נחלת יעקב על מסכת סופרים טו:ג

אלא מן המנחה ולמעלה. הכי איתא בירושל׳ פ׳ כל כתבי והטעם שהתירו מן המנחה ולמעלה לפי שאז לא היו רגילין לדרוש וליכא תו ביטול בה"מ וכ"כ ביפה מראה. אבל בבבלי משמע דתיכף אחר אכילת שחרית מותר לקרות בהן דאיתא שם דף קט"ז ע׳ב בזמן בית המדרש אין קורין בהן אבל שלא בזמן בהמ"ד קורין בהן. ופרש"י שלא בזמן בהמ"ד לאחר אכילה לא דרשו. משום שכרות. ונ"ל דהבבלי וירושלמי ל"פ אהדדי זמן אכילת שחרית היה נמשך בימיהם עד שש ומחצה וזהו זמן מנחה גדולה:

שונין ודורשין. שונין פרש"י בגון מדרש שיר השירים וקהלת:

צריך דבר כו׳. פי׳ צריך לעיין בפסוק מביא ורואה בו. רש׳י שם:

שמסורגלין. ר"ל שנכתבין בשירטוט אפ"ה אסור לקרות בהן: