נחלת יעקב על מסכת סופרים ד:ז

ויאמר לוט אליהם כו'. וסיים בגמרא מי שיש בידו להמית ולהחיות. פרש"י וה"ק ויאמר לוט אליהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי השכינה ואמר לו אדני הנה נא מצא עבדך חן כו׳ להחיות את נפשי עכ"ל וכיון דקאי אקב"ה מש"ה הוי קודש. והא דנקט כל השמות האמורין בלוט חול חוץ מזה ובאמת ליתא בפרשה של לוט רק עוד אחד דהיינו ויאמר הנה נא אדני סורו נא כו׳ והוא שם אדנות וקאי על המלאכים ועוד ב׳ פעמים כתיב שם הוי׳ וזהו וודאי קודש וא"כ היכי קתני כל השמות האמורין בלוט חול חוץ מזה דהא ליתא רק זהו. אכן כבר הרגיש בזה הכ"מ בפ"ו מיסודי תורה ותירץ בשם הריטב"א דלאו דוקא אלא אגב רהיטא נקט. ר"ל מדקתני כל השמות האמורים באברהם קודש חוץ מזה נקט נמי גבי לוט איפכא:

רי"א כו׳. כגון הקדש הקדשתי הכסף לה׳ (שופטים י״ז:ג׳) וכגון נוכח ה׳ דרכיכם אלו הן ביו"ד ה"א וקודש הן. באל"ף למ"ד כגון (שם י"ח) לו בית אלהים. (שם יז) את אלהי אשר עשיתי לקחתם חול חוץ מבית אלהים אשר בשילה דודאי קודש הוא וקאי על הקב"ה והכי איתא במסכת שבועות:

אלהים ומלך. נ"ל לפי שרוב ישראל היו עובדין ע"כ בימים ההם ומסתמא לא רצו שיענשו לנבות על ברכת השם אלא ודאי דקאי על ע"כ. אמנם במס' שבועות איתא דכל השמות האמורין בנבות קודש מבלי חולק וכ"כ הרמב"ם בהלכות יסודי התורה והוא הנכון גם הכא צריכין לומר כמ"ש לעיל סי׳ א׳ דנקט כל השמות אגב רהיטא דהא ליכא בפרשה של נבות אלא עוד פעם אחד (ברך) [ברכת] אלהים ומלך ופעם אחד שם הוי׳ וא"כ ליתא רק שם אחד שהוא קודש ומאי כל השמות דנקט א"ו כדאמרן:

בגבעת בנימין. דכתיב וישאלו בני ישראל בה׳ לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי ויאמר ה' עלו אליו. וס"ל לר"א שהוא חול ר"ל ששאלו לע"כ. ור"י סבר שהוא קודש ששאלו באורים יתומים:

שהמקום מבטיח וכו׳. פרש"י במסכת שבועות שיבטיח שיצליחו ואינו עושה. שהרי לא הצליחו באותה המלחמה. אע"כ שלע"כ שלהם שאלו. וע"ז השיב ר"י המקום כבר מבטיח ועושה. ובגמרא מבואר יותר והכי איתא התם. א"ל ר"י מה שהבטיח עושה והם לא ביחנו אם לנצוח אם לנצח באחרונה שבחנו הסכימה על ידן. פרש"י הם לא שאלו אלא האלך ולא אמרו התתנהו בידי באחרונה שביחנו באורים ותומים שאמרו האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל. הסכימו לדבריהם והשיב ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך. ובאותו פעם באמת הצליחו ואם כן יש לומר שהוא קודש: