נחלת יעקב על מסכת סופרים יז:ז

בנשיאים. פרש"י דהוי נמי חנוכת המזבח:

במעשה בראשית. מפורש במס' תענית דף כ"ו ביום א' בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי ותוצא הארץ ויכולו השמים והתם מפרש טעמא מאי קורין במעמדות במעשה בראשית שבשביל הקרבנות מתקיימין שמים וארץ:

של עצרת. ט"ס הוא וצ"ל של עצירת גשמים ובאגודה גרס ובתענית של גשמים. דאיתא בפ"ק דתענית שהיו גוזרין י"ג תעניות על עצירת גשמים ובשבע אחרונות היו נוהגין בהן כמה חומרות כמו בט׳ באב:

ברכות וקללות. והיינו אם בחקותי ופירש רש"י להודיע שעל עסקי החטא באה הפורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה:

נהגו בו העם. ר"ל שהעם נהגו להפטיר דרשו:

שאינו מן המובחר כו'. הטעם שאין מפסיקין בקללות איתא לעיל ריש פ׳ י"ב וע"ש מה שכתבתי: