נחלת יעקב על מסכת סופרים כא:ז

הראשון יהי רקיע. כצ"ל ביום הראשון בראשית ויהי רקיע וגבי מעמדות מיירי דתנן בסוף פ"ד דתענית דאנשי מעמד היו קורין כל יום במעשה בראשית וקתני התם דביום ראשון היו קוראין פ׳ בראשית ופ׳ ויהי רקיע ובשתי פרשיות אלו ליכא רק תמניא פסוקי וקשיא לרב הונא:

חוזר לשני פסוקים. ר"ל הלוי קורא שני פסוקים מקריאת הכהן כדי להשלים מספר עשרה פסוקים:

חותך ויהי ערב כו׳. ר"ל כאילו נחתך הפסוק לשנים וא"כ בפ׳ בראשית בפסוק ויקרא אלהים עד ויהי ערב נחשוב לפסוק אחד ומן ויהי ערב עד סופו נחשוב ג"כ לפסוק והוי בס׳ בראשית ששה פסוקים וכן בפ׳ יהי רקיע בפסוק ויקרא אלהים לרקיע שמים עד ויהי ערב נחשוב לפסוק ומויהי ערב עד סופו לפסוק אחר והוי ד׳ פסוקים בפ׳ יהי רקיע וא"כ לפי האמת הן עשרה פסוקים:

בשני יהי רקיע. ביום שני של מעמדות היו קורין ויהי רקיע ופרשת יקוו המים שהם בין כולם ח׳ פסוקים ובפ׳ יקוו המים כבר הוי הפסק ויהי ערב פסוק בפ"ע וא"כ בשלמא למ׳ד חוזר א"ש די"ל הכא נמי דהלוי חוזר וקורא שני פסוקים שקרא כבר אלא למ"ד חותך אפילו חותך לית בהון ר"ל דלא סגי בהכי אפילו אי נימא דפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום שני נחשוב לפסוק בפ"ע אכתי לא הוי אלא ט׳ פסוקים והניח בקושיא. אמנם למסקנא לק"מ דמשני גבי פ׳ עמלק כיון דסדורא דיומא (היא) מותר לקרות ט׳ פסוקים וא"כ ה"נ אי אמרינן חותך מ"מ תשעה הויין וסגי בהכי:

התיב ר"א בר מקום. קושיא אחריתא הוא על ר"ה וכוונת הקושיא מבואר יותר בירושלמי דמגילה פ׳ הקורא עומד בירושלמי דמסכת תענית וה"ג שם התיב ר"א בר מקום והא תניא המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים ויהיו כ"ג תלתא עשרה תלתא עשרה וחד ג׳ עכ"ל ופירש בקרבן העדה דקס"ד הא דאמר ר"ה שלש קריות כו׳ ר"ל דלכל שלשה מהם בעי׳ עשרה פסוקים וא"כ לשיתא גברי בעינן עשרים ולשביעי שלשה פסוקים והוי כ"ג ואם כן הו"ל למפטיר להפטיר כ"ג פסוקים כנגד שבעה קרואים שצריכין לקרות לפחות כ"ג אע"כ דסגי בט׳ פסוקים וא"כ לשבעה סגי בכ"א פסוקים ומשו"ה אינו מפטיר רק כ"א והדרא הקושיא לר"ה והניח גם זה בקושיא. אמנם באמת י"ל קושיא זאת דדוקא כשקורין רק ג׳ אז בעינן י׳ פסוקים אבל בשבת שקורין שבעה ובלא"ה קורין יותר מן עשרה פסוקים לא בעינן י׳ לכל תלתא מינייהו ומש"ה סגי למפטיר בכ"א פסוקים. ומ"ש תו הכא מדלגין בנביא כו׳ עד סוף הלכה שפת יתר הוא ואין כאן מקומו וכבר קתני לעיל פי"א אלא אגב דמותיב ממתניתין דמפטיר בנביא מייתי לה בקוצר אבל עיקר הקושיא הוא מרישא כמ׳"ש ובאמת בירושלמי דמסכת תענית איתא כל הלכה זו והך דמדלגין בנביא וכו׳ לא קתני שם: