נאות דשא קלה

כלומר דכיון דלא נתחייב בפריטי אין השעבוד נתפס על הנסכא שהוא משכון כו' משמע כוונתו דבא להביא סמך והוכחה לפי' הראב"ד משום דבההוא דנסכא דאיירי במכר אין שייך הטעם דאגוד וכן כשפי' הר"ן בההוא דנסכא אח"כ לא הביא רק פי' כפשוטו שהוא כדברי הראב"ד ולמה לא הביא גם שם ב' הפירושים דהא נ"מ לדינא לענין אם אמר שיזכה בגוף המשכון א"ו משמע כדברינו ועוד ראי' מדברי הב"י שבאה"ע הביא שני הפירושים על מנה אין כאן משכון אין כאן. ואלו בח"מ סימן ק"צ לא הביא רק פירושו של הראב"ד ז"ל והיינו ע"כ כנ"ל ועוד ראיה דבתזכה בגוף המשכון כ' רמ"א באין חולק בח"מ סימן ק"ץ סעיף ט' דמהני ואלו באה"ע כתבו האחרונים דלא מהני ע"ש שהח"מ השיג על מ"ש רמ"א בפשיטות דמהני ובאמת הוא מלתא דתליא בפלוגתת הרמב"ן והראב"ד ואלו בח"מ פסק בפשיטות דמהני ואין שום א' מהאחרוני' לערער בדבר ולומר דלהרמב"ן לא מהני אע"כ דבמכר לא נאמר סברת הרמב"ן ממילא כי היכי דתזכה בגוף המשכון מהני ה"נ שט"ח דידי' דמהני גם בקצרה יש לי לומר דכיון דפסק רמ"א בח"מ דתזכה בגוף המשכון מהני ה"ה בשטר לפמ"ש הש"ך סימן ס"ו סקנ"ט וס"ק ס וס"ק ע"ז דשטר יש בו ג"כ תורת משכון יעו"ש והארכתי בביאור דברים אלו לעיל בסימן ק"א בד"ה והנראה אצלי דלק"מ כו' יעו"ש וא"כ נראה דשטר דמי לתזכה בגוף המשכון וא"כ ק"ק על רמ"א באה"ע איך פסק דבתזכה בגוף המשכון מהני ושטר לא מהני עוד י"ל לפ"ד הש"ך בסימן נ"ד סק"ד דשעבוד שבשטר הוא שוה פרוטה אצל הלוה א"כ השעבוד גופי' הוא כסף וא"כ למה לא תהי' מקודשת מיהו י"ל דאצל הלוה לבד הוא ש"פ משא"כ האשה לא קיבלה ש"פ מש"ה אינה מקודשת ובכ"ז יש קצת אריכות דברים אלא שאין להאריך כי לעיקרא דמלתא בנ"ד נראה ברור דמהני שט"ח דידי מהני טעמא דכתיבנא מעיקרא

שלישית נ"ל דאותן השחדים שנתנו לו להאדון ששכרו ממנו הו"ל כסף משום דאותן השחדים הו"ל ג"כ דמי השכירות וממילא כיון שנתנו לו השתדים וכל דמי השכירות זקפו במלוה דהא נתנו לו וועקסל שפיר קנו כמבואר בסימן ק"צ סעיף יו"ד בהגה"ה דאפי' בעייל ונפיק אזוזי מהני בכה"ג יעו"ש ודבר זה נ"ל ברור בסברא דמה לנו למה שהמעות אלו הם שחדים ואינם באים לסקארב של השררה מ"מ כיון שאדון זה העומד מן השררה וניתן לו כח ורשות להשכיר ולעשות כאדם העושה בשלו ממילא כל מה שנותנים לו אינן נותנין אלא בעבור שכירות הקרקע לכן הוי גם זה שכירות הקרקע ואעפ"י שאין לי ראי' לזה מ"מ מצד השכל והסברא נראה לי זה ברור באין צורך לראי' ע"ז וא"כ כיון שביארנו כבר דשכירו' נקנה בכסף לבד נקנה להם האורנדא

עוד נ"ל מטעם אחר דקנו האורנדא משום דהרעווארש שנתן להם האדון הו"ל שטר כיון שמבואר בו עסק המכירה וחתום בחתימת ידו ולא מבעיא לפי מה שהמנהג עתה שאין נותנים כתבי אורנדיש ליהודים מחמת הפקודה שלא להשכיר אורנדיש ליהודים ולכן אין כותבין בשטר שם השוכר האורנדא ואין ביד היהודי השוכר רק רעווארש ואין כתוב בו שום שם שוכר והוא לראי' ביד מי שהרעווארש בידו שהאורנדא מושכר לו א"כ פשיטא דזה הרעווארש הוא שטר גמור אע"פ שאין נזכר בו שם השוכר ולא גרע מכ' לו על הנייר שדי מכורה לו דג"כ לא נזכר בו שם הקונה ושם המוכר מכ"ש שנזכר בו שם המוכר רק שלא נזכר בו שם הלוקח וכיון שהוא בידו הוי כאלו כתוב בו שמו וא"כ הוי שטר גמור אלא אפי' לפי מה שהי' המנהג הקדם קודם שהי' הפקודה שלא להשכיר אורנדיש שאז הי' המנהג שהי' נותנין רעווארש לפי שעה עד שאח"כ נתנו כתב אורנדא גמורה כמבואר בלשון השאלה אז הי' מקום ג"כ לומר דחשיב שטר אלא שיש לדון בדבר כך וכך. עיין בש"ך סימן ס"א סק"ב ושאר דוכתי ולא נאריך בזה. כי הדבר ברור בעיני שכפי שהמנהג עתה זה הרעווארש היא שטר גמור ואע"פ שלא נזכר בתוכו בביאור כל פונק"ט השייך לאורנדא בפרטות מ"מ כיון שהפונקטין כבר נדברו והותנו בע"פ וע"ז נותן לו השטר ממילא נקרא שכירות האורנדא כפי הפונקטין הידועים אשר הותנו ביניהם ע"י זה השטר וא"כ יש כאן שטר וכסף שזהו קנין שקונין בו מהנכרי

חמישית נ"ל לומר דאפילו נניח כל הנ"ל ונאמר שלא הי' כאן לא שטר ולא כסף דהיינו שנאמר שהרעווארש אינו שטר והוועקסל והשחדים אינו כסף אפ"ה יש כאן קנין והוא עם האמור בסוף סי' קצ"ב דחזקה לחודא קניא כל היכי דלא עייל ונפיק אזוזי ואפילו במקום שדרך לכתוב שטר ומבואר שם ג"כ דאפי' במכר או שכר עשר שדות כיון שהחזיק בא' מהם קנה כולם אם נתן דמי כולם ובשכירות אפילו לא נתן כלום קנה הכל משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ו ממילא גם כאן יש קנין משום דהחזקה באורנדא היינו כל שהתחיל השוכר לעסוק בענינים השייכים להאורנדא כאדם העושה בשלו וא"כ מיד ששכרו ובאו העיר והתחילו לעסוק בעניני המזיגה ושאר הדברים כאדם העושה בשלו הוי חזקה ואע"ג דבחזקה בעי' בפניו או שיאמר לך חזק וקני כמבואר שם גם בכאן ישנו כך כי מה שעסקו בעיר באורנדא ושם מושב האדון זה הוי החזיק בפניו א"כ כיון שקנה אוראנדא של העיר קנה שלכל הסביבות כדין עשר שדות וגם שבכל הדבורים שמדברים השוכר עם משכיר בעת גמר המקח ודאי יש בו לשונות של לך חזק וקני כידוע ומה גם שאלו השותפים כולם כבר השכירו עסק א' לאיש אחר ועשו כל מה שעושין אוראנדארש כאדם העושה בשלו איזה ימים והכל היה בידיעת האדון וגם כשנסעו מהעיר בערב פסח אמרו להאדון שבפסח לא יניח המעות ביד המוזגי' הערלים כי אינם בטוחים אלא יקח מהם ואחה"פ יקבלו ממנו א"כ כל חזקתם שהחזיקו באורנדא הי' כבפניו ופשיטא דהוי חזקה טובה וקנו בהחזקה ואע"ג דישראל מכותי אינו קונה בחזקה כמבואר בסי' קצ"ד מ"מ נ"ל דכאן מהני עיין בט"ז שם שכ' די"ל דכל שגילה דעתו דישראל דסמכא דעתיה שרוצה לקנות בלי שטר ואינו ירא מהכותי מועיל קנינו שפיר בכסף לבד ובזה לא דברו חכמים כלל רק שהט"ז כ' ע"ז דהא ליתא דבטלה דעתו אצל כל אדם יעו"ש ודברים אלו הם ג"כ לענין חזקה ממילא היום שהמנהג פשוט בכל מלכות הזה שהשלטונים אינם נותנים שטר ולא מקבלים כסף רק שהישראל מחזיק ועוסק באורנדא א"כ כל מי ששוכר האורנדא מגלה בדעתו שחפץ בכך ואינו ירא מהכותי ובהא לא שייך לומר בטלה דעתו דהרי אדרבא דעת כל אדם כך הוא ואם כן נקנה שפיר בחזקה

תו נ"ל מהטעם המבואר בכל המחברים דמה שהוי קנין בדיניהם כדיניהם דיינינן וא"כ כיון דבדיניהם שהכאת כף קונה הו"ל קנין שפיר ובפרט שגם בישראל יש מנהג בארץ הזאת שהכאת כף קונה ונהי דודאי לא עדיף מקנין כסף וכדומה מ"מ מהני שפיר עתה במלכות הזה דהוי אתרא דלא כתבי שטרא ותו דכיון דהמנהג דליכא קנין אחר באורנדיש זולת ההכאת כף כי אין נותנין שטר (אם לא רעווארש שניתן כאן ג"כ) וגם כסף ן מקבלים אלא בסוף כל רבע שנה וא"כ עיקר קניות האורנדא עתה בכל השלטונים הוא רק ההכאת כף ועל סמך זה עוקרים דירתם ומקום האורנדא ועוסקים באורדנא והשלטונים אינם משנים דבריהם זולת א' מני אלף א"כ כל שוכר אורנדא הוי כאלו הותנו שיקנה בהכאת כף לבד ומועיל זאת כמו שמועיל בהותנו שיקנה בכסף לבד כמבואר בסימן קצ"ד ואף שהט"ז מפקפק שם בזה כבר כתבתי שאינו חולק רק מקשה ואין מקום לומר קים לי כוותי' וכן כל האחרונים תפסו להלכה כדברי הרמ"א עיין בחק יעקב סימן תמ"ח סק"ד ובהרבה אחרונים שכתבו בפשיטות כדברי רמ"א וגם נראה דגם הט"ז מודה בנ"ד כיון דכל עיקר השגתו שם על הרמ"א אינה רק מטעם דבטלה דעתו אצל כל הדם והנה אנו רואים היום שבכל המלכות הזה דעת כל אדם כך הוא בדבר זה כאשר נתבאר א"כ גם הט"ז מודה בנ"ד

טעם שביעי נראה לנו לומר דאפילו אם הי' מקום לומר שלא נקנה האורנדא להם מ"מ אין א' מהם יכול לחזור בו ונקנה השותפות בתורת שותפים שנשתתפו שבסימן קע"ו ע"ש בסמ"ע סק"ז דכל היכי דעירבו מעותיהן והתחילו לישא וליתן מהני אפילו לענין שלא יוכלו לחזור מכאן ולהבא ממילא גם כאן כיון שכבר עסקו כולם בעסקי האורנדא אינם יכולין לחזור בהם ואע"ג שפלוני עדיין לא נתן מעות לתוך השותפות רק השותפים נתנו השחדים וגם שאר הוצאות שהי' להם מ"מ י"ל מכמה טעמים דגם נ"ד יהי' כערבו מעות חדא כיון שנתנו להאדון וועקסל ע"ס מ' אלפים והמה חייבים כולם להאדון סך זה ונתנו לו הוועקסל בעד האורנדא א"כ הו"ל כאלו לוו כולם מהאדון זה הסך ופרעו לו בעד האורנדא ונמצא שערבו מעותיהן וגם התחילו לישא וליתן. ועוד י"ל דאפי' אם מפקפק אדם בסברא זו לומר דלא הו"ל כאלו מהאדון לוו ונתנו לו מעות מ"מ כיון דהאדון נתן להם האורנדא בעד וועקסל שנתנו לו בשעבוד הונם ממילא עריבת השעבודים ששעבדו כולם א"ע בוועקסל א' הו"ל כערבו מעותיהם גם י"ל דהא פלוני הי' לו ג"כ הוצאות לצורך שכירות האורנדא במה שנסע לשם איזה פעמים ואלו היו נשארים שותפים בלא קטטות הי' מחשבין הוצאותיו נגד הוצאת השותפים וא"כ מחמת זה הו"ל כערבו מעות ועוד י"ל בשעה שהשכירו לאיש אחד איזה עסק השייך לאורנדא ולקחו ממנו ערבון כ"ב זהובים עי"ז הוי גם כן עירבו מעותיהם ועדיף מני' כי אותו העירבון לקח שמעון ואז היו כולם ביחד ובעירבון הזה הי' חלק גם לפלוני בו כיון שכולם נתנו וועקסל להאדון בעד האורנדא א"כ מעות עסק הלזה יש לכולם בו חלק שגבו דבר ששייך להם ע"י הוועקסל שנתנו וא"כ הרי יש בכאן גם מעות של פלוני וא"כ יש כאן ערבו מעות וגם שמעון משך מעותיו של פלוני דמהני זה יותר מערבו מעות כמבואר שם בש"ע סעיף א' וגם כבר התחילו לישא וליתן וא"כ נגמר השותפות בודאי גם לענין להבא עוד י"ל דיש כאן עירבו מעות עפ"י מה שלקח שמעון בגלילות ההוא אצל המוזגים הערלים שי"ג זהובים מה שהי להם ממזיגת יי"ש ואותו היי"ש נתן האדון להמוזגים ונחשב אח"כ לתוך האלף מדת יי"ש שהבטיח האדון בעת ששכרו האורנדא ליתן להם בהקפה ממילא אותו היי"ש נתן האדון להמוזגים לצורך כל השותפות והם נתחייבו חוב להאדון בעד היי"ש וא"כ אותו היי"ש הי' גם לפלוני חלק בו ממילא בזה הסך שי"ג זהובים שהי' אצל המוזגים הי' גם לפלוני חלק בו ומאחר שלקחו שמעון א"כ הוי כאן עירבו וגם משיכה כנ"ל הגם שיש לפקפק קצת בזה ולומר כיון שעדיין לא נתנו להאדון