נחלת יעקב צג

אמור להם בקמץ שהוא לשון מקור היינו אותן הברכות שכבר נאמר להם מפי אהרן

יברכך ה' וישמרך פי' כי הברכה הוא תוספות טובה ולפעמים התוספות טובה גורם לרע ח"ו כדכתיב וישמן ישורון ויבעט ולזה אמר וישמרך היינו שישמור אותו שלא יחטא ע"י תוספות הטובה: יאר וגו' פי' העיקר להורות לעם ה' דרכי ה' המעשה אשר יעשון ויוכיחו זא"ז כי עיקר קורבן בית המקדש הוא ע"י שלא הוכיחו זא"ז ולזה צריך שיהי' נשיאות פנים ונשיאת חן מהשי"ת שיתקבל דברי המוכיח בעיני השומעין ולזה יאר ה' וגו' ויחונך היינו שיתנו עליך הארת פנים ונשיאת חן למען נראה כי שם ה' נקרא עליו ויראו ממנו ויקובלו דבריו: ישא ה' פניו וגו', דהנה ידוע דאין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא ועל כל חטא שחוטא נקרא רשע וברשעים יש מניעת שלום כדכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים ולכך אמר ישא ה' פניו ופנים נאמר גם על פנים של זעם כלומר אף תחטא לפעמים ישא ה' פניו של זעם וימחול לך וימחה חטאותיך ואז ממילא ישים לך שלום

כה תברכו את בני ישראל אמור להם. וכבר תמהו המפרשים על לשון אמור להם והנראה דהנה ענין ברכה שבירך אברהם ליצחק ויצחק ליעקב וכן שאר מברכים הענין הוא שהם הי' המשפיעים שפע קדושה מהמברך למתברך וברכה הוא מלשון בריכה והמברך הוא המעיין וצינור להוריד השפע ולא יאות זה לכנות את הכהנים שהם יהיו הצינורות להשפיע על ידן לכל ישראל. והנה לשון יברכך הוא לשון למי שרוצה לברך שיהי' כן מחמת ברכתו וכן משמש לשון זה כשאחד מגיד עתידות. ואמר שיהי' כך שיברך אותו השי"ת והתורה למדה מדה לכהנים המקבלים טובה מישראל כ"ד מתנות כהונה להיות מחזיקים טובה לישראל לומר שבוודאי בשכר זה יברך אותן השם יתברך וייטיב לכם. וזה כוונת הכתוב כה תברכו אמור להם כלומר שהברכה לא יהי' כדרך צינורות המשפיעין רק כדרך אמירה להגדת עתידות שבוודאי בשכר זה שמספיקין אותם ברכך ה' וזהו שמסיים ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם כלומר שהם אין להם רק זכות זה שיכולין להזכיר שמו כשאילת שלום כשאומרים יברכך ה' מה שאין רשות לאחר בשאילת שלום להזכיר שמו של הקב"ה שהרי במה שאמרו לבועז יברכך ה' אמרו סוף ברכות על זה עת לעשות לה' הפרו תורתיך והכהנים יש להם רשות להזכיר שמו של הקב"ה בשאילת שלום וזהו ואני אברכם כלומר אני הוא הבריכה שלהם המשפיע להם

פרשת בהעלתך

ויהי העם כמתאוננים וגו' בפרשה זו דקדקו המפרשים הרבה מה הי' החטא של המתאוננים. ב' כפל לשון התאוו תאוה, ג' שאמרו מי יאכילנו בשר ואמרו זכרנו את הדגה ואת הקשואים ואת הבצלים. ויותר הי' להם לומר זכרנו בשבתנו על סיר הבשר. ד' קושיות התוס' הא היה להם שליו. ה' מה שאמר אספה לי שבעים איש מה תועלת של השבעים איש לנתינת הבשר. ו' היאך פה קדוש יאמר דבר זה ליוצרו אין אתה מספיק לנו. ז' מה שאמר יהושע אדוני משה כלאם. מה חטאו ומה עשו שנתחייבו כליה. ומה שנראה לי בזה בהקדים כי הנה ראה ראינו כי בימי משה לא מצינו איש מתנבא מלבד אהרן עד שאמר לו הקב"ה אספה לי שבעים איש ואפילו יהושע לא הי' מתנבא ואחר מיתת משה בימי הנביאים היו הנביאים לרוב כמבואר בקרא תבל הנביאים עולים. והיאך דורו של משו וב לא הי' דורות כמותן עד שהקב"ה אמר מי יתן והי' לבבם זה כל הימים. לא יהיו מוכנים לנבואה. כדורות האחרונים. ולזה צריך לומר כי כמו שהשמש מכהה אורות הכוכבים עד שאינם נראים כלל משא"כ אור הלבנה שאין אורה גדול כל כך נראין ג"כ אורות הככבים. כן הוא בכאן שמעלת משה הי' גדולה כ"כ בלתי תכלית והי' מכהה אור כל הצדיקים נגד השי"ת. ולא הי' מדבר רק עם משה כי פני משה כפני חמה מה שאין כן יהושע אשר הי' כפני הלבנה אז הי' נראין ג"כ הככבים דהיינו שאר הצדיקים וזהו כוונת חז"ל שאמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני הלבנה אוי לאותה בושה כי אין בושה גדולה מזו שלא נחשבנו נגד משה לכלום. ג"כ נקדים כי ידוע שהמזונות צריכין שיתייחס אל הניזון כי בהמה אשר חומרה עב הוא תבן מאכלה והנחש עפר לחמה וכן כל מין ומין והאדם היותר מזוכך לכן גם מאכלו יותר מזוכך. והנה דורו של משה בהיות אורו של הקב"ה משפיע עליהם שפע רב באמצעות משה שהאמצע הי' אורו רב והי' שופע עליהם אור גדול אשר אין לשער ונזדככו בזכוך רב והיו קרובים אל הרוחניות יותר מהגשמיות הי' מאכלם ג"כ צריך שיהי' מדבר שהוא קרוב לרוחנית ולא היו ניזונים במאכלים עבים. כמו שאדם אינו ניזון במאכלים עבים היינו תבן שהוא מאכל בהמה והיו צריכין ליזון ממין שהוא לחם של מלאכי השרת דווקא ולא הי' להם תאווה לבשר כמו שהאדם אינו מתאוה למאכל בהמה ומסתמא השליו הראשון שירד להם עם המן הי' קרוב אל הרוחני יותר מהגשמי כמו המן. ובזה אתי שפיר המשך הכתובים דהעם היו כמתאוננים פי' שהתאוננו על רוע חלקם שראו עצמם מוכנים לנבואה ואינם מתנבאים כענין ברוך בן נריה עם