נחלת יעקב על מסכת סופרים יח:א

למה אמרו כו׳. ר"ל למה אמרו שיאמרו שיר בכל ראש חודש כדמפרש לקמן שבכל ר"ח ובכל המועדות אומרים שיר מעין המאורע ולמה אומר בשלמא בזמן שבהמ"ק קיים היו אומרים השיר על הקרבן אבל עכשיו שאין קרבן למה יאמרו שיר. וע"ז משיב כדר"ל דמזה מוכח דאומרים שיר בלא קרבן:

מהו לומר שיר כו׳. להבין הלכה זו אציע ל׳ הירושלמי פרק ד׳ דתענית הלכה ט׳ ומתוכו יובן הלכה זו. וז"ל הירושלמי תני רבי יוסי אומר יום שחרב הבית מוצאי שבת היה ומוצאי שמיטה ומשמרתו של יהורב בט׳ באב וכן בשני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם כו' ובתר הכי איתא התם רבי אבהו אמר אתפלגין ר"י ור"ל ר"י אמר אומרים שיר בלא נסכים ור"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים התיב ר"י לר"ל והתניא בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם א"ל רשב"ל מאי את שמעית מיניה. פירוש האיך מוכח מהכא דאומרים שיר בלא נסכים. א"ל ר"י מאחר שאילו נסכים היו זמנו של שיר היו. ופירש בקרבן עדה דה"פ אף את"ל שאלו נסכים היו מיום ד׳ אין זה זמנו של שיר אלא היו להם לומר שיר של יום א' אלא שלא אמרו שיר ביום ד׳ ואמרו אותו ביום א׳ ובאמת לא הקריבו הנסכים וא"כ מוכח דמותר לומר שיר בלא נסכים עכ"ל ועפ"ז מבואר הלכה זו דהיינו ממש כלשון הירושלמי אלא דגמרא דהכא קיצר בלשון ובמס׳ ערכין דף י"א פשט נמי מהך ברייתא דאומרים שיר בלא קרבן. ואם כן כיון דאומרים שיר בלא קרבן לכן עכשיו נמי אומרים השיר אע"ג דליכא קרבן:

א"ל רשב"ל. נראה שכצ"ל אמר רשב"ל. ואגב דאיירי משיר קבעי מזמור ומוסף מי קודם. כלומר כשלא אמרו שיר של שחר עד זמן הקרבת קרבן מוסף מי קודם. ומשני מחוורא מילתא דמזמור קודם לפי שהשיר הוא דמתמיד של שחר:

לפיכך נהגו העם כו'. אדלעיל קאי ששאל בתחלת הפרק למה אמרו כו׳ וכמו שפירשתי לעיל ע"ז קתני הכא לפיכך נהגו העם לומר מזמורים בעונתן אע"פ שעכשיו אין לנו קרבן אפ"ה אומרים השיר ומביא ע"ז מתניתין דתמיד איזה שיר שהלוים היו אומרים בכל יום:

לה׳ הארץ ומלואה. לפי שהוא ראשון למעשה בראשית:

גדול ה׳ וכו׳. שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים:

אלהים נצב כו'. שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות דין:

אל נקמות כו׳. שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב"ה להנקם מן העובדים להם:

הרנינו כו׳. שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו:

ה' מלך כו'. שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו:

ומנוחה לחיי העולמים. על שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב"ה שנאמר ונשגב ה׳ לידו ביום ההוא לכן אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת לאלף השביעי שיומו של הקדוש ב"ה אלף שנה. רש"י והר"ע בסוף תמיד: