נחלת יעקב על מסכת סופרים יב:ה

אשאלת לר' סימון. ר"ל שאלה זו שאלתי לר' סימון אם מברכין נמי על שירת הבאר או לא והשיב לי אין לך דבר שטעון ברכה אלא אלו דמפרש הכי אבל לא שירת הבאר:

וקללות שבמשנה תורה. בירושלמי גרסי׳ הכא קללות שבת"כ ובמ"ת וכן נראה שצ"ל כאן דכל הלכות הללו הם ממש לשון הירושלמי פ׳ בני העיר. ואי גרסי׳ כגי׳ דהכא נראה דר׳ סימון פליג על ר' בר חנינא בהלכה ג׳ וס"ל דוקא בקללות שבמ"ת מברכין אבל לא כל קללות פבת"כ ונ"ל דהיינו טעמא דמנינו בגמרא דאמר אביי ל"ש אלא קללות שבת"כ אבל שבמ"ת פוסק מ"ט הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמן אמרו עכ"ל. וא"כ י"ל ר' סימון סיל כר"י בהלכה ב' דטעמא הוי משום דכתיב עמו אנכי בצרה ומש"ה בקללות שבמ"ת שמשה מפי עצמו אמרן מברכין אבל בת"כ שמפי הגבורה נאמרה ושייך הטעם עמו אנכי בצרה וח"כ אינו בדין שיברך אפי׳ קודם ולאחר הקללות נמי אין מברכין כנ"ל. אבל יותר ניחא אי גרסינן הכא כגירס' הירושלמי ואז אין אנו צריכין לדחוק כלל: