נחלת יעקב על מסכת סופרים טז:ב

כתוב בה כו׳. בירושלמי פרק כ"כ לא גרס כתוב בה אלא ה"ג שם אמר ריב"ל הדא אגדתא הכתובה אין לו חלק לעוה"ב ופי׳ בקרבן עדה הטעם דכתיב ע"פ הדברים האלה משמע דצריכין ללומדן מל פה ובשלמא הלכות לא סגי בלא"ה שיש לחוש שיתיר האסור או איפכא אבל אגדתא אסור לכותבה:

והדורשה מתברך. ר"ל יהא בשמתא ומצינו כמה פעמים לשון שמתא בלשון ברכה כמו ברכוהו לר"א בפרק (הפועלים) [הזהב דף נט:]:

והשומעה כו'. השומע אגדתא מהדורש מתון הכתב אע"ג דאיהו לא קעביד מידי אין לו שכר כיון דשמיעתו ע"י עבירה:

והתניא ר׳ חיננא כו׳. קושיא היא דהא הקב"ה אמר למשה נמי פנים של אגדה וקשיא לריב"ל והניח בקושיא. אמנם אינו קושיא כ"כ דודאי מצוה לדרוש באגדתא רק שאינו רשאי לכותבה מדכתיב כי ע"פ הדברים האלה וא"כ לק"מ על ריב"ל: