נחלת יעקב על מסכת סופרים יב:ג

אילון ארוריה כו׳. כלשון הזה ממש איתא נמי בירושלמי פרק בני העיר הלכה ז' ופי׳ בקרבן עדה אילון ארוריה היינו י"א ארורים בפ׳ כי תבא מי הוי דינן כמו התוכחות וצריך שיקרא אותן אחד ואסור להפסיק ביניהן או לא. ותו שאל שאלה אחרינא מהו שיברך לפניהן ולאחריהן. דכל השירות טעונין ברכה לפניה ולאחריה כדתניא בסמוך אע"ג דתנן הפותח בתורה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה מ"מ שירות שאני. והקללות דינן כשירות דכשם שהוא מברך על הטובה מברך על הרעה ומבעיא ליה אם הארורים דינן כשירות ומברך לפניהן ולאחריהן או לא. וע"ז משני אין לך דבר שטעון ברכה לפנים ולאחריה אלא קללות שבת"כ ומ"ת אבל לא הארורים שאינן נאמרין אלא מפי הלוים ובזמן שעברו ישראל את הירדן. וע"ש בקרבן עדה שפירש פי' אחר אבל זהו שכתבתי נראה לי עיקר. ועפ"ז נתיישב לי מה שהקשה הט"ז בסי׳ תכ"ח וז"ל ויש לתמוה הרבה שהרי בפ' הקורא עומד תנן הפותח בתורה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה א"כ בזמן המפנה לא היה מברך אלא הפותח והחותם ואיך אמר ר"ל מש"ה אין מפסיקין בקללות לפי שאין מברכין על הקללות הא הקללות המה באמצע הקריאה ולא היו מברכין כלל בימי המשנה ותירוצו דחוק מאד אמנם למאי דמוכח הכא ומירושלמי שהבאתי דעל השירות ועל הקללות היו מברכין אפי׳ בזמן המשנה א"כ אין מקום לקופית הט"ז די"ל דר"ל ס"ל נמי הכי וקאמר שפיר הטעם שאין מברכין כו׳ אף דמברכין קודם הקללות ולבסוף עכ"פ בתוך הקללה עצמן אינו מברך. וזהו דקאמר נמי בגמרא היכי עביד ר"ל שדבריך סותרין דקאמרת שאין מברכין על הקללות ובאמת קי"ל דמברכין על הקללות כמו על השירות וע"ז השיב מתחיל בפסוק שלפניהם כו׳ וא"כ איכא לקיים תרתי כנ"ל וכן משמע בס׳ אבודרהם דף קי"ד שאפי׳ בימי חכמי המשנה היו מברכין קודם הקללות ולאחריהן: