נחלת יעקב על מסכת סופרים ז:ב

אלו כותבין ולא קוראין. נ"ל שכצ"ל אלו כותבין בה"א ולא קוראין בה"א דאילו נכתבין ולא קריין כבר תנא לעיל סוף פרק ששי. וכ"ה במסרה רבתא מערכת אות ה"א כ׳ מילין כתיב ה"א בסוף תיבותא ולא קריין וחד פלוגתא עכ"ל המסרה. ואלו הן. וארא. יהושע ז׳ ואראה בשלל וקרי וארא:

ואביא. שם כ"ד ואביאה אתכם כו׳ וקרי׳ ואביא:

הארי דשמואל. שמואל ב׳ כ"ג והוא ירד והכה את האריה וקרי׳ הארי והאי קרא כתיב נמי בד"ה לכך נקט הארי דשמואל:

מוצא. נ"ל שכצ"ל נמצא והוא בירמיה מ"ח ואם לא השחוק כו׳ אם בגנבים נמצאה וקרי' נמצא וכן הוא במסרה הנ"ל:

ותרא. ירמיה ג׳ ותראה בגודה אחותה כו׳ וקרי ותרא:

הזאת. שם כ"ו ואת העיר הזאתה וקרי' הזאת:

רע. מיכה ג׳ שונאי טוב ואהבי רעה וקרי׳ רע:

הרע. פסוק זה מיותר ואין כאן מקומו וקחשיב ליה לקמן לאחר תיבת וקו וכן במסרה רבתא לא קחשיב רק פעם א' תיבת הרע בירמיה סי׳ י"ח:

בא. (מיכה ג׳) [ירמיה] ט"ו אומללה יולדת כו׳ באה שמשה וקרי׳ בא:

ובא. שם מ"ג ובאה והכה את ארן מצרים וקרי ובא:

וקו. מלכים א ז וקוה שלשים באמה וקרי׳ וקו:

וקו. זכריה א׳ וקוה ינטה על ירושלים וקרי׳ וקו:

הרע. ירמיה י"ח ועשה הרעה וקרי׳ הרע:

אהבי. משלי ח׳ אני אהביה אהב וקרי' אהבי:

ורע. שם כ"ז רעך ורעה אביך וקרי׳ ורע:

יעש. רות א׳ ותאמר נעמי לשתי כו׳ יעשה ה׳ וקרי׳ יעש:

פקח. דניאל ט׳ הטה אלי כו׳ פקחה עינך וקרי׳ פקח:

אריאל. פסוק זה לא מצאתי במסרה רבתא הנ"ל. ונ"ל שצ"ל ארי והוא באיכה ג׳ יו"ד דוב אורב הוא לי אריה וקרי׳ ארי:

צור. גם זה לא נמנה במסרה הנ"ל ונ"ל שצ"ל ציד והוא בראשית כ"ז כתיב וצודה לי צידה וקרי׳ ציד ובמסרה איכא פלוגתא בתיבת ציד כמ"ש בתחלת הלכה זו ואחד פלוגתא והיינו תיבת ציד וא"כ ברייתא דהכא סבר דתיבת ציד נמנה ג"כ בחשבון זה:

וחילופן. ר"ל בהנהו דקחשיב לקמן לא כתיב ה"א בסוף וקרי׳ בה"א ואלו הן וארכה. כצ"ל וארבה ביהושע כ"ד וארב את זרעו וקרי׳ וארבה:

הגנה כצ"ל הגגה שמואל א ט ויקרא שמואל אל שאול הגג וקרי׳ הגגה:

והמה. שמואל ב׳ כ"א והם הומתו וקרי׳ והמה:

יהיה. מלכים א א כן יהי עם שלמה וקרי׳ יהיה:

והיתה. מלכים ב ט׳ והיה נבלת איזבל וקרי׳ והיתה:

ונראה. ישעיה מ"א הגידו האותיות לאחור ונרא וקרי' ונראה:

והמה. כצ"ל והנה ישעיה נ"ד הן אנכי וקרי׳ הנה ותיבת יהיה מיותר דכבר קחשיב לעיל:

שתול. ירמיה י"ז והיה כעץ שתול כו׳ ולא ירא וקרי׳ יראה:

גדלי' שם מ׳ ויאמר גדלי׳ כו׳ אל תעש וקרי׳ תעשה:

ותעגבה. יחזקאל כ"ג ותעגב עלי למראה וקרי׳ ותעגבה:

המדה. שם מ"ה ומן המדה הזאת חמש וקרי׳ חמשה:

ואכבדה. חגי א' וארצה בו ואכבד וקרי׳ ואכבדה:

שלשה. משלי ל׳ שלשה המה נפלאה ממני וארבע וקרי׳ וארבעה:

דממה. כצ"ל זממה וכ"ה במסרה והוא במשלי ל"א זממה שדה כו׳ נטע כרם וקרי׳ נטעה:

טעמה. שם טעמה כי טוב כו׳ לא יכבה בליל וקרי' לילה:

קומי. איכה ב׳ קומי רוני בליל וקרי׳ בלילה:

זכור. שם ה' זכור ה' כו' הבט וקרי' הביטה:

השיבנו. שם השיבנו ה׳ אליך ונשוב וקרי׳ ונשובה:

הגדת. שמואל א׳ כ"ד ואת הגדת וקרינן ואתה:

קללת. קהלת ז׳ אשר גם את קללת וקרינן אתה:

שמתה. כצ"ל שתה תהלים צ׳ שת עוונותינו וקרי' שתה:

עשית. נחמיה ט׳ את עשית וקרי׳ אתה וכוונתו על את תניינא בפסוק זה:

נבהלה תהלים ו' ונפשי נבהלה כו' ואת ה׳ וקרי׳ ואתה:

פתוחיה. שם ע"ד ועת פתוחיה יחד וקרי׳ ועתה:

תזנותיה. יחזקאל כ"ג ואומר לבלה כו׳ עת יזנה תזניתיה וקרי׳ עתה:

שבנה. כצ"ל לכנה רות א' לכן בנותי שבנה וקרי׳ לכנה:

אבלה. כצ"ל אגלה רות ד' אגלה אזניך ואדע וקרי׳ ואדעה:

שקטה. כצ"ל שכתה איוב א׳ הלא את שכתה בעדו וקרינן אתה:

ויראה. שם מ"ב וירא את בניו כו׳ וקרינן ויראה: