נחלת יעקב סד

אמר בכור שפחה ובמעשה כתיב וה' הכה כל בכור וגו' עד בכור השבי ונראה דהנה רש"י פי' דלמה לקו השבויים כדי שלא יאמרו יראתם תבעו עלבונם וגבי בכור השפחה פרש"י הטעם שאף הן היו משתעבדין בהן ושמחים בצרתן ולזה אמר בהתראה היות שהתרה בהן שיביאו עליהן עונש עבור השתעבדות בישראל ולזה אתי שפיר שאפילו מי שאינו משתעבד בהם רק ששמח על השתעבדותן ילקה בעון ההשתעבדותן ובשעה שנלקו אמר הכתוב שאף בכור השבי ילקה למען יהיה הוכתה שאלהי ישראל היה המכה

ולא יתן המשחית וגו', המפרשים הקשו כיון שהכאת בכורים הי' על פי הקב"ה בעצמו ולא על ידי שליח וא"כ מה זה שאמר ולא יתן המשחית. עוד הקשה למה צוה במצוה מיוחדת בקידוש בכורות ועשיית בכורות. מחמת ההפלאה שהיה בין בכורי ישראל ובין בכורי מצרים הא בכל המכות הי' הפלאה. ונראה שבבכורות נס אחר הי' שבסך רב מישראל שהי' שם כמה פעמים ששים רבוא ועל פי דרך הטבע היו מוכרחים כמה אנשים למות באותו לילה, והי' נס מהשי"ת שבאותו לילה לא מת ולא חלה שום אדם מישראל למען לא יהיה צווחה בשום בית ישראל וזהו שאמר ולא יתן המשחית כלומר אפילו באותן שהגיע זמנם למות. וכבר הי' להמשחית רשות לא נתן רשות השי"ת להמשחית לבוא אל בתיהם לנגוף וזהו נס היוצא מדרך הטבע כי בכל המכות שהי' הפלאה הוא מן הדין שישראל לא נתחייבו בהכאה משא"כ בזה שהציל כולם ממיתה טבעיות ודבר זה הוא נס גדול למען יצאו כולם בשמחה לכך נצטוו בפסח ובקידוש בכורות

פרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב היא כי אמר אלהים וגו'. והנה הראב"ע דחק עצמו בפי' לשון כי שהוא לשין אף על פי ומ"מ קשה מהיכי תיתי היה לו לחוש שינחם העם בראותם מלחמה הא בוודאי כל האחים עליהם למלחמה יפלו בחרב בגזירת השם. לכן נראה בכוונתם דהנה (דברים ט"ז) כתיב אל ואמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' לרשת וגו' וברשעת הגוים ה' מורישם וגו' הרי דבעינן ב' דברים לכניסת ישראל לארץ העמים היינו בצדקת ישראל וברשעת הגוים, וידוע שאין הקב"ה נפרע מן האומה עד שנתמלא סאתה עיי"ש והנה (בראשית י"ט) כתיב הנה העיר הזאת קרובה לנוס שמה ופרש"י הנה נא קרובה ישיבתה שעדיין לא נתמלא סאתה עיי"ש וזה שאמר כאן כי קרוב הוא כלומר שקרובה ישיבתה של ארץ פלשתים שלא נתמלא סאתה ולא הי' הקב"ה יכול להפרע מהם ולזה אם יקומו על ישראל למלחמה נהי שלא יוכלו להרע לישראל מ"מ לא יוכלו הישראל להרע להם ולזה קאמר פן ינחם העם בראותם מלחמה ולא יוכלו להרע להם ויאמרו שנגד מצרים הי' יכול לעמוד אבל לא נגד שלשים ואחד מלכים והוצרך להקיפם במדבר עד שיתמלא סאתה, וידוע שהעם נקראים ערב רב ואף על פי כן חשב שמא ישובו למצרים מחמת ניצוצות הקדושה

ויקח משה את עצמות יוסף, האלשיך הקשה דמה ענין מקרא זה לכאן שהי' לו לכתוב בפ' בא בשעה שהלכו ממצרים ע"ש. ונראה דמקרא זה מוסב על הקרא דויסב אלהים פן ינחם העם והוא מטעם שהיו ישראל מסופקים בנבואת משה ולזה היה ירא הקב"ה שמא מקוטן אמנה יחשבו בראותם מלחמה כי לאו מאת הקב"ה יצאו הדברים ולכך ישובו למצרים דאלו האמינו שמאת הקב"ה היה הכל לא היו שבים למצרים ולזה מביא הקרא ראי' על גודל הספק שהיו להם אם כבר בא זמן יציאת מצרים וראי' לזה שהרי ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע וכי פירושו כמו אע"פ ואע"פ שהשביע את בני ישראל ובודאי מה שלא לקחו ישראל בעצמם אף שהשביעם יוסף ובוודאי הי' זה מחמת שהיו מסופקים אם כבר הגיע ימי הפקידה ולזה הוכרח הקב"ה לסבב אותם

הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר וגו' תיבת לאמר קשה שאינו לאמר לזולתו. וגם תיבת לקחתנו תמוה שתלו הלקיחה במשה וכי לא היו יודעין אחר כל האותות והמופתים שנעשו שם שהי' הכל מהקב"ה. וגם קושיות רש"י קשה. ויותר קשה שהישראל יאמרו כדברים האלה כי מהיכי תיתי הי' להם לומר שיהי' ניחא להם בעבדות מצרים בחומר ובלבנים. ועוד דלאחר ההבטחה מפי משה ליתן להם ארץ זבת חלב ודבש הכתוב מעיד (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בנ"י ומעתה פסקו אמונתם, ונראה לי כי הגלות הקב"ה בכדי להתיך הזוהמא כידוע כהתוך כסף בתוך כור וגם שלא רצו קצת ישראל לצאת ממצרים כמו שאמר בסוף שמות כי ביד חזקה דהיינו הצדיקים שהיו רוצים לצאת ופרעה לא היה מניחם והבטיח הקב"ה כי ביד חזקה ישלחם מארצו וביד חזקה יגרשם היינו אותם שאינם רוצים לצאת יגרשם מעבודת פרך לארץ זבת חלב ודבש אף שהאמינו נראה הטעם כי ראינו שמשה הוסיף על צווי של הקב"ה שלקח הערב רב לגיירם כמ"ש את עמך אשר הוצאת מארץ מצרים ופרש"י שהוא הערב רב וישראל חשבו אף שהאמינו כי פקד ה' את עמו מ"מ לפי דעתם לא צוה להוציא רק אותן שכבר נזדככו והגיע להם הזמן לצאת אבל אותן שלא נזדככו ולא הגיע עדיין זמנם לצאת עד זמן תוס ת' שנה ולכך אותן שידעו בעצמם שלא נזדככו בזיכוך גמור חשבו כי משה מדעתו לקחם כי חישב שהוא יחזירם למוטב כמו