נחלת יעקב על מסכת סופרים ט:ט

מעשה ראובן כו׳. פסוק וישכב ראובן את בלהה פלגש אביו נקרא בבהכ"נ ולא מתרגם מפני כבודו דראובן:

מעשה תמר לא נקרא ולא מתרגם. במס׳ מגילה קתני איפכ׳ במתני' מעשה תמר נקרא ומתרגם ומפרש טעמא בגמרא ולא חיישי׳ לכבודו דיהודה אדרב' שבחי׳ הוא דאוד׳ וא"כ קשה הא דקתני הכא מעשה תמר לא נקרא ולא מתרגם וביותר קשה האיך מצינו למימר בענין הכתוב בתורה שאינו נקרא. בשלמא גבי מעשה אמנון או בהודע ירושלים דלקמן שייך שפיר אינו נקרא דאין מפטירין בענין זה דהא מצינו להפטיר בענין אחר אבל על מעשה הכתוב בתורה איך שייך לומר אינו נקרא דאסור לדלג אפי׳ תיבה אחת בתורה. ואפשר לדחות ולומר הא דקתני הכא מעשה תמר היינו מעשה אמנון ותמר וכן פי' הר"ע מברטנורה במשניות. אלא שהתוי"ט השיג עליו דהל"ל מעשה אמנון כמו גבי ראובן וי"ל דגמ' דהכא לא ס"ל זהו לדיוק. אלא דעדיין קשה דלפ"ז הא קתני לקמן מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין וא"כ קשה תרתי ל"ל. וי"ל דבגמ׳ פרכי׳ רישא דברייתא אסיפא דברישא קתני מעשה תמר ואמנון נקרא ומתרגם ובסיפא קתני לא נקרא ולא מתרגם ומשני הא דכתיכ אמנון בן דוד הא דכתיכ אמנון סתמא א"כ י"ל הא דקתני בסיפא מעשה דוד ואמנון לפרושי רישא קאתי הא דאמרי׳ תמר ל"נ ול"מ היינו מעשה דוד ואמנון היכא דכתיב אמנון בן דוד. ובפירוש המשניות להרמב"ם כתב נמי הא דקתני במתני' מעשה תמר היינו אמנון ותמר אלא שהוא גורס כגי' המשנה נקרא ול"מ. כנ"ל לפרש בלא הגה"ה ולומר דצ"ל נקרא ומתרגם:

מעשה עגל ראשון. בהלכה שאחריה מפרש מהו עגל ראשון ועגל שני והטעם שא"מ עגל שני כדי שלא יאמרו ממש היה בו מדכתיכ ויצא העגל הזה: