נחלת יעקב על מסכת סופרים ג:יד

ואין זורקין אוכלין. הטעם הוא פשוט במס' ברכות דף נ' משום בזיון אוכלין:

לא ישב אדם. הטעם דבדבר לח כשהוא יושב עליו הקופה נכפפת והפירות נמאסים. אבל בקטניות ועגולי דבלה שהן יבשין ואין נמאסין וכ"ה בטאו"ח סי' קע"א:

אין סומכין. אין סומכין הקערה באוכלין ואין מכסין כלי באוכלין שמא ישפך מהקערה על האוכלין ונמאסין וכן כשמכסה כלי באוכלין פן יפול לתוך הכלי וימאס. וכ׳ הטור סי׳ הנ"ל דוקא במידי דממאס אבל אי לא ממאס שרי:

ואין אוכלין כו׳. מפרש הטור הא דקתני אא"כ ראוין לאכילה פי׳ שדרך ב"א לאכול אלו עם אלו ואוכלין ביחד משו"ה מותר לאכול דבר אוכל באוכל אחר:

יד ועוקץ. דאם יש לו יד או עוקץ אינו נמאס אם יפול לתוך הכלי דיוכל לאחוז בעוקץ או ביד לכן מותר לכסות בו:

בידי אחרים. הב"י בסי׳ קע"א הביא בשם מסכת סופרים דגרסי׳ הכי כל שגמרו בידי אדם מותר לכסות בו . והיינו שעדיין אינה ראויה לאכילה עד שצריך תיקון בידי אדם:

והכותב בספרים כו׳. שאם הכתב לח עדיין וחושש שיעלה אבק עליו לא יהפך היריעה שיהא הכתב למטה אלא יפרוס עליה בגד. אבל אם אין לו מפה מותר. והכי משמע במסכת עירובין דף צ"ח והכי איתא נמי לקמן הלכה טז: