נחלת יעקב על מסכת סופרים יב:ח

שירת הלוים. היינו שירת האזינו וקרי ליה שירת הלוים לפי שהלוים היו מחלקין כן בבית המקדש כל שבת במוסף פרק אחד משירה זו:

מששה קרויות. שבששה שבתות היו גומרין שירת האזינו ובשביעית חוזרין לומר מתחלתה והכי איתא בירושלמי דמגילה פ׳ בני העיר:

וישמן לו כי ידין. ובמס׳ ר"ה דף ל"א הביאו רש"י ותוס' במקום וישמן וירא ה' וינאץ ובמקום שכתוב כאן לו כתוב שם לולי כעס אויב. והרמב"ם כתב במקום כי ידין כי אשא אל שמים ועיין בטא"ח סי׳ תכ"ח וע"ש בט"ז. וכתב הרמב"ם הטעם שמסיימין בעניינים אלו לפי שהן דברי תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה עכ"ל והיינו לפי מנהגינו שמחלקין אותה בבהכ"נ כמו שהיו מחלקין בבהמ"ק:

ויש לה פסוק כו׳. נ"ל שכצ"ל ויש להפסיק שיטה מלאה כו׳ ופירושו קודם השירה מניחן שיטה שלימה פנויה וכן למטה משירה וכ"כ בס׳ מכתב מאליה פרשת בשלח:

כנגד כך כו׳. הלשון זה דחוק מאד ונראה לי על פי דאיתא במסכת ר"ה אמר רב כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין בבית הכנסת ופרש"י כמו שהיו מחלקין שירת האזינו בבהמ"ק כך קוראין אותה הששה שקוראין בס"ת והשביעי קורא מן השירה ולהלן ע"כ. וזהו דקתני הכא כנגד כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה כלומר כמו שהיו מחלקין בבהמ"ק כך היו מחלקין הפרשיות כשקורין בתורה ומצינו כמה פעמים במס׳ זאת שקורא לפרשה שיטה. ועי"ל דקאי אהלכה דבתריה וה"פ כנגד כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה כמו שמפרש לקמן והרמב"ם והרא"ש והטור כתבו לעשות שבעים שיטות: