נחלת יעקב על מסכת סופרים ג:ז

שפסקו. ר"ל שעשה הפסק בין הפסוקים בנקודות כמו שאנו עושין בחומשין העשויות בדפוס פסול וכתב בדברי חמודות סי׳ ע"ד הטעם דפסול משום שאין לנו אלא כנתינתה מסיני. ובנקדו הטעם דפסול כתוב שם בשם תשובת הרמב"ן משום דיש אם למקרא ויש אם למסורת ואם נקדו אין כאן מסורת. וסיים שם דאפי׳ אם הסיר הניקוד פסול מהאי טעמא:

גורפו. בדברי חמודות סי׳ ע"ד הביא הלכה זו וכתב שם בשם הגהת מיימוני דבמקום גורפו גרס גולעו. וכתב התי"ט ופי׳ שתיהן לא אדע ויראה לי שצ"ל גורעו ר"ל שגרע את האות והקטינה עכ"ל:

שעירב בו את האות. ר"ל שלא הפריד האותיות שיהיו מוקפת גויל אלא שעירב אות לחברתה אל יקרא בו. ועוד אפשר לומר הא דקתני גורפו או שעירב בו את האות קאי אדלעיל דקתני ספר המנוקד פסול וע"ז קאמר גורפו ר"ל אע"פ שחזר ומחק הניקוד או שעירב בו האות ר"ל שהמשך הניקוד לאות אפ"ה פסול וכמ"ש התי"ט בשם תשובות הרמב"ן בסימן שהבאתי לעיל דאפילו הסיר הניקוד פסול וכן כתב הב"י בי"ד סימן רע"ד. ועוד נ"ל לפרש הא דקתני או שעירב בו האות ר"ל שעירב האותיות משורה לשורה כמו בגט מעורה וכ"כ בש"ע סימן רע"ד שאם עירב האותיות כמו בגט שאסור לכתחלה. וכ"כ הלבוש סי' רע"ד: