר"י אומר לא אסרו אלא ברואה ר"ע אוסר בכ"מ ר"ע היינו ת"ק כו'

כתב עוד ולפע"ד דדברי הטור מוכרחים כו' ומ"ט שרי בציוי ביהודא מ"ש מהנהו צדדים כו' ע"כ הלשון מגומגם קצת וכוונתו דק' למה הצדדים נגררים אחר ב' ד' לאסור בהו מו"מ יהיו ג"כ נגררים למקום ת' ויהי' אסור גם צו"ד בשלמא המקום ת' אין נגרר אל הצדדים משום דהו"ל גרירה דגרירה כמ"ש תחלה משא"כ הצדדים עצמן מדוע לח יהיו נגררים אל שני המקומות דהיינו אל מקום ב' ד ואל מקום ת' לאסור הן מו"מ הן צו"ד אע"כ צ"ל דרוב אחר מיעוט אין נגרר לכן אין נגררים הצדדים אל מקום ת' ומה שנגררים אחר מקום ב' ד' לאסור מו"מ היינו טעמא משום דירושלים מחזיק יותר מחצי כל הרוחב של יהודא משום דיהודא הוא רצועה ארוכה וקצרה שאורכה על פני כל א"י ממזרח למערב ולכן רוחב ארץ יהודא הוא מעט ומחזיק ירושלים יותר מחצי הרוחב של כל יהודא ולכן הצדדים הם מיעוט נגד מקום ב' ד' ונאסר בהו מו"מ ומש"ה כ' רש"י זאת מה שיהודא הוא רצועה קצרה לומר שירושלים מחזיק יותר מחצי רחבה כנ"ל ומקום ת' הוא מעט ולכן אין הצדדים נגררים אחריו דרוב אחר מיעוט אינו נגרר וע"ז הקשה דא"כ לר"ע דאוסר בח"ל הא שם הצדדים הוי רוב ולמה נגרר אחר המיעוט ולא הו"ל לאסור רק המיעוט שהוא נגד ירושלים כי מיעוט אין נגרר אחר רוב להיתר כדמוכח ממקום ת' שאינו נגרר אחר הצדדים להיתר ה"נ בח"ל אותו המיעוט שכנגד ירושלים שפיר יש לאסור אבל עכ"פ צדדים ח"ל למה יהיו נגררים הרי המדינות שהם במו"מ של א"י דאסרינן להו מו"מ ה"נ יש לאוסרן צו"ד שיגררו לאידך גיסא אע"כ דרוב אחר מיעוט אינו נגרר א"כ גם מו"מ למה נגרר והציור כזה ותראה בזה שבאות ב' ואות ז' אסור מזרח ומערב ובאות ד' ואות ה' אסור צפון ודרום. ואלו אותיות ב' ז' ד' ה' המה רק מיעוט עולם והצדדים שהם אותיות א' ג' וח' המה רובא דעלמא וא"כ קשיא למה צדדים אלו אסורים מזרח ומערב הרי כי היכי שנגררים אחרי אותיות ב' ז' לאוסרם מו"מ ה"נ יכולי' להיו' נגררים אחרי אותיו' ד' ה' לאוסרם צו"ד אע"כ דהא דשרי צו"ד ה"ט כיון שהם הרוב אינם נגררים אחר המיעוט וא"כ גם מזרח ומערב יהי' מותר וזהו כוונת הט"ז במ"ש ואמאי נאסר שם מזרח ומערב טפי מצפון ודרום. $ציור בספר$ והבן בכל מה שכתבתי לך בביאור דברי הט"ז בזה כי חזרתי על צדדים וצדי צדדים וראיתי שאין דברי הט"ז מתפרשים רק ככל מה שכתבתי ודו"ק

כ' עוד ואין לומר א"כ בגליל אמאי נאסור לת"ק צפון ודרום טפי ממזרח ומערב כו' רצונו לומר כיון דאמרינן שאין רוב נגרר אחר מיעוט א"כ בגליל שאין שם רק מעט מקום נגד ירושלים מדוע יאסור צפון ודרום בכל גליל ותירץ דחולקים כבוד לכל ארץ ישראל ולא לירושלים בלבד משא"כ בח"ל אף אם נימא דחולקים כבוד לכל א"י אפ"ה הצדדים הם רוב וק"ל ובמה שכתבתי נתבאר כל דברי הט"ז והנראה לפי עניות דעתי כתבתי

שאלה ע

עוד אמרת לבאר לך בכלל כל דברי המג"א בסימן ד' ובסימן וי"ו שיש בהם מקושי הבנה אם אמרתי לבאר הכל באורך יארכו הדברים ולכן אכתוב לך בקצרה מה שנראה לי במקומות הצריכים ביאור כפי מה שציינתי בגליון הש"ע שלי ואם אמנם דעתי שעדיין יש מקום פלפול הרבה בזה מ"מ אני לא אכתוב לך בזה רק פשטות הדברים מה שצריך בהכרח לכל מתחיל ולא יותר מזה

כתב בסק"ג וז"ל כוונת רמ"א כו' המוזכרים בסימן ק"ס ע"כ ר"ל מה שהפסול מצד המים בעצמותן דהא ס"ל לחד מ"ד דאינו מברך משא"כ אם המים מצד עצמן ראוים לנטילה והחסרון הוא מצד אחר כגון כלי וכח גברא וכה"ג בהא לכ"ע מברך כמ"ש המג"א בסק"ד ובסק"ו ע"ש (בס"ק ה' כ' וז"ל ולבוש כתב לברך על נקיות ידים כו' ר"ל דהלבוש כ' דאפילו היש מי שאומר מודה לברך עכ"פ על נקיות ידים דלא גרע מכל מילי דמנקי בסעיף כ"ב וא"כ קשיא על המחבר מ"ש דלא מברך כלל לכן תירץ דהך דסעיף כ"ב הוא דוקא אם רוצה עתה להתפלל בס"ק וי"ו לא כלי פי' בדיעבד ע"כ רצה בזה משום דלכאורה פי' דברי רמ"א כך הוא משום דכ' המחבר טוב להקפיד כו' ר"ל לכתחלה וע"ז מסיים רמ"א מיהו כלי וכח גברא אין מעכב לכתחלה והמחבר לא מיירי אלא בפסול אשר במים מצד עצמם בהא צריך ליזהר לכתחלה כך הוא משמעות הדברים ברמ"א אלא דע"ז קשה איך הביא בסעיף א' דעה שלא לברך והיכי אשכחן זה דהא אפילו בפסול אשר במים מצד עצמם אינו אלא טוב להקפיד ולכן פי' המג"א דברי רמ"א כאלו כתב מיהו דיעבד אינו מעכב ובאמת המחבר נמי מיירי מכלי וכח גברא שאין הפסול במים מצד עצמן בהא ליכא רק טוב להקפיד