נחלת יעקב על מסכת סופרים ג:ט

אסור. ר"ל אסור לקרות בו. נמחק בו. לכאורה יש לתמוה מה"ת שאם נמחק רוב השיטה שיהא כשר. דלת"ק דלעיל בהלכה ח׳ סתמא קתני ספר שנמחק אסור משמע אפילו אות אחת. ולרשב"א בעינן עכ"פ שיהא בבואה שלה נכרת יהיכא קתני הכא דאם נמחק רוב השיטה ומיעוטו קיים דמותר. ואפשר לומר דהלכה זו אתיא כרשב"א דלעיל בהלכה ח׳ דאמר אם היה רישומה ניכר מותר. והא דקתני הכא אם נמחק רובו מיירי באמת שבבואה שלה ניכר. ואפ"ה קתני רישא אם נמחק כל השיטה אסור אע"פ שרישומה ניכר. ולולא דמסתפינא הייתי אומר שט"ס יש כאן וכצ"ל ספר שנמחק בו אות אחת אסור נמחק בו רובו ומיעוט קיים מותר. וקאי מיעוט קיים על מיעוטו דאות והוא ע"פ מ"ש בטא"ח סימן ל"ב וז"ל ניקב רגל הימני של ה"א אם נשאר ממנה מלא אות קטנה כשר. וזהו דקתני הכא ומיעוט קיים ר"ל אם נשאר רק מלא אות קטנה של האות הראשון כשר:

טעות. צ"ל טעיות כלומר שנמצאו בו טעיות הרבה כדמפרש לקמן:

אחד בדף. ר"ל אחד בכל דף ודף:

אל יקרא בו. טעות דמוכח יש כאן וצ"ל יקרא בו והכי מוכח מגמרא דמנחות דף כט ע"ב. אר"י הני תרתי מילי אמר רב בספרים ותניא תיובתא חדא הא דאמר רב ס"ת שיש בה שתי טעיות בכל דף ודף יתקן שלש יגנז ותניא תיובתא שלש יתקן ארבע יגנז עכ"ל. וא"כ הא דקאמר רשב"ג הכא אפי' שלשה בדף יקרא בו היינו ע"י תיקון אבל לת"ק בשלשה לא מהני תיקון אלא יגנז והיינו כרב במסכת מנחות ורשב"ג ס"ל כתנא דברייתא והכי קי"ל בש"ע י"ד סימן רע"ט. ושם במנחות מסיק הש"ס וה"מ חסירות אבל יתירות לית לן בה ופרש"י וה"מ דאמרי ד׳ יגנז כגון חסירות שחסרו ממנו אותיות. ומפרש בש"ע סימן הנ"ל הטעם שאם כתב המלא חסר שגנאי הוא לתלות כ"כ ביני שיטי. אבל אם כתב החסר מלא אפי׳ יש בכל דף כמה טעיות יתקן לפי שאין הגרידה גנאי כמו תליי' וע"ש: