נאות דשא קכו

דמחמץ אינו נתינת טעם ואינו רק מדרבנן והוא כמו דבר המעמיד יעו"ש ואעפ"י שהוא חולק על או"ה בדין הרגשת הטעם ביותר מס' ואעפ"כ במחמץ מודה שהוא דרבנן וכן הלכה רווחת פה מלא בדברי כל אחרונים ואין מערער בדבר ומהתימא על מע"ל שהעלים עין מדברי הפר"ח שבס"ק ז' הנ"ל וממילא נדחה מה שסיים מע"ל לומר דיש בנ"ד מזור ותרף להפריש ממ"א הואיל והשאור בבארש"ט עביד לטעמי' ז"א דמחמץ הוא דרבנן וכנ"ל

כ"ב ומ"ש אמנם ראיתי להטור בא"ח סימן תמ"ב כו' עד ולפי סברת הטור יש היתר לנ"ד. תמהני איך נעלם מאתו דברי המג"א שם בס"ק ט' שהקשה קושייתו והוכיח מזה דהטור ס"ל דמעמיד הוי דאורייתא יעו"ש ואולם הפר"ח שם בס"ק ה' תמה באמת על הטור למה הוצרך לבערו הרי מעמיד הוא מדרבנן ונשאר בקושיא ולא רצה כלל לומר בדעת הטור דמעמיד הוא דאורייתא ומוטב לו להשאיר דברי הטור בקושיא וגם בפרי מגדים שם כ' על דברי המ"א דאנן קיי"ל דלטעמי ומעמיד הוי דרבנן יעו"ש וממילא בדעת הטור שפיר י"ל דמיירי אע"ג דאיכא ס' בעיסה נגד השאור מ"מ לא הוי מה"ח עה"פ משום דאזיל לטעמי' דס"ל דמעמיד הוי מדאורייתא כדברי המ"א וה"ה במחמץ משא"כ לדידן דהלכה רווחת דמחמץ הוא דרבנן א"כ לא הו"ל להד"מ להקשות מדברי הטור על המ"כ דאדרבא דברי הטור הם דלא כהלכתא א"ו הד"מ לא איירי רק לענין מני' ובי' וכמ"ש באות א' אבל לענין ממ"א כ"ע מודי להמ"כ והמחבר ורמ"א שכתבו להפריש ממ"א ע"כ מיירי בנ"ט גמור שחין ס' בעיסה נגד השאור אז מותר להפריש ממ"א או שיעשה עיסה קטנה פחות משיעור חלה ואז מותר להפריש אפי' אם יש ס' וכמ"ש בזה לעיל באות ב' אבל בענין אחר אין מפרישין ממקום אחר כך העליתי בתשובתי (בד"ה ועתה נשים פנינו)

כ"ג ומ"ש עוד נלפע"ד דרך רביעי כו' אלא מצד חומרא וקולא כו' הצעה זו אמת דמש"ה הוי מה"ח עה"פ הואיל דזה חמיר וזה קל. ואולם מה שהוליד והצמיח מזה סברא ישרה דהיכי כו' תרי טעמי כו' זה אינו כלום ואינו סברא ישרה כלל חדא מצד השכל דמה בכך אפי' אם יהי' בו אלף טעמים דרבנן מ"מ כולם דרבנן וזה דאורייתא ממילא הוי זה חמיר וזה קל. ותו דהנך רואה בדברי הר"ש במתני' דשאור בעיסה שהוצרך לומר דטכ"ע דאורייתא ולא סגי ליה בתי' מעלתו. ותו יש ראיה ממה שהרגיש מע"ל בעצמו דבדינא דהמ"כ הוי ג"כ ב' טעמים חדא דדשיל"מ וחדא דכהכ"א ומה שדחה מע"ל את זאת משו' דבעיסת נכרי לא שייך טעמא כהכ"א מע"ל הולך לשיטתו שכ' כן בדרך הראשון להסביר טעם דכהכ"א ומתוך זה הוליד שם דבעיסת עכו"ם ליכא הך טעמא אבל גם בזה לא דיבר נכונה כי כבר ביארתי דטעם זה הוא סמך בעלמא שאסרוהו רבנן במשהו מה"ט ופשיטא דאיתי' לה"ט בכל דבר שנתערב ודרך מע"ל בזה המה דברים חדשים לא שערום אבותינו. ותו דאכתי איכא ראי' להך מנדרים דף נ"ז ע"ב בהרא"ש ד"ה דלמא לחומרא דהתם פשיטא דאיכא בי' תרי טעמי דלא ליבטל חדא דהוי דשיל"מ ואידך דהיתרו במשהו דהא מיירי שם הרא"ש גם מתרומה גדולה ואפ"ה כ שם דאי איכא רוב דהיתרא לא יפריש עליו ממ"א ודי בזה לסתור סברתו

כ"ד גם מ"ש ובהיות כן בנ"ד דיש בהבארש"ט גם כן ב' סברות שלא יתבטל חדא דהוי מעמיד ועוד דהוי דשיל"מ מה שלא מצא רק טעמים אלו ולא טעם דהיתרו במשהו הוא מחמת ב' דברים חדא דמע"ל אזיל לשטתי' דטעם דהיתרו במשהו לא שייך בעיסת נכרי כיון שלא היה טבל מעולם וה"נ הבארשט לא הי' טבל מעולם ואידך משמע לי' למעלתו דסברא דבא לתקן כמים ומלח לא מהני רק לענין דשיל"מ ולא לענין הסברא דכהכ"א כמו דלא מהני סברא דבא לתקן לענין שאר דברים וכמ"ש לעיל אות ט"ו בשם הפר"ח סימן ק"ב וסימן צ"ח אמנם למה שאכתוב באות שאח"ז ליתא לכ"ז ע"ש

כ"ה גם מ"ש ואין להקשות הא בהאי דינא דהמ"כ כו' זה ליתא דבעיסת נכרי כו' עכ"ד הולך לסברתו אבל כבר כתבתי באות כ"ג דאין הדבר כן אלא בכל דבר שייך ה"ט דהיתרו במשהו וראיה לזה דאלת"ה הא דהקשו התוס' והקדמונים ל"ל להש"ס לומר דטבל הוי דשיל"מ הא בלא"ה לא בטל משום טעמא דכהיתרו כך איסורו ולא תירצו כלום עיין בתוס' נדרים דף נ"ח וכדברי מע"ל הא אין התחלה לקושייתם דשפיר צריך לטעם דשיל"מ היכי דליתי' לטעמיה דהיתרו במשהו כגון בעיסת ותבואת נכרי וכדומה לזה בדבר שלא הי' טבל מעולם א"ו דה"ט שייך בכל דבר ובהוכחה זו ג"כ מוכח דסברא דבא לתקן כגון מים ומלח מועיל ג"כ לענין טעמא דכהכ"א דאל"כ אכתי לא הוי מקשי מידי דאצטריך לטעמא דדשיל"מ היכי דבא לתקן אע"כ דאע"ג דסברא דבא לתקן לא נאמר לענין כל דברים האוסרים במשהו במינן כמ"ש באות הקודם בשם הפר"ח מ"מ לענין דשיל"מ ולענין דכהכ"א איתי' לדין בא לתקן ודברתי מזה בתשובתי (בסימן מ"א בסופו בד"ה והרב ע"ש) ועוד יראה מע"ל סתירה לדבר זה ממ"ש אח"כ דבדינא דהמ"כ ליכא כלל טעמא דדשיל"מ וא"כ מוכח ע"כ דאין בו רק טעמא דכהכ"א וא"כ נסתר כל דרך מע"ל בענין סברא דכהכ"א דלפי דרכו ליתא בעיסת נכרי

כו גם מ"ש וזה ליתא דבעיסת נכרי הא דטבל לא בטל ע"כ לא הוי אלא מטעם דהוי דשיל"מ טעות גדול הוא זה דדשיל"מ לא שייך הכא דהא התוס' והר"ן בע"ז כתבו דאצטריך לטעמא דהיתרו במשהו היכי דליכא דשיל"מ כגון שאין לו פרנסה ממ"א ומניה ובי' כשיפריש יצטרך להפריש מהכל משום חשש מה"פ עה"ח וא"כ יש לו הפסד ובה"ג לא הוי דשיל"מ יעו"ש ממילא מכ"ש בנדון דהמ"כ דאין לי שום תקנה להפריש ממ"א ולא מני' ובי' אלא צריך להפריש כשיעור כל העיסה ועוד כדמסיק המ"כ א"כ איך עלה ע"ד מע"ל לקרות דשיל"מ לדבר שאין לו שום תקנה וא"כ ליתא הכא לטעמא דשיל"מ משום זה כתבתי באות הקודם דנסתר דרכו של מע"ל דכיון דדשיל"מ ליכא הכא א"כ הטעם הוא משום דהיתרו במשהו אכן גם זה הוא לדרכו

כ"ז אבל באמ' שגה מע"ל בכל זה כי המ"כ לא הוצר' לדבר כלל לא מענין דשיל"מ ולא לענין כהכ"א כי לא מיירי כלל מאיסור משהו אלא כוונתו כפשוטו כאשר הרואה יראה לעינים שעיסת הגוי הי' רוב באופן שנתבטל העיסה כדין מין במינו דמדאורייתא ברובא בטל ומדרבנן בעי' ששים ושם לא הי' ששים מש"ה לא נתבטל מדרבנן וכל דברי מע"ל בזה דברי שגיאה הם

כ"ח ועתה הביא את מע"ל לעמק יהושפט ונשפטתי אתו על אשר בא להלחם ולשפוך סוללה על דברי המ"כ וכ' וז"ל וכ"ז כתבתי ליישב דעת המ"כ לפי דרכו כו' אבל לפענ"ד דברי המ"כ בלא"ה אינם מוכרחים כלל והראי' שהביא אינו ראי' כלל ואדרבא יש ראי' להיפוך כו' עכ"ד והי דברי המ"כ בעיני מע"ל לשחוק והר הגדול הי' לפני מע"ל למישור התיצב ואשפטה אתו לראות דברי מי יעמוד יגיש נא מע"ל עצומותיו ידבר נא מע"ל למען יצדק ובתחלה אדבר נא לפניו איך כל דבריו דברי שגיאה במה שביקש לדחות דברי המ"כ במה שחילק בין חד"ר לתד"ר ובאמת דבר זה הוא ברור בש"ס ופוסקים ראשונים והחרונים אין פוצה פה ונודד כנף ותמה אני על מע"ל במה שהוקשה לו דברי המ"כ דאי אין רעה"מ הוי ספיקא דאורייתא ולכן אין מקום לראי' המ"כ ואדרבא הו"ל למע"ל לתמוי' על המ"כ שלא הוצרך כלל להסביר ראייתו מכח זה דהרי בלא"ה פשט הסוגיא מוכח הכי דהא קייל בי"ד סימן של"א דתרומה בזה"ז ואפי' בימי עזרא היא דרבנן דכן הלכה רווחת וא"כ בההוא דרש"ש שפלפול שם כל הסוגיא לבקש ממאי יפריש שלא יהי' מה"ח דאורייתא עה"ח דרבנן הרי הכל דרבנן אע"כ דאפ"ה הוי מה"ח עה"פ משום דזה חד"ר וזה תר"ד רק דמה שלא הביא המ"כ ראי' זו בפשיטות כוונתו לפי שרצה להביא ראי' אפי' לדעת האומרים דתרומה בזה"ז דאורייתא דאז ליכא ראי' זו (כבר ביארתי כ"ז בסימן מ"א בד"ה ואחרי שאנו רואים) מש"ה הוצרך לראייתו ממילא עכ"פ לפי מאי דקיי"ל להלכה רווחת דתרומה בזה"ז דרבנן א"כ דינא של המ"כ הוא ש"ס מפורשת הרי הראת לדעת דדברי המ"כ הם ש"ס מפורשת ועתה ראה גם ראה דבריו מבוארים בהרא"ש בסוגיא דנדרים דף נ"ז ע"ב ד"ה דלמא לחומרא ע"ש בההוא דליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולו וכ' שם הרא"ש דצריך לעשר מלקוח מן הגוי ע"ש והרי מעשר ירק הוא דרבנן אין לו אפילו אסמכתא מן התורה כמ"ש התו' בחולין דף ז' ובע"ז ובדוכתי טובא דבר זה מבואר וא"כ מאי חשש אם יפריש מירקות שהם טבלים גמורים הא הם ג"כ תרתי דרבנן חדא דמעשר ורק מדבריהם ואידך דבזה"ז הוא דרבנן אע"כ דמשום זה שנתערב הוא תלתא דרבנן וא"כ לא די לנו מה שראינו מהש"ס דיש חילוק בין חד"ר לתד"ר אלא ראינו ג"כ דיש חילוק בין תר"ד לתלתא דרבנן. הר"ש במשנה דשאור ובמשנה דענבי בציר שהקשה איך יפריש ממ"א דלא להוי מה"ח עה"פ והוצרך לתרץ בשאור דטכ"ע דאורייתא ובענבי בציר הוצרך לתרץ שלוקח מן הגוי וכדומה אע"ג דתרומה וחלה דרבנן אפי' בימי עזרא אע"כ משום דהוי מחד"ר לתד"ר. הר"ש בפ"ה דדמאי משנה ח' והתוי"ט שם שהוצרכו לשבש את הירושלמי ולגרוס שנתערב חולין בטבלו דאלו טבל שנתערב בחולין אין מפרישין עליו מטבל גמור דהו"ל מה"ח עה"פ אע"ג דתרומה בזה"ז דרבנן אע"כ משום דהוי מחד"ר על תר"ד והירושלמי שם מיירי בענין שאין לו תקנה בדרך אחר א"כ חזינן דאפילו היכא שאין לו תקנה כלל לא שרינן להפריש מחד דרבנן על תרי דרבנן הב"י שהביא המ"כ הזה ולא ערער עליו ודאי ס"ל ג"כ כוותי' ואף שהד"מ ערער עליו ודאי לא ערער בדבר שמפורש בש"ס ופוסקים ולא נמצא שום חולק עליו כמו שנתבאר אע"כ דלא ערער רק לענין להפריש מני' ובי' וכמו שביארתי באות א' וכאשר אוכיח עוד דרמ"א ג"כ מודה לענין מקום אחר. הב"י והד"מ שהביאו המ"כ בההוא דפשטידא וכ' הטעם משום דטכ"ע דאורייתא וכן הש"ך והט"ז כתבו לשון זה ושום אדם לא ערער בדבר משמע ודאי דאי לאו דטכ"ע דאורייתא לא הי' יכול להפריש על הבשר אע"ג דחלה דרבנן אע"כ דזה הוי חד"ר וזה הוי תר"ד וש"מ דאפילו בדבר שאין לו תקנה כלל לא שרינן להפריש מחד"ר על תר"ד דהא כאן ליכא תקנה דהא מהבשר ודאי א"א להפריש ואפ"ה לא שרי להפריש ממ"א אי לאו דטכ"ע דאורייתא ובתשובתי (בד"ה ולדרך זה מיושב קושיות התוס') הוכחתי ג"כ מהתוס' דס"ל הכי דמחד"ר על תר"ד לא מפרישין רק לפי שהדברים קצת בארוכה לא כתבתים כאן לפא"מ בשגם שכאשר אכתוב בסמוך יראה ג"כ בלא"ה דהתוס' ס"ל כהמ"כ ועתה על מי בטח מע"ל שירד להלום הש"ס והפוסקים האלו ועל מי ישען לעזרה נגדם לכן לא יעשה עוד כזאת ויחזיק בדברי המ"כ ולא ירפה כי דבריו דברי תורה ואחרי שהראיתי שדברי המ"כ