נחלת יעקב על מסכת סופרים ט:י

מאנא חטא העם כו׳. בגמ׳ אמרי׳ איזהו מעשה עגל שני מן ויאמר משה עד וירא משה. ובאמת יש לתמוה על גמ׳ דהכא דמ"ט לא מתורגם מאנא חטא העם כו׳ בשלמא לפי גי׳ גמ' דמגילה א"ש דבאותן פסוקים כתיב ויצא העגל הזהב. אבל לפי גמ׳ דהכא לא ידעי' כלל מ"ט לא יהא מתורגם מאנא חטא העם כו'. ואפשר ליישב דהרמב"ם כתב בפ' י"ב מהל׳ תפלה כפי גי׳ הגמ' דמגילה וכתב עוד דגם הפסוק ויגוף ה׳ את העם על העגל אשר עשה אהרן ג"כ לא מתרגם משום כבודו דאהרן וכן איכא מ"ד בירושלמי דס"ל הכי וכתב המפרש שם דהירושלמי לא ס"ל משום דאתא למטעי אלא דחיישי׳ ליקרא דאהרן ובפסוק זה מפורש אשר עשה אהרן מש"ה ל"מ. וא"כ י"ל דגמ' דהכא ס"ל כדעת הירושל׳ והרמב"ם ומש"ה מאנא חטא העם עד גמירה ל"מ ובתוכ׳ הפסוק שכתב הרמב"ם ויגוף ה׳ כו':

ברכת כהנים. ומפרש טעמא בגמ׳ דכתיב ביה ישא ה׳ פניו אליך ויאמרו שהקב"ה נושא פנים ודרש הגמ׳ אינן ידעין. והא דקתני הכא גבי ברכת כהנים ל"נ ול"מ. באמת כך הגיר׳ במשנה שבמשניות. אבל במשנה שבגמ׳ גרסי׳ ברכת כהנים נקרא ול"מ וכ"כ הרמב"ם פי"ב מה"ת וכ"נ דמה"ת לומר שיהא התורה נקראת שלא בשלמותה וכמ"ש התוי"ט כפ׳ הקורא עומד. וע"כ צ"ל דכצ"ל כאן ברכת כהנים נקרא ול"מ:

מעשה דוד ואמנון. כבר פרשתי בהלכה ט׳: